תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק י

1 וּמַלְכַּת־שְׁבָא, שֹׁמַעַת אֶת־שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יהוה; וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת׃ 2 וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה, בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב־מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה; וַתָּבֹא אֶל־שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, אֵת כָּל־אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבָהּ׃ 3 וַיַּגֶּד־לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־דְּבָרֶיהָ; לֹא־הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן־הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ׃ 4 וַתֵּרֶא מַלְכַּת־שְׁבָא, אֵת כָּל־חָכְמַת שְׁלֹמֹה; וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה׃ 5 וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתוֹ (מְשָׁרְתָיו) וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו, וְעֹלָתוֹ, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יהוה; וְלֹא־הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ׃
6 וַתֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ, אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי; עַל־דְּבָרֶיךָ וְעַל־חָכְמָתֶךָ׃ 7 וְלֹא־הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים, עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא־הֻגַּד־לִי הַחֵצִי; הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב, אֶל־הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי׃ 8 אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה; הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד, הַשֹּׁמְעִים אֶת־חָכְמָתֶךָ׃ 9 יְהִי יהוה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ, לְתִתְּךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל; בְּאַהֲבַת יהוה אֶת־יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה׃
10 וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה; לֹא־בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, אֲשֶׁר־נָתְנָה מַלְכַּת־שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׃
11 וְגַם אֳנִי חִירָם, אֲשֶׁר־נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר; הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה׃ 12 וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד לְבֵית־יהוה וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים; לֹא בָא־כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים וְלֹא נִרְאָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

13 וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת־שְׁבָא, אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן־לָהּ, כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ׃ {ס} 14 וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב, אֲשֶׁר־בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת; שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר זָהָב׃ 15 לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים, וּמִסְחַר הָרֹכְלִים; וְכָל־מַלְכֵי הָעֶרֶב וּפַחוֹת הָאָרֶץ׃
16 וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה זָהָב שָׁחוּט; שֵׁשׁ־מֵאוֹת זָהָב, יַעֲלֶה עַל־הַצִּנָּה הָאֶחָת׃ 17 וּשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט, שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב, יַעֲלֶה עַל־הַמָּגֵן הָאֶחָת; וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ, בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן׃ {פ} 18 וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן גָּדוֹל; וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז׃ 19 שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּה, וְרֹאשׁ־עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו, וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל־מְקוֹם הַשָּׁבֶת; וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת, עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת׃ 20 וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים, עֹמְדִים שָׁם עַל־שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה; לֹא־נַעֲשָׂה כֵן לְכָל־מַמְלָכוֹת׃

