תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק יח

1 וַיְהִי יָמִים רַבִּים, וּדְבַר־יהוה, הָיָה אֶל־אֵלִיָּהוּ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר; לֵךְ הֵרָאֵה אֶל־אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ 2 וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ, לְהֵרָאוֹת אֶל־אַחְאָב; וְהָרָעָב חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן׃ 3 וַיִּקְרָא אַחְאָב, אֶל־עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת; וְעֹבַדְיָהוּ, הָיָה יָרֵא אֶת־יהוה מְאֹד׃ 4 וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל, אֵת נְבִיאֵי יהוה; וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם׃ 5 וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל־עֹבַדְיָהוּ, לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל־כָּל־מַעְיְנֵי הַמַּיִם, וְאֶל כָּל־הַנְּחָלִים; אוּלַי נִמְצָא חָצִיר, וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה׃ 6 וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת־הָאָרֶץ לַעֲבָר־בָּהּ; אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ־אֶחָד לְבַדּוֹ׃ 7 וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ; וַיַּכִּרֵהוּ וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו, וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ׃
8 וַיֹּאמֶר לוֹ אָנִי; לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ׃
9 וַיֹּאמֶר מֶה חָטָאתִי; כִּי־אַתָּה נֹתֵן אֶת־עַבְדְּךָ בְּיַד־אַחְאָב לַהֲמִיתֵנִי׃ 10 חַי יהוה אֱלֹהֶיךָ, אִם־יֶשׁ־גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא־שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ, וְאָמְרוּ אָיִן; וְהִשְׁבִּיעַ אֶת־הַמַּמְלָכָה וְאֶת־הַגּוֹי, כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה׃ 11 וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר; לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ׃ 12 וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, וְרוּחַ יהוה יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא־אֵדָע, וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְלֹא יִמְצָאֲךָ וַהֲרָגָנִי; וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת־יהוה מִנְּעֻרָי׃ 13 הֲלֹא־הֻגַּד לַאדֹנִי אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי, בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל, אֵת נְבִיאֵי יהוה; וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יהוה מֵאָה אִישׁ, חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם׃ 14 וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר, לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ; וַהֲרָגָנִי׃ {ס}

15 וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, חַי יהוה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו; כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו׃
16 וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב וַיַּגֶּד־לוֹ; וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ׃ 17 וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת־אֵלִיָּהוּ; וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו, הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל׃
18 וַיֹּאמֶר, לֹא עָכַרְתִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם־אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ; בַּעֲזָבְכֶם אֶת־מִצְוֹת יהוה, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים׃ 19 וְעַתָּה, שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַר הַכַּרְמֶל; וְאֶת־נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת, אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל׃

20 וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּקְבֹּץ אֶת־הַנְּבִיאִים אֶל־הַר הַכַּרְמֶל׃ 21 וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל־כָּל־הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד־מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל־שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, אִם־יהוה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם־הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו; וְלֹא־עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר׃ 22 וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל־הָעָם, אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה לְבַדִּי; וּנְבִיאֵי הַבַּעַל, אַרְבַּע־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ׃ 23 וְיִתְּנוּ־לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ, וְיָשִׂימוּ עַל־הָעֵצִים, וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ; וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת־הַפָּר הָאֶחָד, וְנָתַתִּי עַל־הָעֵצִים, וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים׃ 24 וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם־יהוה, וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים;
וַיַּעַן כָּל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר׃
25 וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל, בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, כִּי אַתֶּם הָרַבִּים; וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ׃
26 וַיִּקְחוּ אֶת־הַפָּר אֲשֶׁר־נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם־הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד־הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה; וַיְפַסְּחוּ, עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה׃ 27 וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל־גָּדוֹל כִּי־אֱלֹהִים הוּא, כִּי שִׂיחַ וְכִי־שִׂיג לוֹ וְכִי־דֶרֶךְ לוֹ; אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ׃ 28 וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם, בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים; עַד־שְׁפָךְ־דָּם עֲלֵיהֶם׃ 29 וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם, וַיִּתְנַבְּאוּ, עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה; וְאֵין־קוֹל וְאֵין־עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב׃
