תנ"ך מבואר

ספר ויקרא פרק כב

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו, וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי; אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יהוה׃ 3 אֱמֹר אֲלֵהֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־יִקְרַב מִכָּל־זַרְעֲכֶם, אֶל־הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יהוה׃ 4 אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן, וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב, בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל, עַד אֲשֶׁר יִטְהָר; וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל־טְמֵא־נֶפֶשׁ, אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר־תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת־זָרַע׃ 5 אוֹ־אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע, בְּכָל־שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא־לוֹ; אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא־לוֹ, לְכֹל טֻמְאָתוֹ׃ 6 נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע־בּוֹ, וְטָמְאָה עַד־הָעָרֶב; וְלֹא יֹאכַל מִן־הַקֳּדָשִׁים, כִּי אִם־רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם׃ 7 וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר; וְאַחַר יֹאכַל מִן־הַקֳּדָשִׁים, כִּי לַחְמוֹ הוּא׃ 8 נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה־בָהּ; אֲנִי יהוה׃ 9 וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּי, וְלֹא־יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא, וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ; אֲנִי יהוה מְקַדְּשָׁם׃


10 וְכָל־זָר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ; תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ׃ 11 וְכֹהֵן, כִּי־יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ, הוּא יֹאכַל בּוֹ; וִילִיד בֵּיתוֹ, הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ׃ 12 וּבַת־כֹּהֵן, כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר; הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל׃ 13 וּבַת־כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, וְזֶרַע אֵין לָהּ, וְשָׁבָה אֶל־בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל; וְכָל־זָר לֹא־יֹאכַל בּוֹ׃ {ס} 14 וְאִישׁ כִּי־יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה; וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו, וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת־הַקֹּדֶשׁ׃ 15 וְלֹא יְחַלְּלוּ, אֶת־קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֵת אֲשֶׁר־יָרִימוּ לַיהוָה׃ 16 וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה, בְּאָכְלָם אֶת־קָדְשֵׁיהֶם; כִּי אֲנִי יהוה מְקַדְּשָׁם׃ {פ}



17 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 18 דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו, וְאֶל כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם; אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן־הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל־נִדְרֵיהֶם וּלְכָל־נִדְבוֹתָם, אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַיהוָה לְעֹלָה׃ 19 לִרְצֹנְכֶם; תָּמִים זָכָר, בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים׃ 20 כֹּל אֲשֶׁר־בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ; כִּי־לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם׃ 21 וְאִישׁ, כִּי־יַקְרִיב זֶבַח־שְׁלָמִים לַיהוָה, לְפַלֵּא־נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה, בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן; תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן, כָּל־מוּם לֹא יִהְיֶה־בּוֹ׃ 22 עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ־חָרוּץ אוֹ־יַבֶּלֶת, אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת, לֹא־תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָה; וְאִשֶּׁה, לֹא־תִתְּנוּ מֵהֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָה׃ 23 וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט; נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ, וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה׃ 24 וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת, לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָה; וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ׃ 25 וּמִיַּד בֶּן־נֵכָר, לֹא תַקְרִיבוּ אֶת־לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל־אֵלֶּה; כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם, לֹא יֵרָצוּ לָכֶם׃ {פ}


