תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק ט

1 וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת־בֵּית־יהוה וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל־חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת׃ {פ} 2 וַיֵּרָא יהוה אֶל־שְׁלֹמֹה שֵׁנִית; כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן׃
3 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָיו, שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתְךָ וְאֶת־תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי, הִקְדַּשְׁתִּי, אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה, לָשׂוּם־שְׁמִי שָׁם עַד־עוֹלָם; וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל־הַיָּמִים׃ 4 וְאַתָּה אִם־תֵּלֵךְ לְפָנַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם־לֵבָב וּבְיֹשֶׁר, לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ; חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר׃ 5 וַהֲקִמֹתִי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל־יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם; כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, עַל־דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר, לֹא־יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל׃ 6 אִם־שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי, וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם; וַהֲלַכְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם׃ 7 וְהִכְרַתִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, וְאֶת־הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי, אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי; וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל־הָעַמִּים׃ 8 וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל־עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק; וְאָמְרוּ, עַל־מֶה עָשָׂה יהוה כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה׃ 9 וְאָמְרוּ, עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־יהוה אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת־אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחוּ (וַיִּשְׁתַּחֲווּ) לָהֶם וַיַּעַבְדֻם; עַל־כֵּן, הֵבִיא יהוה עֲלֵיהֶם, אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת׃ {פ}

10 וַיְהִי, מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה, אֲשֶׁר־בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת־שְׁנֵי הַבָּתִּים; אֶת־בֵּית יהוה וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ׃ 11 חִירָם מֶלֶךְ־צֹר נִשָּׂא אֶת־שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל־חֶפְצוֹ; אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר, בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל׃ 12 וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר, לִרְאוֹת אֶת־הֶעָרִים, אֲשֶׁר נָתַן־לוֹ שְׁלֹמֹה; וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו׃
13 וַיֹּאמֶר מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר־נָתַתָּה לִּי אָחִי; וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {פ} 14 וַיִּשְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְ; מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב׃
15 וְזֶה דְבַר־הַמַּס אֲשֶׁר־הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת־בֵּית יהוה וְאֶת־בֵּיתוֹ וְאֶת־הַמִּלּוֹא, וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָיִם; וְאֶת־חָצֹר וְאֶת־מְגִדּוֹ וְאֶת־גָּזֶר׃ 16 פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכֹּד אֶת־גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג; וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים, לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה׃ 17 וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת־גָּזֶר, וְאֶת־בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן׃ 18 וְאֶת־בַּעֲלָת וְאֶת־תָּמָר (תַּדְמֹר) בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ׃ 19 וְאֵת כָּל־עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב, וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים; וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלָיִם וּבַלְּבָנוֹן, וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ׃ 20 כָּל־הָעָם הַנּוֹתָר מִן־הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר לֹא־מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה׃ 21 בְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא־יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם; וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס־עֹבֵד, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ 22 וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא־נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד; כִּי־הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִשָׁיו, וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו׃ {ס} 23 אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים, אֲשֶׁר עַל־הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה, חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת; הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה׃
24 אַךְ בַּת־פַּרְעֹה, עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד, אֶל־בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה־לָהּ; אָז בָּנָה אֶת־הַמִּלּוֹא׃ 25 וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַיהוָה, וְהַקְטֵיר אִתּוֹ, אֲשֶׁר לִפְנֵי יהוה; וְשִׁלַּם אֶת־הַבָּיִת׃
26 וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן־גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת־אֵלוֹת עַל־שְׂפַת יַם־סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם׃ 27 וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת־עֲבָדָיו, אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת, יֹדְעֵי הַיָּם; עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה׃ 28 וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה, וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב, אַרְבַּע־מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר; וַיָּבִאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׃ {פ}
ה' עונה על תפילת שלמה
1 כאשר סיים שלמה לבנות את בית ה', את בית המלך ואת כל מה שרצה לבנות, 2 התגלה אליו ה' שנית כפי שהתגלה אליו בגבעון.
