תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק כ

1 וּבֶן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם, קָבַץ אֶת־כָּל־חֵילוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב; וַיַּעַל, וַיָּצַר עַל־שֹׁמְרוֹן, וַיִּלָּחֶם בָּהּ׃ 2 וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל הָעִירָה׃ 3 וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר בֶּן־הֲדַד, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי־הוּא; וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי־הֵם׃
4 וַיַּעַן מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; לְךָ אֲנִי וְכָל־אֲשֶׁר־לִי׃
5 וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים, וַיֹּאמְרוּ, כֹּה־אָמַר בֶּן־הֲדַד לֵאמֹר; כִּי־שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן׃ 6 כִּי אִם־כָּעֵת מָחָר, אֶשְׁלַח אֶת־עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת־בֵּיתְךָ, וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ; וְהָיָה כָּל־מַחְמַד עֵינֶיךָ, יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ׃
7 וַיִּקְרָא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל לְכָל־זִקְנֵי הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר דְּעוּ־נָא וּרְאוּ, כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ; כִּי־שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי, וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ׃
8 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל־הַזְּקֵנִים וְכָל־הָעָם; אַל־תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה׃
9 וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן־הֲדַד, אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ אֶל־עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת; וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים, וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר׃
10 וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן־הֲדַד, וַיֹּאמֶר כֹּה־יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ; אִם־יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן, לִשְׁעָלִים לְכָל־הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי׃
11 וַיַּעַן מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ, אַל־יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ׃ 12 וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא שֹׁתֶה הוּא וְהַמְּלָכִים בַּסֻּכּוֹת; וַיֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו שִׂימוּ, וַיָּשִׂימוּ עַל־הָעִיר׃
13 וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד, נִגַּשׁ אֶל־אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר יהוה, הְרָאִיתָ, אֵת כָּל־הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה; הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם, וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי יהוה׃
14 וַיֹּאמֶר אַחְאָב בְּמִי,
וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר יהוה, בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת;
וַיֹּאמֶר מִי־יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה
וַיֹּאמֶר אָתָּה׃
15 וַיִּפְקֹד, אֶת־נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים; וְאַחֲרֵיהֶם, פָּקַד אֶת־כָּל־הָעָם כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים׃ 16 וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם; וּבֶן־הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת, הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים־וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ׃ 17 וַיֵּצְאוּ, נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּשְׁלַח בֶּן־הֲדַד, וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר, אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן׃
18 וַיֹּאמֶר אִם־לְשָׁלוֹם יָצָאוּ תִּפְשׂוּם חַיִּים; וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ חַיִּים תִּפְשׂוּם׃
19 וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן־הָעִיר, נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת; וְהַחַיִל אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם׃ 20 וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ, וַיָּנֻסוּ אֲרָם, וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל; וַיִּמָּלֵט, בֶּן־הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם, עַל־סוּס וּפָרָשִׁים׃ 21 וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת־הַסּוּס וְאֶת־הָרָכֶב; וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה׃
22 וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק, וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה; כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ׃ {ס}
23 וְעַבְדֵי מֶלֶךְ־אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו, אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם, עַל־כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ; וְאוּלָם, נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר, אִם־לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם׃ 24 וְאֶת־הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה; הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם׃ 25 וְאַתָּה תִמְנֶה־לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב, וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר, אִם־לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם; וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן׃ {פ}
26 וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, וַיִּפְקֹד בֶּן־הֲדַד אֶת־אֲרָם; וַיַּעַל אֲפֵקָה, לַמִּלְחָמָה עִם־יִשְׂרָאֵל׃ 27 וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ, וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָם; וַיַּחֲנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם, כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים, וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ׃ 28 וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר יהוה, יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם אֱלֹהֵי הָרִים יהוה, וְלֹא־אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא; וְנָתַתִּי אֶת־כָּל־הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה׃
