תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק יא

1 וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה; מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת׃ 2 מִן־הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אָמַר־יהוה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם, וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם, אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם; בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה׃ 3 וַיְהִי־לוֹ נָשִׁים, שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת; וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת־לִבּוֹ׃
4 וַיְהִי, לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְלֹא־הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם־יהוה אֱלֹהָיו, כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו׃ 5 וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת, אֱלֹהֵי צִדֹנִים; וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם, שִׁקֻּץ עַמֹּנִים׃ 6 וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יהוה; וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יהוה כְּדָוִד אָבִיו׃ {ס} 7 אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה, לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב, בָּהָר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלָיִם; וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן׃ 8 וְכֵן עָשָׂה, לְכָל־נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת; מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן׃
9 וַיִּתְאַנַּף יהוה בִּשְׁלֹמֹה; כִּי־נָטָה לְבָבוֹ, מֵעִם יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם׃ 10 וְצִוָּה אֵלָיו עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, לְבִלְתִּי־לֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְלֹא שָׁמַר, אֵת אֲשֶׁר־צִוָּה יהוה׃ {פ} 11 וַיֹּאמֶר יהוה לִשְׁלֹמֹה, יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה־זֹּאת עִמָּךְ, וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ; קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת־הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ, וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ׃ 12 אַךְ־בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה, לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ; מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה׃ 13 רַק אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע, שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ; לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלָיִם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי׃

14 וַיָּקֶם יהוה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי; מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם׃ 15 וַיְהִי, בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת־אֱדוֹם, בַּעֲלוֹת, יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא, לְקַבֵּר אֶת־הַחֲלָלִים; וַיַּךְ כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם׃ 16 כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל; עַד־הִכְרִית כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם׃ 17 וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם; וַהֲדַד נַעַר קָטָן׃ 18 וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן, וַיָּבֹאוּ פָּארָן; וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן, וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן־לוֹ בַיִת, וְלֶחֶם אָמַר לוֹ, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ׃ 19 וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד; וַיִּתֶּן־לוֹ אִשָּׁה אֶת־אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה׃ 20 וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס, אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ, וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס, בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה; וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה, בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה׃ 21 וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם, כִּי־שָׁכַב דָּוִד עִם־אֲבֹתָיו, וְכִי־מֵת יוֹאָב שַׂר־הַצָּבָא; וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל־פַּרְעֹה, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל־אַרְצִי׃
22 וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה, כִּי מָה־אַתָּה חָסֵר עִמִּי, וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל־אַרְצֶךָ;
וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי׃
23 וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן, אֶת־רְזוֹן בֶּן־אֶלְיָדָע; אֲשֶׁר בָּרַח, מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ־צוֹבָה אֲדֹנָיו׃ 24 וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים, וַיְהִי שַׂר־גְּדוּד, בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם; וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק׃ 25 וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל־יְמֵי שְׁלֹמֹה, וְאֶת־הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד; וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְלֹךְ עַל־אֲרָם׃ {פ}