3 "שמעתי את תפילתך ואת התחנונים שלך לפניי", אמר ה' לשלמה, "והקדשתי את הבית הזה, שבנית כדי שאשכון בו לעולם. אשגיח על הבית הזה תמיד. 4 ואתה, אם תלך בדרכיי כפי שהלך דוד אביך, בלב שלם וביושר, אם תעשה את כל מה שציוויתי עליך ותשמור את כל חוקיי ומצוותיי, 5 אתן לך את המלכות על ישראל לעולם, כפי שהבטחתי לדוד, והצאצאים שלך לא יפסיקו למלוך על ישראל. 6 אבל, אם אתם ובניכם תעזבו אותי ולא תקיימו את המצוות והחוקים שנתתי לכם, אם תעבדו אלוהים אחרים ותשתחוו להם, 7 אעקור לגמרי את ישראל מהארץ שנתתי להם, ואת הבית שהקדשתי לי אהרוס. מה שאעשה לישראל יהיה לדוגמה ולסיבה ללעג בכל העמים. 8 כל מי שיעבור על פני הבית שנועד להיות מהולל, ישתומם, ישרוק בפליאה ויאמר, 'למה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולבית הזה?'. 9 וכך ישיבו להם, 'כי הם עזבו את ה' אלוהיהם, שהוציא את אבותיהם ממצריים, אימצו להם אלוהים אחרים, השתחוו להם ועבדו אותם. לכן הביא עליהם ה' את כל הרעה הזאת' ".
מעשי שלמה 10 עשרים שנה חלפו עד שסיים שלמה לבנות את שני הבתים – את בית ה' ואת בית המלך. 11 חירם מלך צור סיפק לשלמה עצי ארזים וברושים וזהב עבור כל מה שרצה לבנות, וכשסיים שלמה לבנות הוא נתן לחירם עשרים ערים באזור הגליל. 12 חירם יצא מצור לראות את הערים שנתן לו שלמה, אך הן לא מצאו חן בעיניו.
13 "אֵילו ערים נתת לי, אחי?", שאל חירם. הוא קרא לערים האלה אזור כָּבוּל, וכך הן נקראות עד היום. 14 חירם שלח למלך ארבעה טון וחצי זהב.
15 המלך שלמה גייס עובדים בכפייה כדי לבנות את בית ה', את ביתו, את המילוא [המילוא – מילוי האוכף המחבר את הר ציון עם הר הבית] ואת חומות ירושלים, את חצור, את מגידו ואת גֶזֶר. 16 פרעה מלך מצריים כבש את גֶזֶר, שרף אותה, הרג את תושביה הכנענים, ונתן אותה מתנה לבתו לרגל נישואיה לשלמה. 17 שלמה בנה את גזר ואת בית חורון תחתון, 18 את בַּעֲלָת ואת תַדְמוֹר שבמדבר. 19 הוא בנה את הערים שהיו בהן מחסני מזון, את הערים שהוצבו בהן המרכבות והפרשים, ואת כל מה שרצה לבנות בירושלים, בלבנון ובכל הארץ שמשל בה. 20 את כל האמורים, החיתים, הפריזים, החיווים והיבוסים שנותרו – כל אלה שלא היו מבני ישראל – 21 את צאצאי העמים שנותרו בארץ כי בני ישראל לא יכלו להשמיד אותם, שִיעבד שלמה, והם משועבדים עד היום. 22 אבל מבני ישראל לא לקח שלמה איש לעבד. הם היו לוחמיו, עוזריו, שריו, מפקדי צבאו, מפקדי מרכבותיו ופרשיו. 23 מספר המשגיחים הראשיים שהיו מופקדים על העבודות שיזם שלמה היה חמש מאות וחמישים. הם השגיחו על העובדים.
24 אחרי שעברה בת פרעה מעיר דוד לבית שבנה לה שלמה, הוא בנה את המילוא. 25 שלוש פעמים בשנה העלה שלמה קרבנות עולה וזבחי שלום על המזבח שבנה לה'. עם הקרבנות העלה גם קטורת לפני ה', ובכך השלים את עבודות הבית.
26 בעֶצְיוֹן גֶבֶר שליד אֵלוֹת, על שפת ים סוף, בארץ אֱדום, הקים המלך שלמה צי אניות. 27 חירם שלח באניות מלחים מנוסים מאנשיו כדי שיפליגו עם אנשי שלמה. 28 הם הגיעו לאופיר, לקחו משם שישה עשר טון זהב והביאו אותם למלך שלמה.