תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק יג

1 וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים, בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יהוה אֶל־בֵּית־אֵל; וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל־הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר׃ 2 וַיִּקְרָא עַל־הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יהוה, וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ, כֹּה אָמַר יהוה; הִנֵּה־בֵן נוֹלָד לְבֵית־דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ, אֶת־כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ׃
3 וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת לֵאמֹר, זֶה הַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה; הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר־עָלָיו׃
4 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דְּבַר אִישׁ־הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר קָרָא עַל־הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית־אֵל, וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת־יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ; וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו, וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו׃ 5 וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן־הַמִּזְבֵּחַ; כַּמּוֹפֵת, אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים בִּדְבַר יהוה׃
6 וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל־אִישׁ הָאֱלֹהִים, חַל־נָא אֶת־פְּנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, וְתָשֹׁב יָדִי אֵלָי; וַיְחַל אִישׁ־הָאֱלֹהִים אֶת־פְּנֵי יהוה, וַתָּשָׁב יַד־הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה׃
7 וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל־אִישׁ הָאֱלֹהִים, בֹּאָה־אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה; וְאֶתְּנָה לְךָ מַתָּת׃
8 וַיֹּאמֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִים אֶל־הַמֶּלֶךְ, אִם־תִּתֶּן־לִי אֶת־חֲצִי בֵיתֶךָ, לֹא אָבֹא עִמָּךְ; וְלֹא־אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה־מַּיִם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה׃ 9 כִּי־כֵן צִוָּה אֹתִי, בִּדְבַר יהוה לֵאמֹר, לֹא־תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה־מָּיִם; וְלֹא תָשׁוּב, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ׃ 10 וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר; וְלֹא־שָׁב בַּדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר בָּא בָהּ אֶל־בֵּית־אֵל׃ {פ}
11 וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן, יֹשֵׁב בְּבֵית־אֵל; וַיָּבוֹא בְנוֹ וַיְסַפֶּר־לוֹ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר־עָשָׂה אִישׁ־הָאֱלֹהִים הַיּוֹם בְּבֵית־אֵל, אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיְסַפְּרוּם לַאֲבִיהֶם׃ 12 וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֲבִיהֶם, אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ הָלָךְ; וַיִּרְאוּ בָנָיו, אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר־בָּא מִיהוּדָה׃
13 וַיֹּאמֶר אֶל־בָּנָיו, חִבְשׁוּ־לִי הַחֲמוֹר; וַיַּחְבְּשׁוּ־לוֹ הַחֲמוֹר, וַיִּרְכַּב עָלָיו׃ 14 וַיֵּלֶךְ, אַחֲרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיִּמְצָאֵהוּ, יֹשֵׁב תַּחַת הָאֵלָה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הַאַתָּה אִישׁ־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־בָּאתָ מִיהוּדָה
וַיֹּאמֶר אָנִי׃
15 וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֵךְ אִתִּי הַבָּיְתָה; וֶאֱכֹל לָחֶם׃
16 וַיֹּאמֶר, לֹא אוּכַל לָשׁוּב אִתָּךְ וְלָבוֹא אִתָּךְ; וְלֹא־אֹכַל לֶחֶם, וְלֹא־אֶשְׁתֶּה אִתְּךָ מַיִם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה׃ 17 כִּי־דָבָר אֵלַי בִּדְבַר יהוה, לֹא־תֹאכַל לֶחֶם, וְלֹא־תִשְׁתֶּה שָׁם מָיִם; לֹא־תָשׁוּב לָלֶכֶת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־הָלַכְתָּ בָּהּ׃
18 וַיֹּאמֶר לוֹ, גַּם־אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ, וּמַלְאָךְ דִּבֶּר אֵלַי בִּדְבַר יהוה לֵאמֹר, הֲשִׁבֵהוּ אִתְּךָ אֶל־בֵּיתֶךָ, וְיֹאכַל לֶחֶם וְיֵשְׁתְּ מָיִם; כִּחֵשׁ לוֹ׃
