תנ"ך מבואר

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ; וְהוּבָא אֶל־הַכֹּהֵן׃ 3 וְיָצָא הַכֹּהֵן, אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע־הַצָּרַעַת מִן־הַצָּרוּעַ׃ 4 וְצִוָּה הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי־צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב׃ 5 וְצִוָּה הַכֹּהֵן, וְשָׁחַט אֶת־הַצִּפּוֹר הָאֶחָת; אֶל־כְּלִי־חֶרֶשׂ עַל־מַיִם חַיִּים׃ 6 אֶת־הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת־עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת־שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת־הָאֵזֹב; וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל הַמַּיִם הַחַיִּים׃ 7 וְהִזָּה, עַל הַמִּטַּהֵר מִן־הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים; וְטִהֲרוֹ, וְשִׁלַּח אֶת־הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה׃ 8 וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת־בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת־כָּל־שְׂעָרוֹ, וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר, וְאַחַר יָבוֹא אֶל־הַמַּחֲנֶה; וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים׃ 9 וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת־כָּל־שְׂעָרוֹ, אֶת־רֹאשׁוֹ וְאֶת־זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו, וְאֶת־כָּל־שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ; וְכִבֶּס אֶת־בְּגָדָיו, וְרָחַץ אֶת־בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר׃
10 וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, יִקַּח שְׁנֵי־כְבָשִׂים תְּמִימִים, וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת־שְׁנָתָהּ תְּמִימָה; וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן׃ 11 וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר, אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם; לִפְנֵי יהוה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ 12 וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת־הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְאֶת־לֹג הַשָּׁמֶן; וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יהוה׃ 13 וְשָׁחַט אֶת־הַכֶּבֶשׂ, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת־הַחַטָּאת וְאֶת־הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ; כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא׃ 14 וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם, וְנָתַן הַכֹּהֵן, עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית; וְעַל־בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל־בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית׃ 15 וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן; וְיָצַק עַל־כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית׃ 16 וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת־אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית, מִן־הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל־כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית; וְהִזָּה מִן־הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יהוה׃ 17 וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל־כַּפּוֹ, יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית, וְעַל־בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל־בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית; עַל דַּם הָאָשָׁם׃ 18 וְהַנּוֹתָר, בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל־כַּף הַכֹּהֵן, יִתֵּן עַל־רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יהוה׃ 19 וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת־הַחַטָּאת, וְכִפֶּר עַל־הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ; וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת־הָעֹלָה׃ 20 וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר׃ {ס}


21 וְאִם־דַּל הוּא, וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו; וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן׃ 22 וּשְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ; וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת, וְהָאֶחָד עֹלָה׃ 23 וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ אֶל־הַכֹּהֵן; אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לִפְנֵי יהוה׃ 24 וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת־כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְאֶת־לֹג הַשָּׁמֶן; וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יהוה׃ 25 וְשָׁחַט אֶת־כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם, וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם, וְנָתַן עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן־הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית; וְעַל־בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל־בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית׃ 26 וּמִן־הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן; עַל־כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית׃ 27 וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית, מִן־הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל־כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית; שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יהוה׃ 28 וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן־הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל־כַּפּוֹ, עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית, וְעַל־בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל־בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית; עַל־מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם׃ 29 וְהַנּוֹתָר, מִן־הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל־כַּף הַכֹּהֵן, יִתֵּן עַל־רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר; לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי יהוה׃ 30 וְעָשָׂה אֶת־הָאֶחָד מִן־הַתֹּרִים, אוֹ מִן־בְּנֵי הַיּוֹנָה; מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ׃ 31 אֵת אֲשֶׁר־תַּשִּׂיג יָדוֹ, אֶת־הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת־הָאֶחָד עֹלָה עַל־הַמִּנְחָה; וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַמִּטַּהֵר לִפְנֵי יהוה׃


