תנ"ך מבואר

ספר דברים פרק כה

1 כִּי־יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל־הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ אֶת־הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ אֶת־הָרָשָׁע׃ 2 וְהָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע; וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר׃ 3 אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף; פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ׃ {ס}
4 לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ׃ {ס}


5 כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ, לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר; יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ׃ 6 וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד, יָקוּם עַל־שֵׁם אָחִיו הַמֵּת; וְלֹא־יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל׃ 7 וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ, לָקַחַת אֶת־יְבִמְתּוֹ; וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל־הַזְּקֵנִים, וְאָמְרָה מֵאֵין יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה יַבְּמִי׃ 8 וְקָרְאוּ־לוֹ זִקְנֵי־עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו; וְעָמַד וְאָמַר, לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ׃ 9 וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו; וְעָנְתָה וְאָמְרָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא־יִבְנֶה אֶת־בֵּית אָחִיו׃ 10 וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל; בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל׃ {ס}

11 כִּי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו, וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד, לְהַצִּיל אֶת־אִישָּׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ; וְשָׁלְחָה יָדָהּ, וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו׃ 12 וְקַצֹּתָה אֶת־כַּפָּהּ; לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ׃ {ס}
13 לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן; גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה׃ {ס} 14 לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה; גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה׃ 15 אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ; לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר־יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃ 16 כִּי תוֹעֲבַת יהוה אֱלֹהֶיךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה; כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל׃ {פ}
17 זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק; בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃ 18 אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים׃ 19 וְהָיָה בְּהָנִיחַ יהוה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יהוה־אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא תִּשְׁכָּח׃ {פ}
עונש גופני
1 "אם יפרוץ ריב בין אנשים, עליהם לפנות לבית המשפט ושם יקבעו מי מהם צודק ומי אשם. 2 אם יקָבע שהנאשם ראוי לעונש גופני, יצווה השופט להשכיב אותו ולהכות אותו בנוכחותו. מספר המכות יקָבע בהתאם לחומרת המעשה, 3 עד ארבעים מכות. אל תכו אותו יותר מארבעים מכות כדי שלא יושפל לעיניכם.
4 "אל תחסמו פיו של שור בזמן שהוא דש [דש – מושך בכלי שמפריד את גרעיני התבואה מהשיבולים].
יִבּוּם וחֲלִיצָה
5 "אם יגורו אחים יחד ואחד מהם ימות בלי שנולד לו בן, אסור לאלמנה להינשא לאיש זר מחוץ למשפחה. אחיו של הבעל חייב ליַבֵּם אותה – לשאת אותה לאישה ולמלא את חובתו כלפיה. 6 הבן הבכור שהיא תלד יחשב לבנו של האח המת כדי ששמו לא ימָחה מישראל. 7 אם לא ירצה האח לשאת את אלמנת אחיו, עליה ללכת אל הזקנים בשער העיר ולומר: 'אחיו של בעלי המת אינו מוכן למלא את חובתו כלפיי כדי שלאחיו יהיה בן שיקָרא על שמו'. 8 זקני העיר יקראו לאח וינסו לשכנע אותו. אם יתעקש האח ויאמר: 'אינני מוכן לשאת אותה!', 9 תיגש אליו האלמנה לעיני הזקנים, תחלוץ את נעלו מעל רגלו, תירק בפניו ותאמר: 'כך יש לעשות לאיש שאינו מוכן להקים משפחה על שם אחיו'. 10 מאז יהיה שמו בישראל 'בית חֲלוּץ הנעל'.
11 "אם יריבו אנשים מהעם, ואשתו של האחד תיגש להציל את בעלה מידי האיש שמכה אותו ותתפוס באבר המין שלו, 12 כִּרתו את כף ידה. אסור לרחם עליה.
13 "אסור שיהיו לכם משקולות לא זהות 14 ואסור שיהיו בביתכם כלי מידה לא זהים. 15 עליכם להחזיק משקולות זהות ומדויקות וכלי מידה זהים ומדויקים, כדי שחייכם יהיו ארוכים בארץ שה' אלוהיכם נותן לכם. 16 כי כל מי שמזייף משקל או כמות וכל מי שמרמה, טמא בעיני ה' אלוהיכם.
17 "זִכרו את מה שעשו לכם העמלקים בדרך כאשר יצאתם ממצריים. 18 הם התנפלו בדרך על החלשים שהלכו בסוף המחנה כשהייתם עייפים ותשושים. הם לא כיבדו את אלוהים, 19 ולכן, כאשר יתן לכם ה' אלוהיכם מנוחה מכל האויבים שמסביב בארץ שה' אלוהיכם נותן לכם לנחלה, עליכם להשמיד את העמלקים ולא להשאיר מהם זכר מתחת לשמים. אל תשכחו לעשות זאת!