תנ"ך מבואר

1 וַיִּקְרְבוּ יְמֵי־דָוִד לָמוּת; וַיְצַו אֶת־שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר׃ 2 אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל־הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ׃ 3 וְשָׁמַרְתָּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה; לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל־אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם׃ 4 לְמַעַן יָקִים יהוה אֶת־דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת־דַּרְכָּם, לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל־לְבָבָם וּבְכָל־נַפְשָׁם; לֵאמֹר לֹא־יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל׃ 5 וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי־שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן־נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן־יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי־מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם; וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה, בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו, וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו׃ 6 וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ; וְלֹא־תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל׃ {ס} 7 וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה־חֶסֶד, וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ; כִּי־כֵן קָרְבוּ אֵלַי, בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ׃ 8 וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן־גֵּרָא בֶן־הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים, וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת, בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם; וְהוּא־יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן, וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר, אִם־אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב׃ 9 וְעַתָּה אַל־תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה; וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה־לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ אֶת־שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל׃
10 וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם־אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד׃ {פ} 11 וְהַיָּמִים, אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל־יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה; בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלָיִם מָלַךְ, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים׃ 12 וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד׃

13 וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן־חַגֵּית, אֶל־בַּת־שֶׁבַע אֵם־שְׁלֹמֹה,
וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ;
וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם׃ 14 וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלָיִךְ;
וַתֹּאמֶר דַּבֵּר׃
15 וַיֹּאמֶר, אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי־לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה, וְעָלַי שָׂמוּ כָל־יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ; וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי, כִּי מֵיהוה הָיְתָה לּוֹ׃ 16 וְעַתָּה, שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ, אַל־תָּשִׁבִי אֶת־פָּנָי;
וַתֹּאמֶר אֵלָיו דַּבֵּר׃
17 וַיֹּאמֶר, אִמְרִי־נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא־יָשִׁיב אֶת־פָּנָיִךְ; וְיִתֶּן־לִי אֶת־אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה׃
18 וַתֹּאמֶר בַּת־שֶׁבַע טוֹב; אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל־הַמֶּלֶךְ׃
19 וַתָּבֹא בַת־שֶׁבַע אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לְדַבֶּר־לוֹ עַל־אֲדֹנִיָּהוּ; וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ, וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסְאוֹ, וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ, וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ׃ 20 וַתֹּאמֶר, שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ, אַל־תָּשֶׁב אֶת־פָּנָי;
וַיֹּאמֶר־לָהּ הַמֶּלֶךְ שַׁאֲלִי אִמִּי, כִּי לֹא־אָשִׁיב אֶת־פָּנָיִךְ׃
21 וַתֹּאמֶר יֻתַּן אֶת־אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית; לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה׃
22 וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ, וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת־אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ, וְשַׁאֲלִי־לוֹ אֶת־הַמְּלוּכָה, כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי; וְלוֹ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וּלְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה׃ {פ}
23 וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בַּיהוה לֵאמֹר; כֹּה יַעֲשֶׂה־לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, כִּי בְנַפְשׁוֹ, דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ, אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃ 24 וְעַתָּה, חַי־יהוה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי, וַיּוֹשִׁיבִינִי (וַיּוֹשִׁיבַנִי) עַל־כִּסֵּא דָּוִד אָבִי, וַאֲשֶׁר עָשָׂה־לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; כִּי הַיּוֹם, יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ׃ 25 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע; וַיִּפְגַּע־בּוֹ וַיָּמֹת׃ {ס}

26 וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ, עֲנָתֹת לֵךְ עַל־שָׂדֶיךָ, כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה; וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ, כִּי־נָשָׂאתָ אֶת־אֲרוֹן אֲדֹנָי יְהוִֹה לִפְנֵי דָּוִד אָבִי, וְכִי הִתְעַנִּיתָ, בְּכֹל אֲשֶׁר־הִתְעַנָּה אָבִי׃
27 וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת־אֶבְיָתָר, מִהְיוֹת כֹּהֵן לַיהוָה; לְמַלֵּא אֶת־דְּבַר יהוה, אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל־בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה׃ {פ}