26 וְיָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֶפְרָתִי מִן־הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה; וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ׃ 27 וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר־הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ; שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת־הַמִּלּוֹא, סָגַר אֶת־פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו׃ 28 וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל; וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת־הַנַּעַר, כִּי־עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ, לְכָל־סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף׃ {ס}
29 וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָיִם; וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה׃ 30 וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה, בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּקְרָעֶהָ, שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים׃ 31 וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם, קַח־לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים; כִּי כֹה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת־הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים׃ 32 וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה־לּוֹ; לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלָיִם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃ 33 יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין, לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב, וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי־עַמּוֹן; וְלֹא־הָלְכוּ בִדְרָכַי, לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו׃ 34 וְלֹא־אֶקַּח אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ; כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ, כֹּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי׃ 35 וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ; וּנְתַתִּיהָ לְּךָ, אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים׃ 36 וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט־אֶחָד; לְמַעַן הֱיוֹת־נִיר לְדָוִיד־עַבְדִּי כָּל־הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלָיִם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם׃ 37 וְאֹתְךָ אֶקַּח, וּמָלַכְתָּ, בְּכֹל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ; וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל׃ 38 וְהָיָה, אִם־תִּשְׁמַע אֶת־כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ, וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי, וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי; וְהָיִיתִי עִמָּךְ, וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת־נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ 39 וַאעַנֶּה אֶת־זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת; אַךְ לֹא כָל־הַיָּמִים׃ {ס}
40 וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת־יָרָבְעָם; וַיָּקָם יָרָבְעָם, וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל־שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד־מוֹת שְׁלֹמֹה׃
41 וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְחָכְמָתוֹ; הֲלוֹא־הֵם כְּתֻבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה׃ 42 וְהַיָּמִים, אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִיְרוּשָׁלָיִם עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה׃ 43 וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד אָבִיו; וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ {ס}
שלמה בוגד בה'
1 המלך שלמה אהב נשים זרות רבות: מואביות, עמוניות, אדומיות, צידוניות וחיתיות, וגם את בת פרעה. 2 נשים אלה היו מהעמים שעליהם אמר ה' לבני ישראל: "אל תתחתנו אִתם והם לא יתחתנו אתכם כי הם בוודאי יגרמו לכם לעבוד את אלוהיהם". את הנשים האלה אהב שלמה ולקח לעצמו. 3 היו לו שבע מאות נשים מְלָכוֹת ושלוש מאות פילגשים, והן גרמו לו לעזוב את דרכי ה'.
4 כאשר היה שלמה זקן, גרמו לו נשותיו לעבוד אלוהים אחרים. הוא לא היה נאמן לה' אלוהיו כמו שהיה דוד אביו. 5 שלמה עבד את עַשְׁתוֹרֶת, אלילת הצידונים, ואת מִלְכּוֹם, האליל המתועב של העמונים. 6 שלמה עשה את הרע בעיני ה', ולא קִיים את מצוות ה' כפי שקיים אותן דוד אביו. 7 על הר ממול ירושלים בנה שלמה מקום פולחן לכְמוֹש, האליל המתועב של מואב, ולמוֹלֶךְ, האליל המתועב של בני עמון. 8 כך הוא עשה גם למען כל נשותיו הזרות, שהקריבו קרבנות וזבחים לאלוהיהן.
9 ה' כעס על שלמה כי עזב את ה' אלוהי ישראל, שנגלה אליו פעמיים 10 וציווה עליו לא לעבוד אלוהים אחרים, אבל שלמה לא קיים את מה שציווה עליו ה'. 11 לכן אמר ה' לשלמה: "כיוון שכך עשית ולא שמרת את הברית אתי ואת החוקים שמסרתי לך, אקח ממך את המלוכה בכוח ואתן אותה לאחד האנשים שמשרתים אותך, 12 אך לא אעשה זאת בימיך למען דוד אביך. מבִּנך אקח את המלוכה. 13 לא את כל הממלכה אקח. שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי ולמען ירושלים שבחרתי בה".
אויבי שלמה
14 ה' הסית נגד שלמה את הֲדַד האדומי, שהיה צאצא של מלך אדום. 15 (כאשר נלחם דוד באדום ויואב, שר הצבא, עלה לאדום כדי לקבור את ההרוגים, הרג יואב את כל הזכרים באדום. 16 במשך שישה חודשים שהה שם יואב עם כל צבא ישראל, עד שהרג את כל הזכרים באדום. 17 אדד ברח למצריים, ואִתו ברחו אדוֹמים שהיו מאנשי אביו. הדד היה אז נער צעיר. 18 הם עברו ממדיין לפארן, לקחו אתם אנשים משם והגיעו למצריים, אל פרעה מלך מצריים. פרעה נתן להדד בית ושדות, וציווה לספק לו מזון. 19 הדד מאוד מצא חן בעיני פרעה, לכן נתן לו פרעה לאישה את אחות אשתו, אחות המלכה תַחְפְּנֵיס. 20 אחות תחפניס ילדה להדד את גְנוּבַת בנו, ותחפנס הניקה אותו בבית פרעה עד שנגמל, שם גדל בין בני פרעה.) 21 הדד שמע במצריים שדוד ויואב שר הצבא שלו מתו, וביקש מפרעה: "הרשה לי ללכת לארצי".
