תנ"ך מבואר

ספר דברים פרק כד

1 כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם־לֹא תִמְצָא־חֵן בְּעֵינָיו, כִּי־מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ׃ 2 וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ; וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר׃ 3 וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ; אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר־לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה׃ 4 לֹא־יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר־שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה, כִּי־תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יהוה; וְלֹא תַחֲטִיא אֶת־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃ {ס}
5 כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא־יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל־דָּבָר; נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת־אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר־לָקָח׃ {ס}

6 לֹא־יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב; כִּי־נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל׃ {ס}

7 כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ, גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר־בּוֹ וּמְכָרוֹ; וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃
8 הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע־הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת; כְּכֹל אֲשֶׁר־יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת׃ {ס} 9 זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יהוה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם; בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃ {ס}


10 כִּי־תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה; לֹא־תָבֹא אֶל־בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ׃ 11 בַּחוּץ תַּעֲמֹד; וְהָאִישׁ, אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ, יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת־הַעֲבוֹט הַחוּצָה׃ 12 וְאִם־אִישׁ עָנִי הוּא; לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ׃ 13 הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת־הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ; וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה, לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ׃ {ס}
14 לֹא־תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן; מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ׃ 15 בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא־תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁוֹ; וְלֹא־יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל־יהוה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא׃ {ס}
16 לֹא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים, וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת; אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ׃ {ס}
17 לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם; וְלֹא תַחֲבֹל, בֶּגֶד אַלְמָנָה׃ 18 וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם; עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת, אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃ {ס}
19 כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה, לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה; לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׃ 20 כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ; לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה׃ {ס} 21 כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ; לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה׃ 22 וְזָכַרְתָּ, כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת, אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃ {ס}
נישואים וגירושים
1 "אם איש יקח לו אישה וישכב אתה ולאחר מכן היא לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה פגם כלשהו, והוא יכתוב לה תעודת גירושים, ימסור לה אותו ויגרש אותה מביתו, 2 והאישה תעזוב את ביתו ותינשא לאיש אחר, 3 ואם גם הבעל השני ישנא אותה, יתן לה מכתב גירושים ויגרש אותה מביתו, או אם ימות הבעל השני, 4 לא יוכל הבעל הראשון שגירש אותה לשאת אותה שוב לאישה כי היא נטמאה, ונישואיו מחדש אִתה יהיו טמאים בעיני ה'. אל תחטאו בארץ שה' אלוהיכם נותן לכם לנחלה.
5 "כאשר איש לוקח לו אישה חדשה, הוא פטור משירות בצבא או בכל תפקיד אחר. במשך שנה הוא חופשי להיות בביתו ולשמֵח את האישה שנשא.
התחשבו בחלשים
6 "אסור לקחת כעירבון אבני רחיים [אבני רחיים – כלי שמורכב משתי אבנים ומשמש לטחינת גרעיני תבואה] – אפילו לא את האבן העליונה בלבד – כי חיי אדם תלויים בהן.
7 "אם יתפס איש שחטף אדם מבני עמו, בני ישראל, והתייחס אליו כאל עבד או מכר אותו, הָמיתו את החוטף. סַלקו מתוככם את הרע.
8 "הַקפידו לעשות את כל מה שיאמרו לכם הכוהנים משבט לוי בקשר למחלת הצרעת, [צרעת – משמעות המונח "צרעת אינה ברורה". אין ספק שלא מדובר במחלה שנקראת בימינו צרעת, אלא בתופעות שונות שמופיעות על עורו של אדם, על חפצים ועל קירות מבנים] הַקפידו לעשות את מה שציוויתי עליהם. 9 זִכרו את מה שעשה ה' אלוהיכם למריָם בדרך, כשיצאתם ממצריים.
10 "אם תלווה לאדם דבר מה, אל תיכנס לביתו כדי לקחת ממנו עירבון. 11 עמוֹד בחוץ ותן ללוֹוה להוציא את העירבון אליך החוצה. 12 אם האיש עני, אל תשכב לישון כשהעירבון אצלך. 13 החזר לו אותו לפני שתשקע השמש כדי שיוכל להתכסות בו. העני יברך אותך והדבר יחשב לך בעיני ה' אלוהיך לצדקה.
14 "אל תנצל עובד שכיר עני ונזקק מבני עמך או מהתושבים הזרים שחיים בארצך ובישוב שלך. 15 תן לו את שכרו מדי יום לפני שתשקע השמש, כי הוא עני וזקוק לשכרו. עשֵׂה זאת כדי שלא יתלונן עליך בפני ה' ותהיה אשם בחטא.
16 "אבות לא יומתו על חטאי בניהם, ובנים לא יומתו על חטאי אבותיהם – כל אדם יומת בגלל חטאו שלו.
17 "אל תַפלה במשפט את התושבים הזרים ואת היתומים. אל תקח מאלמנה את הבגד שלה כעירבון. 18 זִכרו שהייתם עבדים במצריים וה' אלוהיכם שִחרר אתכם משם, לכן אני מצווה עליכם לעשות זאת.
19 "אם תשכח ערימת שיבולים בשדה כאשר תקצור את שדותיך, אל תשוב לקחת אותה. הַשאֵר אותה לתושבים הזרים, ליתומים ולאלמנות כדי שה' אלוהיך יברך אותך בכל מעשיך. 20 כאשר תחבוט בעצי הזית שלך כדי להפיל מהם זיתים, אל תחזור לאסוף את הזיתים שנותרו על העץ. הַשאֵר אותם לתושבים הזרים, ליתומים ולאלמנות. 21 כאשר תבצור את הענבים בכרמך, אל תחזור לאסוף את הענבים שנשארו על הגפן. הַשאֵר אותם לתושבים הזרים, ליתומים ולאלמנות. 22 זִכרו שהייתם עבדים במצריים, לכן אני מצווה עליכם לעשות זאת.