28 וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד־יוֹאָב, כִּי יוֹאָב, נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה; וַיָּנָס יוֹאָב אֶל־אֹהֶל יהוה, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ׃ 29 וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כִּי נָס יוֹאָב אֶל־אֹהֶל יהוה, וְהִנֵּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת־בְּנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע לֵאמֹר לֵךְ פְּגַע־בּוֹ׃ 30 וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל־אֹהֶל יהוה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא,
וַיֹּאמֶר לֹא כִּי פֹה אָמוּת;
וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר, כֹּה־דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי׃
31 וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, וּפְגַע־בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ; וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם, אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב, מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי׃ 32 וְהֵשִׁיב יהוה אֶת־דָּמוֹ עַל־רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי־אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב, וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע; אֶת־אַבְנֵר בֶּן־נֵר שַׂר־צְבָא יִשְׂרָאֵל, וְאֶת־עֲמָשָׂא בֶן־יֶתֶר שַׂר־צְבָא יְהוּדָה׃ 33 וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב, וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם; וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד־עוֹלָם מֵעִם יהוה׃ 34 וַיַּעַל, בְּנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע, וַיִּפְגַּע־בּוֹ וַיְמִתֵהוּ; וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר׃ 35 וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת־בְּנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל־הַצָּבָא; וְאֶת־צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ, תַּחַת אֶבְיָתָר׃
36 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי, וַיֹּאמֶר לוֹ, בְּנֵה־לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלָיִם, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; וְלֹא־תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה׃ 37 וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ, וְעָבַרְתָּ אֶת־נַחַל קִדְרוֹן, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת; דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ׃
38 וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ טוֹב הַדָּבָר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ;
וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלָיִם יָמִים רַבִּים׃ {ס} 39 וַיְהִי, מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי־עֲבָדִים לְשִׁמְעִי, אֶל־אָכִישׁ בֶּן־מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת; וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר, הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת׃ 40 וַיָּקָם שִׁמְעִי, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ, וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל־אָכִישׁ, לְבַקֵּשׁ אֶת־עֲבָדָיו; וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי, וַיָּבֵא אֶת־עֲבָדָיו מִגַּת׃
41 וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה; כִּי־הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלָיִם גַּת וַיָּשֹׁב׃ 42 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיהוָה, וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר, בְּיוֹם צֵאתְךָ, וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת; וַתֹּאמֶר אֵלַי טוֹב הַדָּבָר שָׁמָעְתִּי׃ 43 וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ, אֵת שְׁבֻעַת יהוה; וְאֶת־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר־צִוִּיתִי עָלֶיךָ׃ 44 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־שִׁמְעִי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל־הָרָעָה, אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי; וְהֵשִׁיב יהוה אֶת־רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ׃ 45 וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ; וְכִסֵּא דָוִד, יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי יהוה עַד־עוֹלָם׃ 46 וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, אֶת־בְּנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע, וַיֵּצֵא וַיִּפְגַּע־בּוֹ וַיָּמֹת; וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד־שְׁלֹמֹה׃

מות דוד
1 יום מותו של דוד קרב, לכן ציווה על שלמה בנו: 2 "אני עומד למות, ואתה, התחזק והֱיה אמיץ. 3 הקפד לקיים את מצוות ה' אלוהיך, ללכת בדרכיו ולשמור את כל חוקיו ומצוותיו כפי שהם כתובים בתורת משה. אז תצליח בכל מעשיך ובכל מקום שתפנה אליו, 4 ואז יקיים ה' את ההבטחה שנתן לי כשאמר, 'אם יקפידו בניך ללכת באמת בדרכיי בכל לבם ובכל נפשם, הצאצאים שלך לא יפסיקו למלוך על ישראל'. 5 אתה גם יודע מה עשה לי יואב בן צְרוּיָה. הוא הרג את שני מפקדי צבא ישראל, את אבנר בן נֵר ועֲמָשָׂא בן יֶתֶר. הוא הרג אותם בזמן של שלום כאילו הייתה מלחמה. הוא הכתים את חגורתו ואת נעליו בדם שנשפך ללא סיבה. 6 נְהג בחכמה ואל תיתן לו למות בשלווה מזקנה. 7 אבל היטיב עם בני בַּרְזִילַי הגִלְעָדִי ופַרנֵס אותם כי הם עזרו לי כשברחתי מפני אבשלום אחיך. 8 שִׁמְעִי בן גֵרָא בן שבט בנימין, מבַּחוּרִים, מתגורר לא הרחק ממך. הוא קילל אותי קללה קשה כאשר הלכתי למַחֲנָיִים. הוא ירד לקראתי אל הירדן, ואני נשבעתי לו בה', 'לא אהרוג אותך'. 9 אבל אל תפטור אותו מעונש. אתה איש חכם, אתה יודע מה עליך לעשות לו. הרוֹג אותו על אף שהוא זקן".
10 דוד מת ונקבר בעיר דוד. 11 הוא מלך על ישראל ארבעים שנה. שבע שנים מלך בחברון ושלושים ושלוש שנה בירושלים. 12 שלמה מלך במקום דוד אביו, ומלכותו הייתה יציבה מאוד.
אדוניהו מבקש לו את אבישג
13 אדוניהו בן חגית בא אל בת שבע אם שלמה.
"האם אתה בא למטרת שלום?", שאלה בת שבע.
"כן", השיב אדוניהו. 14 "יש לי בקשה ממך".
"דבֵּר", אמרה לו.
15 "את יודעת שהמלוכה הייתה שייכת לי ושכל בני ישראל ציפו שאני אמלוך. אבל המלוכה עברה לידי אחי כי כך רצה ה'. 16 ועכשיו, יש לי בקשה אחת ממך, אל תסרבי למלא אותה".