32 זֹאת תּוֹרַת, אֲשֶׁר־בּוֹ נֶגַע צָרָעַת; אֲשֶׁר לֹא־תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ׃ {פ}


33 וַיְדַבֵּר יהוה, אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ 34 כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם׃ 35 וּבָא אֲשֶׁר־לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר; כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת׃ 36 וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת־הַבַּיִת, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת־הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא כָּל־אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת־הַבָּיִת׃ 37 וְרָאָה אֶת־הַנֶּגַע, וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת, שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת, אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת; וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן־הַקִּיר׃ 38 וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן־הַבַּיִת אֶל־פֶּתַח הַבָּיִת; וְהִסְגִּיר אֶת־הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים׃ 39 וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת׃ 40 וְצִוָּה הַכֹּהֵן, וְחִלְּצוּ אֶת־הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע; וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל־מִחוּץ לָעִיר, אֶל־מָקוֹם טָמֵא׃ 41 וְאֶת־הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת סָבִיב; וְשָׁפְכוּ, אֶת־הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ, אֶל־מִחוּץ לָעִיר, אֶל־מָקוֹם טָמֵא׃ 42 וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת, וְהֵבִיאוּ אֶל־תַּחַת הָאֲבָנִים; וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת־הַבָּיִת׃ 43 וְאִם־יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח בַּבַּיִת, אַחַר חִלֵּץ אֶת־הָאֲבָנִים; וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת אֶת־הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ׃ 44 וּבָא הַכֹּהֵן, וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת; צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא׃ 45 וְנָתַץ אֶת־הַבַּיִת, אֶת־אֲבָנָיו וְאֶת־עֵצָיו, וְאֵת כָּל־עֲפַר הַבָּיִת; וְהוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לָעִיר, אֶל־מָקוֹם טָמֵא׃ 46 וְהַבָּא אֶל־הַבַּיִת, כָּל־יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ; יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ 47 וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת, יְכַבֵּס אֶת־בְּגָדָיו; וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת, יְכַבֵּס אֶת־בְּגָדָיו׃ 48 וְאִם־בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן, וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא־פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבַּיִת, אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת־הַבָּיִת; וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת־הַבַּיִת, כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע׃ 49 וְלָקַח לְחַטֵּא אֶת־הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב׃ 50 וְשָׁחַט אֶת־הַצִּפֹּר הָאֶחָת; אֶל־כְּלִי־חֶרֶשׂ עַל־מַיִם חַיִּים׃ 51 וְלָקַח אֶת־עֵץ־הָאֶרֶז וְאֶת־הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת, וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, וְטָבַל אֹתָם, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה, וּבַמַּיִם הַחַיִּים; וְהִזָּה אֶל־הַבַּיִת שֶׁבַע פְּעָמִים׃ 52 וְחִטֵּא אֶת־הַבַּיִת, בְּדַם הַצִּפּוֹר, וּבַמַּיִם הַחַיִּים; וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה, וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת׃ 53 וְשִׁלַּח אֶת־הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל־מִחוּץ לָעִיר אֶל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה; וְכִפֶּר עַל־הַבַּיִת וְטָהֵר׃
54 זֹאת הַתּוֹרָה; לְכָל־נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק׃ 55 וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת׃ 56 וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת׃ 57 לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר; זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת׃ {ס}

טיהור המצורע
1 ה' אמר למשה: 2 "אלה ההוראות בקשר למצורע: כאשר הוא מטוהר, יש להביא אותו אל הכוהן. 3 הכוהן יֵצא אל מחוץ למחנה. אם יִראה שהאיש אכן נרפא ממחלת הצרעת, 4 יצווה להביא שתי ציפורים חיות טהורות, ענף ארז, חוט אדום ואזוב [אזוב – צמח ריחני] כדי לטהר את האיש. 5 הכוהן יצווה לשחוט את אחת הציפורים מעל כלי חרס שבתוכו מי מעיין. 6 את הציפור החיה, את ענף הארז, את החוט האדום ואת האזוב יטבול הכוהן בדם הציפור שנשחטה מעל מי המעיין. 7 הכוהן יתיז שבע פעמים על האיש המִיטַהֵר מצרעת ויקבע שהוא טהור. לאחר מכן ישחרר את הציפור החיה. 8 האיש המיטהר יכבס את בגדיו, יגלח את כל שערו ויתרחץ, ואז יהיה טהור. אחר כך הוא רשאי לחזור למחנה, אך עליו לגור מחוץ לאוהלו במשך שבעה ימים. 9 ביום השביעי יגלח האיש את כל שערו – את שְׂער ראשו, את זקנו, את גבות עיניו ואת כל יתר השער שעל גופו, יכבס את בגדיו, ירחץ את גופו ואז יהיה טהור.