30 וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל־הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי, וַיִּגְּשׁוּ כָל־הָעָם אֵלָיו; וַיְרַפֵּא אֶת־מִזְבַּח יהוה הֶהָרוּס׃ 31 וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי־יַעֲקֹב; אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יהוה אֵלָיו לֵאמֹר, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ׃ 32 וַיִּבְנֶה אֶת־הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יהוה; וַיַּעַשׂ תְּעָלָה, כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע, סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ׃ 33 וַיַּעֲרֹךְ אֶת־הָעֵצִים; וַיְנַתַּח אֶת־הַפָּר, וַיָּשֶׂם עַל־הָעֵצִים׃ 34 וַיֹּאמֶר, מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם, וְיִצְקוּ עַל־הָעֹלָה וְעַל־הָעֵצִים;
וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ,
וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ׃
35 וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם, סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ; וְגַם אֶת־הַתְּעָלָה מִלֵּא־מָיִם׃ 36 וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יהוה, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע, כִּי־אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; וּבְדִבְרֵיךָ (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ 37 עֲנֵנִי יהוה עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, כִּי־אַתָּה יהוה הָאֱלֹהִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת־לִבָּם אֲחֹרַנִּית׃
38 וַתִּפֹּל אֵשׁ־יהוה, וַתֹּאכַל אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הָעֵצִים, וְאֶת־הָאֲבָנִים וְאֶת־הֶעָפָר; וְאֶת־הַמַּיִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָה לִחֵכָה׃ 39 וַיַּרְא כָּל־הָעָם, וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם; וַיֹּאמְרוּ, יהוה הוּא הָאֱלֹהִים, יהוה הוּא הָאֱלֹהִים׃
40 וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת־נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל־יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם; וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל־נַחַל קִישׁוֹן, וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם׃

41 וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה; כִּי־קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם׃ 42 וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת; וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל־רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בְּרָכוֹ (בִּרְכָּיו)׃ 43 וַיֹּאמֶר אֶל־נַעֲרוֹ, עֲלֵה־נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ־יָם,
וַיַּעַל וַיַּבֵּט, וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה;
וַיֹּאמֶר שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים׃ 44 וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה־עָב קְטַנָּה כְּכַף־אִישׁ עֹלָה מִיָּם;
וַיֹּאמֶר, עֲלֵה אֱמֹר אֶל־אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד, וְלֹא יַעַצָרְכָה הַגָּשֶׁם׃
45 וַיְהִי עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ, וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל; וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה׃ 46 וְיַד־יהוה, הָיְתָה אֶל־אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו; וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד־בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה׃
אליהו פוגש את אחאב
1 כעבור ימים רבים, בשנה השלישית לבצורת, אמר ה' לאליהו: "לך להופיע לפני אחאב, ואני אוריד גשם על פני האדמה". 2 אליהו הופיע לפני אחאב. הרעב בשומרון היה קשה 3 ואחאב קרא לעוֹבַדְיָהוּ, הממונה על ביתו. (עובדיהו כיבד מאוד את ה'. 4 כאשר השמידה איזבל את נביאי ה', אסף עובדיהו מאה נביאים והסתיר אותם בשתי מערות, חמישים בכל מערה. הוא גם סיפק להם מזון ומים.) 5 אחאב אמר לעובדיהו: "לך אל כל המעיינות והנחלים בארץ, אולי נמצא עשב ונציל את הסוסים והפרדים, והבהמות לא ימותו". 6 הם חילקו ביניהם את הארץ וקבעו לאן ילך כל אחד. אחאב הלך בדרך אחת לבדו, ועובדיהו הלך בדרך אחרת לבדו. 7 כאשר היה עובדיהו בדרך, הוא ראה לפתע את אליהו בא לקראתו. אחרי שזיהה את אליהו, הוא השתחווה לפניו ושאל: "האם זה אתה, אדונִי אליהו?".
8 "כן", השיב אליהו. "לך ואמור לאדונך, 'הנה אליהו' ".
9 עובדיהו שאל: "במה חטאתי שאתה שולח אותי, עבדך, אל אחאב כדי שיהרוג אותי? 10 אני נשבע בה' אלוהיך שאין עַם ואין ממלכה שאדונִי לא שלח לחפש אותך שם. בכל מקום אמרו, 'הוא איננו', ואחאב השביע כל עם וכל ממלכה שבאמת לא מצאו אותך. 11 עכשיו אתה אומר לי ללכת לאדוני ולומר לו 'הנה אליהו'? 12 הרי אם אעזוב אותך עלול רוח ה' לשאת אותך ולא אדע לאן, וכאשר אספר לאחאב והוא לא ימצא אותך, הוא יהרוג אותי. הלוא אני, עבדך, מכבד את ה' מנעוריי. 13 האם לא סיפרו לך מה עשיתי כאשר הרגה איזבל את נביאי ה'? החבאתי מאה מנביאי ה' בשתי מערות, חמישים בכל מערה, וסיפקתי להם מזון ומים. 14 עכשיו אתה אומר לי ללכת לומר לאדוני 'הנה אליהו', והוא יהרוג אותי!".
15 אליהו השיב: "אני נשבע בה' צבאות שאותו אני משרת, שעוד היום אופיע לפני אחאב".
16 עובדיהו הלך לקראת אחאב וסיפר לו, ואחאב הלך לקראת אליהו. 17 כאשר ראה אחאב את אליהו, אמר לו: "האם זה אתה, האיש שהביא אסון על ישראל?".
18 "לא אני הבאתי אסון על ישראל אלא אתה ובני משפחת אביך, כשעזבתם את מצוות ה' ועבדתם את אלילי הבעל. 19 ועכשיו, צווה לכנס אליי על הר הכרמל את כל ישראל, ואת ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל וארבע מאות נביאי האשרה שאיזבל מפרנסת".