"דבֵּר", אמרה לו בת שבע.
17 "בקשי משלמה המלך שיתן לי לאישה את אבישג השונמית, הוא לא יסרב לבקשתך".
18 "טוב", אמרה, "אפנה למענך אל המלך". 19 בת שבע באה אל המלך שלמה כדי לפנות אליו למען אדוניהו. המלך קם לקראתה, השתחווה לפניה והתיישב על כיסאו. הוא הציב כיסא לאם המלך, והיא התיישבה לימינו 20 ואמרה: "בקשה אחת קטנה לי ממך, אל תסרב לי".
"בקשי, אמי, ולא אסרב לך".
21 "אני מבקשת שאבישג השונמית תינתן לאחיך אדוניהו לאישה".
22 המלך שלמה ענה לאמו: "למה את מבקשת לאדוניהו את אבישג השונמית? בקשי את המלוכה עבורו, כי הוא אחי הגדול ממני – עבורו ועבור אביתר הכוהן ויואב בן צרויה".
23 אז נשבע שלמה: "ה' יעניש אותי, ואף גרוע מזה, אם לא אהרוג את אדוניהו בגלל מה שביקש. 24 אני נשבע בה' שנתן לי את מלכות דוד אבי, חיזק אותה והקים לי שושלת כפי שהבטיח, שהיום יומת אדוניהו". 25 המלך שלמה שלח את בניהו בן יהוידע, ובניהו הרג את אדוניהו.
שלמה נוקם באויבי אביו
26 המלך אמר לאביתר הכוהן: "לך אל שדותיך בעֲנָתוֹת כי אתה ראוי למוות. לא אהרוג אותך היום כי נשאת את ארון אדונָי ה' לפני דוד אבי וסבלת עם אבי בכל סבלותיו".
27 שלמה סילק את אביתר מתפקידו ככוהן לה'. כך התקיים מה שאמר ה' על בית עלי בשילֹה.
28 יואב תמך באדוניה אך לא באבשלום. השמועה על מות אדוניה הגיעה ליואב, והוא ברח לאוהל ה' ואחז בקרנות המזבח. 29 כאשר נאמר למלך שלמה שיואב ברח אל אוהל ה' ושהוא ליד המזבח, שלח המלך את בניהו בן יהוידע להרוג את יואב. 30 בניהו בא אל אוהל ה' ואמר ליואב: "כך אמר המלך: 'צא!' ".
יואב ענה: "לא, פה אמות!".
בניהו שב אל המלך ואמר: "כך אמר יואב וכך ענה לי...".
31 המלך אמר לבניהו: "עשֵׂה כפי שאמר. הרוֹג אותו וקבור אותו. כך תסיר ממני וממשפחת אבי את האשמה על הדם ששפך יואב ללא סיבה, 32 וכך ישיב לו ה' על שרצח שני אנשים צדיקים וטובים ממנו, ודוד אבי לא ידע על כך. הוא הרג את אבנר בן נר שר צבא ישראל, ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה. 33 יואב וצאצאיו יהיו אשמים לעולם ברצח, אבל לדוד ולצאצאיו, לבני משפחתו ולמלכותו יתן ה' שלום לעולם". 34 בניהו בן יהוידע הלך והרג את יואב. יואב נקבר במדבר, בקבר המשפחתי שלו. 35 המלך מינה את בניהו בן יהוידע לעמוד בראש הצבא במקום יואב, ואת צדוק הכוהן מינה המלך במקום אביתר.
36 המלך שלח לקרוא לשִמעי, וכשבא אמר לו: "בנה את ביתך בירושלים והישאר בה. אל תצא מהעיר לשום מקום. 37 דע שביום שתצא ותעבור את נחל קִדרון – תמות, ואתה תהיה אשם במותך".
38 שמעי אמר למלך: "דבריך טובים בעיניי. אני, עבדך, אעשה את כל מה שאמרת, אדוני המלך".
שמעי ישב בירושלים זמן רב. 39 כעבור שלוש שנים ברחו שני עבדים של שמעי אל אָכִישׁ בן מַעֲכָה מלך גת. "עבדיך נמצאים בגת", נאמר לשמעי. 40 שמעי שם אוכף על חמורו כדי ללכת לגת, אל אכיש, ולחפש את עבדיו. הוא הלך והביא את עבדיו מגת.
41 שלמה שמע ששמעי הלך מירושלים לגת ובחזרה. 42 הוא שלח לקרוא לשמעי, וכשבא אמר לו: "האם לא השבעתי אותך בה' ואמרתי, 'דע שביום שתצא ותלך למקום אחר, תמות?', ואתה אמרת, 'דבריך טובים בעיניי'. 43 מדוע לא קיימת את השבועה שנשבעת בה', ולא עשית את מה שציוויתי עליך? 44 אתה יודע היטב אילו מעשים רעים עשית לדוד אבי. ה' יעשה לך את מה שעשית לאבי. 45 אבל המלך שלמה מבורך, ושושלת דוד תתקיים לפני ה' לעולם". 46 המלך שלח את בניהו בן יהוידע, ובניהו הרג את שמעי. מלכות שלמה התחזקה.