26 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 27 שׁוֹר אוֹ־כֶשֶׂב אוֹ־עֵז כִּי יִוָּלֵד, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ; וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה׃ 28 וְשׁוֹר אוֹ־שֶׂה; אֹתוֹ וְאֶת־בְּנוֹ, לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד׃ 29 וְכִי־תִזְבְּחוּ זֶבַח־תּוֹדָה לַיהוָה; לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ׃ 30 בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָכֵל, לֹא־תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר; אֲנִי יהוה׃
31 וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; אֲנִי יהוה׃ 32 וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֲנִי יהוה מְקַדִּשְׁכֶם׃ 33 הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים; אֲנִי יהוה׃ {פ}
התייחסו בכבוד לקרבנות
1 ה' אמר למשה: 2 "אמוֹר לאהרון ולבניו להתייחס בכבוד לקרבנות שבני ישראל מקדישים לי כדי לא לחלל את שמי הקדוש. אני ה'. 3 אמוֹר להם, 'בכל הדורות, אם יגש אחד מצאצאיכם אל הקרבנות שיקדישו לי בני ישראל כאשר הוא טמא, הוא יכָּרת מלפניי. אני ה'. 4 כל אדם מצאצאי אהרון שיש לו צרעת או הפרשות מאיבר המין אינו רשאי לאכול מהקרבנות המוקדשים לי עד שיִטהר. כוהן שיִגע באדם או בחפץ שנטמא כשבא במגע עם גופת מת או עם אדם שפלט זרע, 5 כוהן שיגע בבעל חיים קטן הגדל במים או ביבשה ונחשב לטמא או באדם הטמא מכל סיבה שהיא, 6 כוהן שיגע באחד מאלה יהיה טמא עד הערב. אסור לו לאכול מהקרבנות המוקדשים לי לפני שירחץ את גופו. 7 הוא יהיה טהור כאשר תשקע השמש, רק אז מותר לו לאכול מהקרבנות המוקדשים לי כי הם מזונו. 8 אסור לכוהן לאכול בשר מבעל חיים שמת מוות טבעי או שנטרף, כדי שלא יטמא בו. אני ה'. 9 על הכוהנים לשמור את כל חוקיי כדי שלא יחטאו ויחללו את מה שמוקדש לי ומשום כך ימותו. אני ה' המקדיש אותם לעצמי.
10 " 'לכל מי שאינו כוהן אסור לאכול מהקרבנות המוקדשים לי, גם למי שגר אצל הכוהן או לעובד שכיר שלו אסור לאכול מהם. 11 אם יקנה הכוהן עבד בכספו, יהיה רשאי העבד לאכול ממזונו של הכוהן. גם העבד שנולד בבית הכוהן רשאי לאכול ממזונו. 12 אם תינשא בת הכוהן לאיש שאינו כוהן אסור לה לאכול מהקרבנות המוקדשים לי. 13 אבל אם תתאלמן בת הכוהן או תתגרש ואין לה ילדים והיא תשוב לגור בבית אביה כמו בימי נעוריה, היא תהיה רשאית לאכול מהמזון של אביה. לכל מי שאינו שייך למשפחת הכוהנים אסור לאכול מהקרבנות שהוקדשו לי. 14 מי שאוכל בטעות מהקרבנות המוקדשים לי חייב לשלם לכוהן עבור הקרבן ולהוסיף חמישית מערכו. 15 אסור יהיה לכוהנים לחלל את הקרבנות שבני ישראל יקדישו לה'. 16 אם ירשו הכוהנים לבני ישראל לאכול מהקרבנות המוקדשים לי, הם יגרמו לעם לשאת אשמה ועונש, כי אני ה' המקדיש אותם לעצמי' ".
17 ה' אמר למשה 18 להגיד לאהרון ולבניו ולכל בני ישראל: "כל אדם מעם ישראל או מהתושבים הזרים בישראל שיקריב את קרבנו כעולָה לה' כדי לקיים נדר או כתרומה 19 יהיה עליו להביא מהבקר, מהכבשים או מהעזים זכר ללא פגם כדי שתהיו רצויים לה'. 20 אל תקריבו שום בעל חיים שיש בו פגם, כי הוא לא יתקבל ואתם לא תהיו רצויים לה'. 21 כאשר יקריב אדם זבח שלום לה' מהבקר או מהצאן כדי לקיים נדר או כתרומה, יהיה עליו להביא קרבן ללא פגם כדי שיתקבל ברצון. 22 אל תקריבו לה' בעל חיים עיוור או בעל חיים שיש בגופו שבר או סדק, גידול או מחלות עור, ואל תעלו אותו על המזבח כקרבן הנשרף באש ומוקדש לה'. 23 שור או שה שָׂרוּעַ או קָלוּט* [*כ"ב 23 שרוע או קלוט – לא ברור באילו מומים מדובר] יכול לשמש כתרומה אך לא יתקבל ברצון כדי לקיים נדר. 24 אסור לכם להקריב לה' בעל חיים שאשכיו נמעכו, קוצצו, נותקו או נכרתו. אסור לכם לעשות דברים כאלה בארצכם. 25 אל תקבלו בעלי חיים כאלה מבן עם אחר כדי להקריב אותם כמזון אלוהיכם, כיוון שהם פגומים. הם לא יתקבלו ואתם לא תהיו רצויים לה' ".
26 ה' אמר למשה: 27 "כאשר יוולד עגל, שה או גדי, הוא יהיה אצל אמו במשך שבעה ימים. מהיום השמיני והלאה הוא יתקבל ברצון כקרבן הנשרף באש ומוקדש לה'. 28 אל תשחטו ביום אחד פר ואת העגל שלו או כבש ואת השה שלו. 29 כאשר תקריבו זבח תודה לה', הַקריבו אותו כך שתהיו רצויים לה'. 30 אִכלו את הקרבן עוד באותו יום, אל תשאירו ממנו דבר עד הבוקר. אני ה'.
31 "שִמרו את מצוותיי וקיימו אותן. אני ה'. 32 אני ה' המקדיש אתכם לעצמי, לכן אל תחללו את שמי הקדוש. בני ישראל, כבדו אותי, 33 המוציא אתכם ממצריים כדי להיות אלוהיכם. אני ה' ".