תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק טו

1 וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט; מָלַךְ אֲבִיָּם עַל־יְהוּדָה׃ 2 שָׁלֹשׁ שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלָיִם; וְשֵׁם אִמּוֹ, מַעֲכָה בַּת־אֲבִישָׁלוֹם׃ 3 וַיֵּלֶךְ בְּכָל־חַטֹּאות אָבִיו אֲשֶׁר־עָשָׂה לְפָנָיו; וְלֹא־הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם־יהוה אֱלֹהָיו, כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו׃ 4 כִּי לְמַעַן דָּוִד, נָתַן יהוה אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּיְרוּשָׁלָיִם; לְהָקִים אֶת־בְּנוֹ אַחֲרָיו, וּלְהַעֲמִיד אֶת־יְרוּשָׁלָיִם׃ 5 אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת־הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יהוה; וְלֹא־סָר מִכֹּל אֲשֶׁר־צִוָּהוּ, כֹּל יְמֵי חַיָּיו, רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי׃ 6 וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין־רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל־יְמֵי חַיָּיו׃ 7 וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה; וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם׃ 8 וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו׃ {פ}


9 וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים, לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; מָלַךְ אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה׃ 10 וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלָיִם; וְשֵׁם אִמּוֹ, מַעֲכָה בַּת־אֲבִישָׁלוֹם׃ 11 וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יהוה; כְּדָוִד אָבִיו׃ 12 וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים מִן־הָאָרֶץ; וַיָּסַר אֶת־כָּל־הַגִּלֻּלִים, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו׃ 13 וְגַם אֶת־מַעֲכָה אִמּוֹ, וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה, אֲשֶׁר־עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת לָאֲשֵׁרָה; וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת־מִפְלַצְתָּהּ, וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן׃ 14 וְהַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ; רַק לְבַב־אָסָא, הָיָה שָׁלֵם עִם־יהוה כָּל־יָמָיו׃ 15 וַיָּבֵא אֶת־קָדְשֵׁי אָבִיו, וְקָדְשׁוֹ (וְקָדְשֵׁי) בֵּית יהוה; כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים׃ 16 וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא, וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל כָּל־יְמֵיהֶם׃ 17 וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל עַל־יְהוּדָה, וַיִּבֶן אֶת־הָרָמָה; לְבִלְתִּי, תֵּת יֹצֵא וָבָא, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה׃ 18 וַיִּקַּח אָסָא אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית־יהוה, וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית מֶלֶךְ (הַמֶּלֶךְ), וַיִּתְּנֵם בְּיַד־עֲבָדָיו; וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא, אֶל־בֶּן־הֲדַד בֶּן־טַבְרִמֹּן בֶּן־חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם, הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר׃ 19 בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ, בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב, לֵךְ הָפֵרָה, אֶת־בְּרִיתְךָ אֶת־בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, וְיַעֲלֶה מֵעָלָי׃

20 וַיִּשְׁמַע בֶּן־הֲדַד אֶל־הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר־לוֹ עַל־עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת־עִיּוֹן וְאֶת־דָּן, וְאֵת אָבֵל בֵּית־מַעֲכָה; וְאֵת כָּל־כִּנְרוֹת, עַל כָּל־אֶרֶץ נַפְתָּלִי׃ 21 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא, וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת־הָרָמָה; וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה׃ 22 וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת־כָּל־יְהוּדָה אֵין נָקִי, וַיִּשְׂאוּ אֶת־אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת־עֵצֶיהָ, אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא; וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא, אֶת־גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת־הַמִּצְפָּה׃
23 וְיֶתֶר כָּל־דִּבְרֵי־אָסָא וְכָל־גְּבוּרָתוֹ וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלֹא־הֵמָּה כְתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה; רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ, חָלָה אֶת־רַגְלָיו׃ 24 וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד אָבִיו; וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ {פ}

25 וְנָדָב בֶּן־יָרָבְעָם, מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם׃ 26 וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יהוה; וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו, וּבְחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ 27 וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר, וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא, בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים; וְנָדָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל, צָרִים עַל־גִּבְּתוֹן׃ 28 וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא, בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו׃ 29 וַיְהִי כְמָלְכוֹ, הִכָּה אֶת־כָּל־בֵּית יָרָבְעָם, לֹא־הִשְׁאִיר כָּל־נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם עַד־הִשְׁמִדוֹ; כִּדְבַר יהוה, אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד־עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי׃ 30 עַל־חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא, וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל; בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס, אֶת־יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
31 וְיֶתֶר דִּבְרֵי נָדָב וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה; הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃ 32 וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא, וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל כָּל־יְמֵיהֶם׃ {פ}