21 וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב, וְכֹל, כְּלֵי בֵּית־יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר; אֵין כֶּסֶף, לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה׃ 22 כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם, עִם אֳנִי חִירָם; אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים׃ 23 וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ; לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה׃ 24 וְכָל־הָאָרֶץ, מְבַקְשִׁים אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה; לִשְׁמֹעַ אֶת־חָכְמָתוֹ, אֲשֶׁר־נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ׃ 25 וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים, סוּסִים וּפְרָדִים; דְּבַר־שָׁנָה בְּשָׁנָה׃ {ס} 26 וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַיְהִי־לוֹ, אֶלֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת רֶכֶב, וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים; וַיַּנְחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב, וְעִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלָיִם׃ 27 וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת־הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלָיִם כָּאֲבָנִים; וְאֵת הָאֲרָזִים, נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב׃ 28 וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם; וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר׃ 29 וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה; וְכֵן לְכָל־מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ׃ {פ}
מלכת שבא
1 מלכת שבא שמעה על שלמה ועל כבוד ה' שמתגלה במלכותו, ובאה לבחון בחידות את חכמתו. 2 היא הגיעה לירושלים עם מלווים רבים מאוד ועם מטען כבד – גמלים שנשאו בשָׂמים והרבה מאוד זהב ואבנים יקרות. היא הגיעה אל שלמה ושאלה אותו כל מה שרצתה לשאול. 3 שלמה השיב על כל שאלותיה. לא היה דבר שהמלך לא ידע ושלא יכול להשיב עליו. 4 מלכת שבא ראתה את כל חכמת שלמה ואת הבית שבנה, 5 את המזון שהגישו על שולחנו, את התנהגות יועציו ועוזריו ואת תלבושותיהם, את שרי המשקאות שלו ואת קרבנות העולה שהקריב בבית ה', ונשימתה נעצרה מרוב תימהון.
6 "הדברים ששמעתי בארצי עליך ועל חכמתך הם אמת", אמרה למלך. 7 "לא האמנתי לדברים עד שבאתי וראיתי בעצמי. לא סיפרו לי אפילו חצי מהאמת, חכמתך ועושרך רבים ממה שסיפרו לי. 8 מאושרים אנשיך ומאושרים עוזריך המשרתים אותך תמיד ושומעים את חכמתך. 9 ברוך ה' אלוהיך, שאוהב את ישראל לעולם ושבחר בך למלוך ולהשליט בישראל צדק ורחמים".
10 היא נתנה למלך ארבעה טון וחצי זהב, הרבה מאוד בשמים ואבנים יקרות. כמות הבשמים שנתנה מלכת שבא למלך שלמה הייתה הגדולה ביותר שהובאה אי פעם.
11 האניות של חירם, שהביאו זהב מאופיר, הביאו גם עצי אלמוּגים [עצי אלמוּגים – מין עץ יקר שאין לזהותו בדיוק] רבים ואבנים יקרות. 12 המלך עשה מעצי האלמוגים מִסעד [מִסעד – ישנם פירושים שונים למילה זו: גדר, מעקה, רצפה, עמודים] לבית ה' ולבית המלך, וכינורות ונבלים לנגנים. עצי אלמוגים כאלה לא הובאו ולא נראו עד היום.
13 המלך שלמה נתן למלכת שבא כל מה שרצתה וביקשה, מלבד מה שנתן לה ביזמתו. היא חזרה לארצה עם אנשיה. 14 מדי שנה קיבל שלמה עשרים וחמישה טון זהב, 15 נוסף על מה ששילמו השיירות והסוחרים שעברו בארץ, כל מלכי עֲרב והמושלים האזוריים בארץ.
16 המלך שלמה עשה מאתיים מגינים גדולים מזהב רקוע, שלושה קילוגרם ושבע מאות גרם זהב לכל מגן, 17 ושלוש מאות מגינים קטנים יותר מזהב רקוע, קילוגרם ושבע מאות גרם זהב לכל מגן. הוא שם אותם בבית יער הלבנון. 18 המלך עשה גם כיסא מלכות גדול המקושט בשנהב ומצופה בזהב מופז [זהב מופז – זהב המובא מהמקום הנקרא "אוּפָּז"]. 19 לרגלי הכיסא היו שש מדרגות. משענת הכיסא הייתה מעוגלת בחלקה העליון. מימין ומשמאל למושב היו ידיות, ודמות אריה ליד כל ידית. 20 על שש המדרגות מכל צד היו שתים עשרה דמויות של אריות. כיסא כזה לא נעשה בכל הממלכות האחרות.
21 כל גביעי המלך שלמה היו מזהב וכל הכלים בבית יער הלבנון היו מזהב סגור. דבר לא נעשה מכסף, כי לכסף לא היה שום ערך בימי שלמה. 22 אניות שנועדו להפלגות ארוכות יצאו לים עם אניות חירם. אחת לשלוש שנים הגיעה אנייה כזו, עמוסה זהב וכסף, שנהב, בבונים וקופים. 23 עושרו וכבודו של המלך שלמה היו גדולים מעושרם וחכמתם של כל מלכי האזור. 24 כל תושבי האזור רצו לראות את שלמה ולשמוע את החכמה שנתן לו אלוהים. 25 כל אחד מהם הביא אתו מתנות: כלי כסף, כלי זהב, בגדים, נשק, בשמים, סוסים ופרדים. כך עשו מדי שנה בשנה. 26 שלמה צבר מרכבות ופרשים, והיו לו אלף וארבע מאות מרכבות ושנים עשר אלף פרשים. הוא הציב אותם בערים שנועדו למרכבות ולפרשים, ואצלו בירושלים. 27 המלך גרם לכך שהכסף נפוץ בירושלים כמו אבנים, ועצי הארז נפוצו כעצי השקמה בשפלה. 28 הסוסים של שלמה הובאו ממצריים ומקְוֵוה. סוחרי המלך קנו את הסוסים בקְוֵוה. 29 הם קנו והביאו מרכבות ממצריים, כל אחת בשבעה קילוגרם כסף, וסוסים בקילוגרם ושבע מאות גרם לכל סוס. את הסוסים ואת המרכבות הם מכרו לכל מלכי החיתים ולמלכי ארם.