29 וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים; וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה, וַיַּכּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־אֲרָם מֵאָה־אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד׃ 30 וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל־הָעִיר, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה, עַל־עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים; וּבֶן־הֲדַד נָס, וַיָּבֹא אֶל־הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר׃ {ס} 31 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו, הִנֵּה־נָא שָׁמַעְנוּ, כִּי, מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי־מַלְכֵי חֶסֶד הֵם; נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ, וְנֵצֵא אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אוּלַי יְחַיֶּה אֶת־נַפְשֶׁךָ׃ 32 וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, עַבְדְּךָ בֶן־הֲדַד אָמַר תְּחִי־נָא נַפְשִׁי;
וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא׃
33 וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ, וַיֹּאמְרוּ אָחִיךָ בֶן־הֲדַד,
וַיֹּאמֶר בֹּאוּ קָחֻהוּ;
וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן־הֲדַד, וַיַּעֲלֵהוּ עַל־הַמֶּרְכָּבָה׃ 34 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר־לָקַח־אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב, וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר־שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן,
וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ; וַיִּכְרָת־לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ׃ {ס}


35 וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, אָמַר אֶל־רֵעֵהוּ בִּדְבַר יהוה הַכֵּינִי נָא; וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ׃
36 וַיֹּאמֶר לוֹ, יַעַן אֲשֶׁר לֹא־שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יהוה, הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי, וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה; וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ, וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ׃
37 וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר, וַיֹּאמֶר הַכֵּינִי נָא; וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ׃
38 וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא, וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל־הַדָּרֶךְ; וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל־עֵינָיו׃ 39 וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר, וְהוּא צָעַק אֶל־הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב־הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה־אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ, וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה, אִם־הִפָּקֵד יִפָּקֵד, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, אוֹ כִכַּר־כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל׃ 40 וַיְהִי עַבְדְּךָ, עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה וְהוּא אֵינֶנּוּ;
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּ׃ 41 וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת־הָאֲפֵר, מֵעַל (מֵעֲלֵי) עֵינָיו; וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא׃
42 וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יהוה, יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת־אִישׁ־חֶרְמִי מִיָּד; וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ׃ 43 וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל עַל־בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף; וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה׃ {פ}
אחאב מביס את ארם
1 בן הדד מלך ארם כינס את כל צבאו, ועלה להילחם בשומרון עם שלושים ושניים מלכים שהצטרפו אליו עם מרכבות וסוסים. הוא שם מצור על שומרון ותקף אותה. 2 אחר כך שלח שליחים אל אחאב מלך ישראל שהיה בעיר 3 והודיע: "כך אמר בן הדד, 'הכסף והזהב שלך שייכים לי. גם הנשים והבנים היפים שלך שייכים לי' ".
4 מלך ישראל השיב: "אני מסכים לדבריך, אדוני המלך. אני שייך לך עם כל מה שיש לי".
5 השליחים שבו ואמרו: "כך אמר בן הדד, 'בהודעתי התכוונתי שעליך לתת לי את הכסף והזהב שלך ואת הנשים והבנים שלך. 6 מחר בשעה זו אשלח את אנשיי אליך. הם יחפשו בבתיך ובבתי אנשיך ויקחו אתם את כל מה שיָקר לך".
7 מלך ישראל כינס את כל זקני העם ואמר: "שימו לב והָבינו שכוונות בן הדד רעות. הוא שלח לדרוש ממני את נשותיי ואת בניי, את כספי ואת זהבי, ולא מנעתי אותם ממנו".
8 כל זקני העם אמרו לאחאב: "אל תשמע בקולו ואל תסכים".
9 אחאב אמר לשליחי בן הדד: "אִמרו לאדונִי המלך, 'אעשה כל מה שדרשת ממני, עבדך, בפעם הראשונה. אבל את מה שדרשת עכשיו לא אוכל לעשות' ". השליחים הלכו ומסרו את תשובת אחאב לבן הדד.
10 בן הדד שלח לו הודעה: "יענישו אותי האלוהים, ואף גרוע מזה, אם אני לא מדבר אמת: לוחמיי כל כך רבים שאין בשומרון עפר שיספיק למלא את כפות הידיים של כולם!".
11 מלך ישראל ענה: "אִמרו לו, 'אל יתפאר מי שיוצא למלחמה כאילו כבר ניצח' ". 12 בן הדד שמע זאת כשישב ושתה בסוכות עם המלכים האחרים. "שימו מצור על העיר", אמר לאנשיו, והם עשו כדבריו.
13 נביא אחד ניגש אל אחאב מלך ישראל ואמר: "כך אמר ה', 'אתה רואה את הצבא הגדול הזה? היום אתן אותו בידיך, אז תדע שאני ה' ' ".
14 "בעזרת מי?", שאל אחאב.
הנביא השיב: "כך אמר ה', 'בעזרת העוזרים של שרי המחוזות' ".
"ומי יִפתח במלחמה?", שאל אחאב.
"אתה!".
15 אחאב ספר את עוזרי שרי המחוזות, ומספרם היה מאתיים שלושים ושניים. אחריהם ספר את כל הצבא, את כל הלוחמים מבני ישראל, ומספרם היה שבעת אלפים. 16 הם תקפו בצהריים, כשבן הדד השתכר בסוכות עם שלושים ושניים המלכים שעזרו לו. 17 עוזרי שרי המחוזות יצאו ראשונים. שליחים של בן הדד הודיעו לו שאנשים יצאו משומרון.
18 "אם יצאו למטרת שלום, תִפסו אותם חיים, ואם יצאו להילחם, חיים תִפסו אותם", אמר בן הדד.