19 וַיָּשָׁב אִתּוֹ, וַיֹּאכַל לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁתְּ מָיִם׃ 20 וַיְהִי הֵם יֹשְׁבִים אֶל־הַשֻּׁלְחָן; {פ} וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ׃ 21 וַיִּקְרָא אֶל־אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר־בָּא מִיהוּדָה לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה; יַעַן, כִּי מָרִיתָ פִּי יהוה, וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת־הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוְּךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ׃ 22 וַתָּשָׁב, וַתֹּאכַל לֶחֶם וַתֵּשְׁתְּ מַיִם, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, אַל־תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל־תֵּשְׁתְּ מָיִם; לֹא־תָבוֹא נִבְלָתְךָ אֶל־קֶבֶר אֲבֹתֶיךָ׃
23 וַיְהִי, אַחֲרֵי אָכְלוֹ לֶחֶם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ; וַיַּחֲבָשׁ־לוֹ הַחֲמוֹר, לַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ׃ 24 וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ; וַתְּהִי נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ, וְהָאַרְיֵה, עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה׃ 25 וְהִנֵּה אֲנָשִׁים עֹבְרִים, וַיִּרְאוּ אֶת־הַנְּבֵלָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְאֶת־הָאַרְיֵה, עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה; וַיָּבֹאוּ וַיְדַבְּרוּ בָעִיר, אֲשֶׁר הַנָּבִיא הַזָּקֵן יֹשֵׁב בָּהּ׃ 26 וַיִּשְׁמַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מִן־הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא, אֲשֶׁר מָרָה אֶת־פִּי יהוה; וַיִּתְּנֵהוּ יהוה לָאַרְיֵה, וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיְמִתֵהוּ, כִּדְבַר יהוה אֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ׃ 27 וַיְדַבֵּר אֶל־בָּנָיו לֵאמֹר, חִבְשׁוּ־לִי אֶת־הַחֲמוֹר; וַיַּחֲבֹשׁוּ׃ 28 וַיֵּלֶךְ, וַיִּמְצָא אֶת־נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה, עֹמְדִים אֵצֶל הַנְּבֵלָה; לֹא־אָכַל הָאַרְיֵה אֶת־הַנְּבֵלָה, וְלֹא שָׁבַר אֶת־הַחֲמוֹר׃ 29 וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת־נִבְלַת אִישׁ־הָאֱלֹהִים וַיַּנִּחֵהוּ אֶל־הַחֲמוֹר וַיְשִׁיבֵהוּ; וַיָּבֹא, אֶל־עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן, לִסְפֹּד וּלְקָבְרוֹ׃ 30 וַיַּנַּח אֶת־נִבְלָתוֹ בְּקִבְרוֹ; וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו הוֹי אָחִי׃
31 וַיְהִי אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֹתוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל־בָּנָיו לֵאמֹר, בְּמוֹתִי וּקְבַרְתֶּם אֹתִי, בַּקֶּבֶר אֲשֶׁר אִישׁ הָאֱלֹהִים קָבוּר בּוֹ; אֵצֶל עַצְמֹתָיו, הַנִּיחוּ אֶת־עַצְמֹתָי׃ 32 כִּי הָיֹה יִהְיֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר קָרָא בִּדְבַר יהוה, עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית־אֵל; וְעַל כָּל־בָּתֵּי הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן׃ {פ}
33 אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה, לֹא־שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה; וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת, הֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת־יָדוֹ, וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת׃ 34 וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה, לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם; וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ {פ}
איש אלוהים מיהודה
1 כאשר עמד ירבעם ליד המזבח והקריב קרבנות, הגיע לבית אל איש אלוהים מיהודה. הוא בא במצוות ה'. 2 איש האלוהים קרא אל המזבח במצוות ה': "מזבח! מזבח! כך אמר ה', 'בן יוולד למשפחת דוד, יֹאשִׁיָהוּ שמו. הוא יקריב עליך את כוהני מקומות הפולחן שמקריבים עליך קרבנות, ועצמות אדם ישְרפו עליך' ".
3 ביום ההוא נתן איש האלוהים אות ואמר: "זה האות לכך שדיברתי במצוות ה': המזבח ישבר לפתע והאפר שעליו ישפך".
4 כאשר שמע המלך את מה שאמר איש האלוהים על המזבח בבית אל, הוא הושיט את ידו מעל המזבח ואמר: "תִפשו אותו!". אבל היד שלו נעשתה משותקת והוא לא יכול להחזיר אותה למקומה. 5 באותו רגע נשבר המזבח והאפר נשפך ממנו, כמו שאמר איש האלוהים שיקרה כאות לכך שדיבר במצוות ה'.
6 המלך אמר לאיש האלוהים: "בבקשה, התחנן לה' אלוהיך, התפלל בעדי שידִי תירפא". איש האלוהים התחנן לה' ויד המלך נרפאה.