10 "ביום השמיני יקח האיש שני כבשים שאין בהם פגם וכבשה אחת בת שנה שאין בה פגם, שישה ליטרים וחצי קמח חיטה משובח למִנחה מעורבב בשמן, ושליש ליטר שמן. 11 הכוהן שמטהר את האיש יעמיד אותו ואת הקרבנות לפני ה', בפתח אוהל מועד. 12 אחר כך יקח הכוהן את אחד הכבשים, יגיש אותו כקרבן על אשמה ויניף אותו עם שליש ליטר השמן כקרבן תנופה לפני ה'. 13 הוא ישחט את הכבש במקום המוקדש לה', במקום שנהוג לשחוט את הקרבנות על חטא ואת קרבנות העולה, כי קרבן על אשמה, כמו קרבן על חטא, מוקדש לה' באופן מיוחד ושייך לכוהן. 14 הכוהן יקח מדם הקרבן על אשמה וימרח על תנוך אוזנו הימנית של האיש המיטהֵר, על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית. 15 אחר כך יקח הכוהן מהשמן ויִצוֹק לעצמו על כף ידו השמאלית, 16 יטבול את אצבעו הימנית בשמן שבכף ידו השמאלית, ויתיז את השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה'. 17 מהשמן שנותר בכף ידו ימרח הכוהן על תנוך אוזנו הימנית של האיש המיטהר, על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית, באותם מקומות שמרח עליהם את דם הקרבן על אשמה. 18 את השמן שנותר בכף ידו יִצוֹק הכוהן על ראש האיש המיטהר. כך יכפר הכוהן על האיש לפני ה'. 19 אחר כך יקריב הכוהן את הקרבן על חטא כדי לכפר על טומאת האיש. אחריו ישחט הכוהן את קרבן העולה. 20 הכוהן יקריב את העולה ואת המנחה על המזבח ויכפר על האיש, אז יהיה האיש טהור.
21 "אם האיש עני ואין לו אפשרות להביא קרבנות אלה, הוא רשאי לקחת כבש אחד כקרבן על אשמה שיונף לפני ה' כדי לכפר על עצמו, שני ליטרים קמח חיטה משובח מעורב בשמן למנחה, ושליש ליטר שמן. 22 עליו להביא גם שני תורים או שני גוזלי יונים בהתאם לאפשרויותיו, האחד כקרבן על חטא והשני כקרבן עולה. 23 ביום השמיני מאז שטוהר יביא האיש את קרבנותיו אל הכוהן אל פתח אוהל מועד לפני ה'. 24 הכוהן יקח את הכבש שהובא כקרבן על אשמה ואת השמן, ויניף אותם כקרבן תנופה לפני ה'. 25 אחר כך ישחט את הכבש, יקח מדמו וימרח על תנוך אוזן ימין של האיש המיטהר, על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית. 26 מהשמן יִצוֹק הכוהן לעצמו על כף ידו השמאלית 27 ויתיז באצבעו הימנית מהשמן שבכף ידו השמאלית שבע פעמים לפני ה'. 28 אחר כך ימרח הכוהן מהשמן שבכף ידו על תנוך אוזנו הימנית של האיש המיטהר, על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית, על אותם מקומות שמרח עליהם את דם הקרבן על אשמה. 29 את השמן שנותר בכף ידו יִצוֹק הכוהן על ראש האיש המיטהר, כך יכפר על האיש לפני ה'. 30 הכוהן יקריב את אחד התורים או את אחד מגוזלי היונה, את מה שיש לאיש אפשרות להביא. 31 בהתאם לאפשרויותיו יקריב את האחד כקרבן על חטא ואת השני כעולה עם קרבן המנחה. כך יכפר הכוהן לפני ה' על האיש המיטהר".
