תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק יז

1 וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל־אַחְאָב, חַי־יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם־יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר; כִּי אִם־לְפִי דְבָרִי׃ {ס} 2 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלָיו לֵאמֹר׃ 3 לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה; וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיַּרְדֵּן׃ 4 וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה; וְאֶת־הָעֹרְבִים צִוִּיתִי, לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם׃ 5 וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יהוה; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיַּרְדֵּן׃ 6 וְהָעֹרְבִים, מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב; וּמִן־הַנַּחַל יִשְׁתֶּה׃ 7 וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל; כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ׃ {ס}
8 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלָיו לֵאמֹר׃ 9 קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ׃ 10 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה, וַיָּבֹא אֶל־פֶּתַח הָעִיר, וְהִנֵּה־שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, קְחִי־נָא לִי מְעַט־מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה׃ 11 וַתֵּלֶךְ לָקַחַת; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, לִקְחִי־נָא לִי פַּת־לֶחֶם בְּיָדֵךְ׃
12 וַתֹּאמֶר, חַי־יהוה אֱלֹהֶיךָ אִם־יֶשׁ־לִי מָעוֹג, כִּי אִם־מְלֹא כַף־קֶמַח בַּכַּד, וּמְעַט־שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת; וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים, וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי, וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ׃
13 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל־תִּירְאִי, בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ; אַךְ עֲשִׂי־לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאתְ לִי, וְלָךְ וְלִבְנֵךְ, תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה׃ {ס} 14 כִּי כֹה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר; עַד יוֹם תִּתֶּן־ (תֵּת־) יהוה גֶּשֶׁם עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ 15 וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ; וַתֹּאכַל הוּא־וָהִיא (הִיא־וָהוּא) וּבֵיתָהּ יָמִים׃ 16 כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר; כִּדְבַר יהוה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ׃ {פ}
17 וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָלָה בֶּן־הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת; וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא־נוֹתְרָה־בּוֹ נְשָׁמָה׃ 18 וַתֹּאמֶר אֶל־אֵלִיָּהוּ, מַה־לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים; בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת־עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת־בְּנִי׃
19 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי־לִי אֶת־בְּנֵךְ; וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ, וַיַּעֲלֵהוּ אֶל־הָעֲלִיָּה, אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל־מִטָּתוֹ׃ 20 וַיִּקְרָא אֶל־יהוה וַיֹּאמַר; יהוה אֱלֹהָי, הֲגַם עַל־הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר־אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת־בְּנָהּ׃ 21 וַיִּתְמֹדֵד עַל־הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא אֶל־יהוה וַיֹּאמַר; יהוה אֱלֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ־הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל־קִרְבּוֹ׃ 22 וַיִּשְׁמַע יהוה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ; וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ־הַיֶּלֶד עַל־קִרְבּוֹ וַיֶּחִי׃ 23 וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת־הַיֶּלֶד, וַיֹּרִדֵהוּ מִן־הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה, וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ;
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, רְאִי חַי בְּנֵךְ׃
24 וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־אֵלִיָּהוּ, עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה; וּדְבַר־יהוה בְּפִיךָ אֱמֶת׃ {פ}
אליהו הנביא
1 אליהו התִשְׁבִּי, מתושבי גלעד, אמר לאחאב: "אני נשבע בה' אלוהי ישראל שאותו אני משרת, שבשנים הבאות לא יהיה טל או גשם עד שאוֹמַר שיהיה!". 2 לאחר מכן אמר ה' לאליהו: 3 "לך מזרחה והסתתר בנחל כְּרִית שליד הירדן. 4 ממי הנחל תשתה ועל העורבים ציוויתי לספק לך שם מזון". 5 אליהו הלך כפי שאמר לו ה' והתגורר בנחל כרית שליד הירדן. 6 העורבים הביאו לו לחם ובשר בבוקר ובערב, והוא שתה ממי הנחל. 7 כעבור זמן מה יבַש הנחל כי לא ירד בארץ גשם.
8 ה' אמר לאליהו: 9 "לך לצָרְפָת שליד צידון והתגורר שם. ציוויתי שם על אישה אלמנה לספק לך מזון". 10 אליהו הלך לצרפת, וכשהגיע לשער העיר ראה שם אישה אלמנה אוספת עצים. הוא קרא לה וביקש: "תני לי בבקשה מעט מים בכלי, כדי שאשתה". 11 האישה הלכה להביא לו מים. אליהו קרא לה וביקש: "הביאי לי בבקשה פרוסת לחם".
12 "אני נשבעת בה' אלוהיך שאין לי אפילו לחם עגול אחד אלא רק חופן קמח ביד ומעט שמן בכלי. אני אוספת מעט עצים כדי ללכת ולאפות לי ולבני, ואחרי שנאכל, נמות".
13 "אל תדאגי", אמר לה אליהו. "עשי כדברייך, אבל קודם אפי לי לחם קטן והגישי לי אותו. אחר כך אפי לך ולבנך, 14 כי כך אמר ה' אלוהי ישראל, 'הקמח שבכד לא יגמר והשמן שבקערית לא יתמעט עד שה' יוריד גשם על פני האדמה' ". 15 האישה הלכה ועשתה את מה שאמר אליהו. היא והוא ובני משפחתה אכלו ימים רבים. 16 הקמח בכד לא נגמר והשמן בקערית לא התמעט כפי שאמר ה' באמצעות אליהו.
17 לאחר מכן חלה בנה של בעלת הבית. מחלתו החמירה מאוד עד שהביאה למותו. 18 האישה אמרה לאליהו: "מה יש לך נגדי, איש האלוהים? האם באת אליי כדי להזכיר לי את חטאיי וכדי להמית את בני?".
19 "תני לי את בנך", אמר לה. הוא לקח את הבן מחֵיקה והעלה אותו לחדר שעל הגג, שבו התגורר. הוא השכיב את הבן על מיטתו 20 והתפלל לה': "ה' אלוהיי! גם על האלמנה שאני מתגורר אצלה הבאת אסון וגרמת לבנה למות?". 21 הוא השתטח על הילד שלוש פעמים והתפלל אל ה': "ה' אלוהיי! בבקשה, השֵב חיים לילד הזה". 22 ה' נענה לבקשת אליהו. נשמתו של הילד חזרה אליו והוא חי. 23 אליהו לקח את הילד, הוריד אותו מהחדר שעל הגג אל הבית ונתן אותו לאמו.
"ראי, בנך חי!", אמר לה.
24 "עכשיו אני יודעת שאתה איש אלוהים, ושאתה באמת מדבר את דבר ה' ", אמרה האישה.