ה' הוא האלוהים
20 אחאב קרא לכל ישראל וכינס את כל הנביאים על הר הכרמל. 21 אליהו ניגש אל כל העם ואמר: "עד מתי תקפצו מענף לענף? אם ה' הוא האלוהים – עִבדו אותו, ואם הבעל – עִבדו אותו". העם לא ענה לו דבר. 22 אליהו המשיך: "אני היחיד שנותרתי מנביאי ה', ומספר נביאי הבעל הוא ארבע מאות וחמישים. 23 תנו לנו שני פרים. הם יבחרו להם פר אחד, יחתכו אותו לנתחים וישימו את הנתחים על העצים אך לא יבעירו אש. אני אכין את הפר השני, אשים אותו על העצים אך לא אבעיר אש. 24 התפללו לאלוהיכם ואני אתפלל לה'. האלוהים שיענה ויצית אש, הוא האלוהים".
כל העם השיב: "אנחנו מסכימים".
25 אליהו אמר לנביאי הבעל: "בחרו לכם פר אחד והכינו אותו ראשונים כי אתם הרבים. התפללו לאלוהיכם ואל תבעירו אש".
26 הם לקחו את הפר שנתן להם, הכינו אותו והתפללו לבעל מהבוקר עד הצהריים: "הבעל, ענֵה לנו!", אבל אין קול ואין עונה. הם החלו לקפוץ על המזבח שעשו. 27 בצהריים לעג להם אליהו ואמר: "התפללו חזק יותר כי הוא הרי אלוהים! אולי הוא משוחח, אולי יצא לדרך ואולי הוא ישֵן ויתעורר?". 28 הם התפללו חזק יותר והחלו לשרוט את עצמם בחרבות ובחניתות כמנהגם, עד שנתכסו דם. 29 אחר כך זעקו והתפללו עד שעת הקרבת קרבן המנחה, אבל אין קול ואין עונה ואין מי שיקשיב.
30 אליהו אמר לעם: "גשו אליי!". כל העם ניגש אליו והוא תיקן את מזבח ה' ההרוס. 31 הוא לקח שתים עשרה אבנים, כמספר השבטים מבני יעקב שה' אמר לו, 'ישראל יהיה שמך'. 32 הוא בנה מהאבנים מזבח לכבוד ה' וחפר סביבו תעלה שיכלה להכיל חמישה עשר ליטר זרעים. 33 אחר כך סידר אליהו את העצים, חתך את הפר לנתחים ושם אותם על העצים. 34 "מַלאו ארבעה כדים מים ושִפכו אותם על קרבן העולה [עולה – קרבן שנשרף כולו על המזבח] ועל העצים", אמר.
"עשו זאת שנית", אמר אליהו, והם עשו כדבריו.
"עשו זאת בפעם השלישית", והם עשו כדבריו.
35 המים זרמו סביב למזבח ומילאו גם את התעלה. 36 בשעת הקרבת קרבן המנחה ניגש אליהו הנביא ואמר: "ה', אלוהי אברהם, יצחק וישראל! היום יֵדעו כולם שאתה אלוהים בישראל, ושאני, עבדך, עושה את הדברים האלה במצוותך. 37 ענֵה לי ה', ענה לי, כדי שהעם הזה יֵדע שאתה הוא ה' האלוהים ושאתה מחזיר אותם בתשובה!".
38 לפתע נפלה אש מה', שרפה את קרבן העולה, את העצים, את האבנים ואת העפר, ולשונות אש ליקקו את המים שבתעלה. 39 כל העם ראה זאת, השתחווה ארצה וקרא: "ה' הוא האלוהים! ה' הוא האלוהים!".
40 אליהו אמר להם: "תִפסו את נביאי הבעל, אל תניחו לאיש מהם לברוח!". העם תפס אותם, ואליהו הוריד אותם לנחל קישון ושחט אותם שם.
אליהו מתפלל לגשם
41 אליהו אמר לאחאב: "לך לאכול ולשתות כי עוד מעט תשמע קול גשם רב". 42 אחאב הלך לאכול ולשתות, ואליהו עלה אל ראש הכרמל, השתטח ארצה ושם את פניו בין ברכיו. 43 הוא אמר לעוזר שלו: "לך הסתכל לכיוון הים".
העוזר הלך, הסתכל ואמר: "אין שם כלום".
"לך שוב", אמר לו אליהו. כך היה שבע פעמים. 44 בפעם השביעית אמר העוזר: "ראיתי ענן קטן בגודל כף יד אדם בא מכיוון הים".
"לך ואמור לאחאב, 'רתוֹם את הסוסים למרכבות ורד מההר כדי שהגשם לא יעכב אותך' ", אמר אליהו.
45 בינתיים התכסו השמים עננים כבדים, רוח נשבה וגשם חזק החל לרדת. אחאב רכב ליזרעאל. 46 ה' חיזק את אליהו, ואליהו קשר למותניו את שולי בגדו ורץ לפני אחאב כל הדרך, עד הכניסה ליזרעאל.