7 "בוא אתי לביתי לאכול, ואתן לך מתנה", אמר המלך לאיש האלוהים.
8 "גם אם תיתן לי את חצי ביתך, לא אבוא אתך", השיב איש האלוהים למלך. "לא אוֹכל ולא אשתה דבר במקום הזה 9 כי ה' ציווה עליי, 'אל תאכל ואל תשתה דבר ואל תחזור בדרך שבה הגעת' ". 10 איש האלוהים הלך בדרך אחרת ולא חזר בדרך שבה הגיע לבית אל.
11 בבית אל גר נביא זקן אחד. בנו בא וסיפר לו מה שעשה איש האלוהים באותו יום בבית אל, ומה שאמר למלך. גם בניו האחרים סיפרו לו. 12 האב שאל: "באיזו דרך הלך?". בניו ציינו באיזו דרך הלך איש האלוהים שהגיע מיהודה.
13 "שימו עבורי אוכף על החמור", אמר האב. בניו שמו עבורו אוכף על החמור, והאב רכב עליו 14 אחרי איש האלוהים ומצא אותו יושב מתחת לעץ האלה. "האם אתה איש האלוהים שהגיע מיהודה?", שאל הזקן.
"כן", השיב איש האלוהים.
15 "בוא אתי לביתי ואכוֹל אתי".
16 "איני יכול לחזור ולבוא אתך", אמר איש האלוהים. "לא אוֹכל ולא אשתה אתך דבר במקום הזה, 17 כי ה' ציווה עליי, 'אל תאכל ואל תשתה שם דבר ואל תחזור בדרך שבה הגעת' ".
18 "גם אני נביא כמוך", אמר הזקן. "מלאך אמר לי במצוות ה', 'החזר אותו אתך לביתך כדי שיאכל וישתה' ", שיקר לו.
19 איש האלוהים חזר אתו ואכל ושתה בביתו. 20 בעוד הם יושבים אל השולחן, וה' דיבר אל הנביא שהחזיר את איש האלוהים. 21 הנביא אמר לאיש האלוהים שהגיע מיהודה: "כך אמר ה', 'לא שמעת בקול ה' ולא עשית את מה שציווה עליך ה' אלוהיך. 22 חזרת לאכול ולשתות בַּמקום שהוא אמר לך לא לאכול ולשתות בו דבר. לכן לא תיקבר גופתך בקבר אבותיך' ".
23 אחרי שסיים איש האלוהים לאכול ולשתות, הנביא שהחזיר אותו לבית אל שם עבורו אוכף על החמור. 24 איש האלוהים הלך, ובדרך תקף אותו אריה והרג אותו. גופתו נשארה זרוקה בדרך והחמור עמד לידה. גם האריה עמד ליד הגופה. 25 בַּמקום עברו אנשים וראו את הגופה הזרוקה בדרך ואת האריה עומד לידה. הם באו לעירו של הנביא הזקן וסיפרו על כך. 26 הנביא שהחזיר את איש האלוהים מדרכו אמר: "זהו איש האלוהים שלא שמע בקול ה'. ה' נתן אותו בידי האריה, והאריה פגע בו והרג אותו כפי שאמר לו ה' ". 27 הנביא אמר לבניו: "שימו עבורי אוכף על החמור", והם שמו. 28 הוא הלך ומצא את הגופה זרוקה בדרך כשהחמור והאריה עומדים לידה. האריה לא טרף את הגופה ולא פגע בחמור. 29 הנביא הזקן לקח את גופת איש האלוהים, הניח אותה על החמור והחזיר אותה לעירו כדי לקבור אותה ולהתאבל על האיש. 30 הוא הניח את הגופה בקבר המשפחה שלו, והוא ובניו התאבלו עליו ואמרו: "אוי אחי!".
31 אחרי שקבר אותו אמר לבניו: "כאשר אמות, קִברו אותי בקבר שאיש האלוהים קבור בו. הניחו את עצמותיי ליד עצמותיו, 32 כי הדבר שאמר איש האלוהים במצוות ה' על המזבח בבית אל ועל כל מקדשי מקומות הפולחן שבערי שומרון באמת יקרה".
33 גם אחרי כל זה לא שב ירבעם מדרכו הרעה. הוא המשיך למַנות כוהני מקומות פולחן מכל העם. הוא מינה לכוהן מקום פולחן את כל מי שרצה להיות כוהן. 34 החטא הזה גרם לכך שמשפחת ירבעם הושמדה מעל פני האדמה.