תנ"ך מבואר

ספר דברים פרק כ

1 כִּי־תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֶיךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא מֵהֶם; כִּי־יהוה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 2 וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל־הַמִּלְחָמָה; וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל־הָעָם׃ 3 וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֵיכֶם; אַל־יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תַּחְפְּזוּ וְאַל־תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם׃ 4 כִּי יהוה אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם; לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם־אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם׃ 5 וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל־הָעָם לֵאמֹר, מִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת־חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ; פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ׃ 6 וּמִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר־נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ; פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ׃ 7 וּמִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר־אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ; פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה׃ 8 וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל־הָעָם, וְאָמְרוּ, מִי־הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ; וְלֹא יִמַּס אֶת־לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ׃ 9 וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל־הָעָם; וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם׃ {ס}

10 כִּי־תִקְרַב אֶל־עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ; וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם׃ 11 וְהָיָה אִם־שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ; וְהָיָה כָּל־הָעָם הַנִּמְצָא־בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ׃ 12 וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה; וְצַרְתָּ עָלֶיהָ׃ 13 וּנְתָנָהּ יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ; וְהִכִּיתָ אֶת־כָּל־זְכוּרָהּ לְפִי־חָרֶב׃ 14 רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל־שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת־שְׁלַל אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן יהוה אֱלֹהֶיךָ לָךְ׃ 15 כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל־הֶעָרִים, הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד; אֲשֶׁר לֹא־מֵעָרֵי הַגּוֹיִם־הָאֵלֶּה הֵנָּה׃ 16 רַק, מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; לֹא תְחַיֶּה כָּל־נְשָׁמָה׃ 17 כִּי־הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ׃ 18 לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא־יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם; וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ {ס}

19 כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת; כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר׃ 20 רַק עֵץ אֲשֶׁר־תֵּדַע, כִּי־לֹא־עֵץ מַאֲכָל הוּא, אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל־הָעִיר אֲשֶׁר־הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ׃ {פ}
כך תתנהגו במלחמה
1 "אם תצאו למלחמה באויביכם ותראו סוסים, מרכבות וצבא גדול משלכם, אל תפחדו מהם כי ה' אלוהיכם אתכם, האלוהים שהעלה אתכם ממצריים. 2 כאשר תעמדו לצאת למלחמה, יגש הכוהן אל אנשי הצבא 3 ויאמר להם: 'שִמעו בני ישראל! אתם עומדים לצאת היום למלחמה באויביכם. אל תפחדו, אל תחששו, אל תמהרו לברוח ואל תיבהלו מפניהם, 4 כי ה' אלוהיכם הולך אתכם כדי להילחם למענכם באויביכם ולתת לכם לנצח'. 5 אחר כך יאמרו המשגיחים לאנשי הצבא: 'מי שבנה בית חדש ולא הספיק לגור בו, יחזור לביתו כי הוא עלול למות במלחמה ואיש אחר יגור בביתו. 6 מי שנטע כרם ולא הספיק ליהנות מפֵּרותיו, יחזור לביתו כי הוא עלול למות במלחמה ואיש אחר יהנה מפֵּרות כרמו. 7 מי שהתארס עם אישה ולא הספיק לשאת אותה, יחזור לביתו כי הוא עלול למות במלחמה ואיש אחר ישא אותה לאישה'. 8 המשגיחים יוסיפו ויאמרו לאנשי הצבא: 'מי שפוחד וחושש יחזור לביתו כדי שלא יעורר פחד בלב החיילים האחרים'. 9 כאשר יסיימו המשגיחים לדבר אל אנשי הצבא יְמנו מפקדים שיעמדו בראש הצבא.
10 "כאשר תצאו להילחם בעיר כלשהי, הַציעו לתושביה תנאֵי שלום. 11 אם יסכימו ויפתחו את שערי העיר, הם יהיו משועבדים לכם. 12 אך אם לא יסכימו לתנאֵי השלום אלא ילחמו בכם, שימו על העיר מצור. 13 לאחר שיתן ה' אלוהיכם את העיר בידיכם, הִרגו את כל הזכרים בעיר. 14 מותר לכם לקחת לעצמכם את הנשים, הילדים והבהמות ואת כל הרכוש שבעיר, ולהשתמש בשלל שה' אלוהיכם נתן לכם מהאויבים שלכם. 15 כך עליכם לנהוג עם כל הערים המרוחקות שאינן שייכות לעמים שחיים בארץ. 16 אבל בערי העמים האלה שה' אלוהיכם נותן לכם לנחלה, אל תשאירו שום יצור בחיים. 17 הַשמידו אותם – את החיתים, האמורים, הכנענים, הפריזים, החיווים והיבוסים – כפי שציווה עליכם ה' אלוהיכם, 18 כדי שלא יְלמדו אתכם לעשות את כל המעשים הטמאים שהם עושים למען האלילים שלהם וכדי שלא תחטאו לה' אלוהיכם.
19 "אם תשימו מצור ממושך על עיר כלשהי כדי להילחם בה ולכבוש אותה, אל תכרתו את עציה ואל תרימו עליהם גרזן, כי עצי הפרי מספקים לכם מזון. האם העץ הוא כמו אדם, שתשמידו אותו במצור? 20 רק את העצים שאתם יודעים שאינם נותנים פרי ראוי למאכל מותר לכם לכרות ולבנות אִתם לצורך המצור על העיר שנלחמת בכם, עד שתיפול בידיכם.