19 עוזרי שרי המחוזות יצאו משומרון, והצבא יצא אחריהם. 20 כל חייל מישראל תקף את אויבו. הארמים ברחו, וצבא ישראל רדף אחריהם. בן הדד מלך ארם ברח על סוסו עם מספר פרשים. 21 מלך ישראל יצא לתקוף את סוסי צבא ארם ומרכבותיו, והביס את ארם תבוסה גדולה.
22 הנביא ניגש למלך ישראל ואמר לו: "לך להתכונן ושקוֹל מה לעשות, כי בעוד שנה יתקוף אותך מלך ארם".
23 אנשי מלך ארם אמרו לו: "האלוהים שלהם הוא אלוהי ההרים, לכן הם גברו עלינו. אבל אם נילחם בהם במישור, בוודאי נגבר עליהם. 24 כך עליך לעשות: הסר את המלכים מהפיקוד ומַנה במקומם מושלים אזוריים. 25 כנס צבא גדול כמו זה שהושמד, כולל סוסים ומרכבות. נצא להילחם בהם במישור ונראה אם לא נגבר עליהם". בן הדד שמע בקולם ועשה את מה שאמרו.
26 כעבור שנה כינס בן הדד את צבאו ועלה לאֲפֵק כדי להילחם בישראל. 27 בני ישראל התכנסו, הצטיידו במזון ויצאו לקראת הארמים. בני ישראל חנו מולם ונראו כמו שני עדרי עזים מול הארמים שמילאו את הארץ. 28 אז ניגש איש האלוהים ואמר למלך ישראל: "כך אמר ה', 'כיוון שהארמים אמרו שה' הוא אלוהי ההרים ואינו אלוהי העמקים, אתן בידך את כל הצבא הגדול הזה. כך תדעו שאני ה' ' ".
29 הצבאות חנו זה מול זה במשך שבעה ימים. ביום השביעי פרצה המלחמה, ובני ישראל הרגו ביום אחד מאה אלף אנשי חיל רגלים מצבא ארם. 30 הנותרים ברחו לעיר אפק, אבל חומת העיר נפלה ועשרים ושבעה אלף הנותרים מתו. בן הדד ברח לעיר והסתתר בחדר פנימי. 31 יועציו אמרו לו: "בבקשה, שמענו שמלכי ישראל הם מלכים רחמנים. בוא נלבש בגדי אבל, נקשור חבלים סביב ראשינו ונצא אל מלך ישראל, אולי הוא ישאיר אותנו בחיים". 32 הם לבשו בגדי אבל, קשרו חבלים לראשיהם, באו אל מלך ישראל ואמרו לו: "עבדך בן הדד מבקש שתשאיר אותו בחיים".
"האם הוא עדיין חי?", שאל המלך. "אחי הוא!".
33 האנשים הבינו מדבריו איך הוא מתייחס לבן הדד ומיהרו לדבר כמוהו: "בן הדד הוא אחיך".
"לכו להביא אותו", אמר המלך.
בן הדד בא אליו והמלך העלה אותו על המרכבה שלו. 34 בן הדד אמר: "אשיב לך את הערים שאבי לקח מאביך. ארשה לך להקים שווקים בדמשק, כמו שהקים אבי בשומרון".
"בתנאים האלה אני מוכן לשחרר אותך", אמר אחאב. הוא כרת אתו ברית ושיחרר אותו.
הנביא גוער באחאב
35 איש אחד מתלמידי הנביאים אמר לחברו בשם ה': "הכה אותי בבקשה". חברו סירב להכות אותו.
36 האיש השיב: "כיוון שלא שמעת בקול ה', כשתעזוב אותי, יהרוג אותך אריה". ואכן, לאחר שעזב אותו פגש בו אריה והרג אותו.
37 פגש האיש באיש אחר וביקש: "הכה אותי בבקשה". האיש היכה ופצע אותו.
38 הנביא שם כיסוי על עיניו והמתין למלך על הדרך. 39 כאשר עבר המלך בַּמקום צעק הנביא: "אני, עבדך, יצאתי למלחמה. בא אליי איש אחד והביא אתו שבוי. 'שמוֹר על האיש הזה', אמר לי. 'אם יברח, תמות במקומו או שתשלם שלושים וארבעה קילוגרם כסף'. 40 הייתי עסוק בכל מיני דברים, ולפתע גיליתי שהאיש איננו".
מלך ישראל אמר לנביא: "כן. בעצמך קבעת את גזר הדין שלך". 41 הנביא מיהר להסיר את הכיסוי מעל עיניו, ומלך ישראל ראה שהוא אחד מהנביאים.
42 הנביא אמר לו: "כך אמר ה', 'כיוון ששיחררת את האויב שלי, שהיה עליך להשמיד, תשלם בחייך תמורתו, ובעמך תמורת עמו' ". 43 מלך ישראל הלך עצוב וכעוס לביתו בשומרון.