33 בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה׃ 34 וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יהוה; וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם, וּבְחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ {ס}
אבִים מלך יהודה
1 בשנה השמונה עשרה למלכות ירבעם בן נבט החל אבִיָם למלוך על יהודה. 2 הוא מלך שלוש שנים בירושלים. שם אמו היה מַעֲכָה בת אֲבִישָׁלוֹם. 3 הוא חזר על כל החטאים שעשה אביו לפניו ולא היה נאמן לה' אלוהיו כפי שהיה דוד אביו. 4 למען דוד השאיר ה' אלוהיו לאביָם זֵכֶר בירושלים. בנו מלך אחריו וירושלים המשיכה להיות עיר המלוכה, 5 כי דוד עשה את הטוב בעיני ה'. במשך כל ימי חייו לא הפר דוד דבר ממה שציווה עליו ה' אלא בעניין אוריה החיתי. 6 מלחמה הייתה בין רחבעם לבין ירבעם כל ימי אבים. 7 יתר קורות אבים וכל מה שעשה מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי יהודה. בין אבים לבין ירבעם הייתה מלחמה. 8 אבים מת ונקבר בעיר דוד, ואָסָא בנו מלך במקומו.
אסא מלך יהודה
9 בשנה העשרים למלכות ירבעם מלך ישראל החל אסא למלוך על יהודה. 10 הוא מלך בירושלים ארבעים ואחת שנה. שם אמו היה מעכה בת אבישלום. 11 אסא עשה את הטוב בעיני ה' כמו דוד אביו. 12 הוא סילק מהארץ את הגברים שעסקו בזנות לשם פולחן אלילים ואת פסלי האלילים הבזויים שעשו אבותיו. 13 את מעכה אמו הדיח ממעמדה המכובד כאם המלך, כי עשתה פסל נורא לאלילה אשרה. אסא הרס את הפסל הנורא שלה ושרף אותו בנחל קדרון, 14 אבל מקומות הפולחן לא נהרסו. אסא היה נאמן לה' כל ימי חייו. 15 הוא הביא לבית ה' את מה שאביו הקדיש לה' ואת מה שהקדיש בעצמו לה' – כסף, זהב וכלים. 16 בין אסא ובין בַּעְשָׁא מלך ישראל הייתה מלחמה כל ימי חייהם. 17 בעשא מלך ישראל תקף את יהודה וביצר את רָמָה כדי שאיש לא יצא או יכנס לממלכת אסא מלך יהודה. 18 אסא לקח את כל הכסף והזהב שנשארו באוצרות בית ה' ואת כל האוצרות שהיו בבית המלך, ונתן אותם לאנשיו. הוא שלח אותם לבן הדד בן טַבְרִימוֹן בן חֶזְיוֹן מלך ארם שמלך בדמשק, והורה להם לומר:19 "בוא נכרות ברית ביני ובינך, כמו הברית שהייתה בין אבי ובין אביך. שלחתי לך במתנה כסף וזהב. הָפר את בריתך עם בעשא מלך ישראל כדי שיניח לי".
20 בן הדד נענה לבקשת אסא ושלח את מפקדי החיילים שלו להילחם בערי ישראל . הוא תקף את עִיוֹן ואת דן, את אָבֵל בית מעכה, את כל בקעת הכינרת ואת ערי נחלת נפתלי. 21 כאשר שמע על כך בעשא, הוא הפסיק לבנות את רמה והתיישב בתִרצָה. 22 המלך אסא הזעיק את כל אנשי יהודה, איש לא היה פָּטוּר. הם הביאו את האבנים והעצים ששימשו את בעשא ברמה, והמלך אסא בנה מהם את גֶבַע בנימין ואת מִצְפָּה.
23 יתר כל קורות אסא, כל מעשיו הגדולים וכל מה שעשה והערים שבנה מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי יהודה. רק כשהיה זקן חלה ברגליו. 24 אסא מת ונקבר ליד אבותיו בעיר דוד אביו, ובנו יְהוֹשָׁפָט מלך במקומו.
נדב ובעשא מלכי ישראל
25 נדב בן ירבעם החל למלוך על ישראל בשנה השנייה למלכות אסא מלך יהודה. הוא מלך על ישראל שנתיים 26 ועשה את הרע בעיני ה', הלך בדרכי אביו וחטא את אותם חטאים שאביו גרם לישראל לחטוא. 27 בַּעְשָׁא בן אחִיה משבט יששכר אירגן מרד נגדו והרג אותו בגִבְּתוֹן הפלשתית, כשנדב וכל ישראל שמו עליה מצור. 28 בשנה השלישית למלכות אסא מלך יהודה, הרג בעשא את נדב ומלך במקומו. 29 כאשר החל למלוך, הרג בעשא את כל משפחת ירבעם. הוא לא השאיר ממנה איש. את כולם השמיד, כפי שאמר ה' באמצעות עבדו אחִיה משילה, 30 בגלל חטאי ירבעם – החטאים שחָטא בעצמו ואלה שגרם לישראל לחטוא, ומשום שהכעיס את ה' אלוהי ישראל.
31 יתר קורות נדב וכל מה שעשה מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי ישראל. 32 בין אסא ובין בעשא מלך ישראל הייתה מלחמה כל ימי חייהם.
בעשא מלך ישראל
33 בשנה השלישית למלכות אסא מלך יהודה, החל בעשא בן אחיה למלוך על כל ישראל בתרצה. הוא מלך עשרים וארבע שנה 34 ועשה את הרע בעיני ה'. הוא הלך בדרכי ירבעם וחטא את אותם חטאים שירבעם גרם לישראל לחטוא.