32 אלה ההוראות בקשר לאיש שיש לו מחלת צרעת ושאין לו אפשרות להביא את הקרבנות הרגילים כדי להיטהר.
טומאת הבית
33 ה' אמר למשה ולאהרון: 34 "אם אגרום לנגע צרעת באחד הבתים בארצכם, לאחר שתבואו לארץ כנען שאני נותן לכם כדי להתיישב בה, 35 על בעל הבית ללכת אל הכוהן ולהגיד לו, 'נראה לי שיש נגע בביתי'. 36 הכוהן יצווה לְפַנות את הבית לפני שיבוא לראות את הנגע, כדי שכל מה שיש בבית לא יהיה טמא. אחרי כן יבוא הכוהן לראות את הבית. 37 הוא יבדוק את הנגע. אם יראה הכוהן בקירות הבית כתמים שקועים ירקרקים או אדמדמים 38 יֵצא מפתח הבית ויצווה לסגור את הבית למשך שבעה ימים. 39 ביום השביעי יחזור הכוהן, ואם יראה שהנגע התפשט על קירות הבית, 40 יצווה להוציא את האבנים הנגועות ולהשליך אותן במקום טמא מחוץ לעיר. 41 מהקירות הפנימיים של הבית יש לגרד את הטיח סביב המקום הנגוע ולשפוך אותו במקום טמא מחוץ לעיר. 42 אחר כך יש לשים אבנים אחרות במקום האבנים שהוצאו, ולטייח מחדש את הבית. 43 אם שוב יתפשט הנגע בבית גם אחרי שהוציאו את האבנים הנגועות ואת הטיח הנגוע ואחרי שהבית טוּיח מחדש, 44 והכוהן יבוא ויראה שהנגע התפשט בבית, הוא יקבע שיש בבית צרעת מתפשטת. הבית טמא. 45 יש להרוס אותו ולְפַנות את האבנים, העצים והטיח למקום טמא מחוץ לעיר.46 כל מי שנכנס לבית בזמן שעליו להיות סגור, יהיה טמא עד הערב. 47 כל מי שישֵן בבית חייב לכבס את בגדיו. גם מי שאוכל בבית חייב לכבס את בגדיו. 48 אבל אם יבוא הכוהן ויראה שהנגע לא התפשט אחרי שטייחו את הבית, יקבע שהבית טהור כי הנגע חלף. 49 כדי לטהר את הבית יקח הכוהן שתי ציפורים, ענף ארז, חוט אדום ואזוב. 50 הוא ישחט את אחת הציפורים מעל כלי חרס שבתוכו מי מעיין, 51 יקח את ענף הארז, את האזוב, את החוט האדום ואת הציפור החיה, יטבול אותם בדם הציפור השחוטה ובמי המעיין ויתיז על הבית שבע פעמים. 52 כך יטהר הכוהן את הבית בדם הציפור ובמי המעיין, בציפור החיה, בענף הארז, באזוב ובחוט האדום. 53 את הציפור החיה ישחרר הכוהן אל מחוץ לעיר. כך יכפר על טומאת הבית והבית יהיה טהור".
54 אלה ההוראות בקשר לכל צרעת ונתק 55 ולצרעת בבגד או בבית, 56 לנפיחוּת, לפריחה ולכתמים בעור. 57 על פי הוראות אלה יש לקבוע מה טמא ומה טהור. אלה ההוראות בקשר לצרעת.