22 פרעה ענה: "מה חסר לך אתי שאתה רוצה לחזור לארצך?".
"לא חסר לי דבר, אבל הַרשה לי ללכת", אמר הדד.
23 אלוהים הסית גם את רְזוֹן בן אֶלְיָדָע נגד שלמה. (רזון היה כפוף להֲדַדְעֶזֶר מלך צוֹבָה. הוא ברח מהדדעזר, 24-25 אסף לוחמים והיה למפקדם. כאשר הרג דוד את אנשי הדדעזר, הלכו רזון ולוחמיו לדמשק, השתלטו עליה ומלכו משם על ארם.) רזון נלחם בישראל כל ימי שלמה, נוסף על הנזק שגרם הדד לישראל. רזון שנא את ישראל.
נבואת אחִיה לירבעם
26 יָרָבְעָם בן נְבָט משבט אפרים, מהעיר צְרֵדָה, שהיה אחד מאנשי שלמה, מרד במלך. אמו, צְרוּעָה, הייתה אלמנה. 27 כך מרד במלך: שלמה בנה את המילוא וסגר את הפִּרצה שהייתה בחומת עיר דוד אביו. 28 ירבעם היה בחור מוכשר. שלמה ראה שהוא חרוץ, והפקיד אותו על כל העובדים ממנשה ומאפרים.
29 באותו זמן יצא ירבעם מירושלים, והנביא אֲחִיָה משילֹה פגש אותו בדרך. הוא היה לבוש בבגד חדש. השניים היו לבדם בשדה. 30 אחיה תפס בבגד החדש שלבש וקרע אותו לשנים עשר קרעים. 31 הוא אמר לירבעם: "קח לך עשרה קרעים כי כך אמר ה' אלוהי ישראל, 'אקרע את הממלכה משלמה ואתן לך את עשרת השבטים 32 (שבט אחד ישאר שלו למען עבדי דוד ולמען ירושלים, העיר שבחרתי בה מכל שבטי ישראל), 33 כי עזבו אותי והשתחוו לעשתורת אלילת צִידוֹן, לכמוש אלוהי מואב ולמלכום אלוהי בני עמון, ולא הלכו בדרכיי, לא עשו מה שטוב בעיניי ולא שמרו את חוקיי כמו שעשה דוד אביו. 34 אבל לא אקח ממנו את כל הממלכה. אתן לו למשול כל ימי חייו למען דוד עבדי שבחרתי בו ושקיים את מצוותיי ושמר את חוקיי. 35 אקח את המלוכה מבנו ואתן לך את עשרת השבטים. 36 ולבנו אשאיר שבט אחד כדי שתמיד יהיה זֵכֶר לדוד עבדי בירושלים, העיר שבחרתי לעצמי כדי לשכון בה. 37 אמליך אותך, ואתה תמלוך בכל מקום שתרצה. אתה תהיה מלך על ישראל. 38 אם תציית לכל מה שאצווה עליך, אם תלך בדרכיי ותעשה את הטוב בעיניי, אם תקיים את חוקיי ותשמור את מצוותיי כמו שעשה דוד עבדי, אהיה אתך ואקים לך שושלת שתאריך ימים כפי שעשיתי לדוד, ואתן לך את ישראל. 39 אשפיל את בית דוד בגלל החטאים האלה, אך לא לתמיד' ".
40 שלמה רצה להרוג את ירבעם, לכן מיהר ירבעם לברוח למצריים, אל שִׁישַׁק מלך מצריים. הוא נשאר שם עד ששלמה מת.
41 יתר קורות שלמה, כל מה שעשה וחכמתו מתוארים במגילת ההיסטוריה של שלמה. 42 ארבעים שנה מלך שלמה בירושלים על כל ישראל. 43 הוא מת ונקבר בעיר דוד אביו, ובנו רְחַבְעָם מלך במקומו.