תנ"ך מבואר

ספר דברים פרק ב

1 וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם־סוּף, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֵלָי; וַנָּסָב אֶת־הַר־שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים׃ {ס} 2 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 3 רַב־לָכֶם סֹב אֶת־הָהָר הַזֶּה; פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה׃ 4 וְאֶת־הָעָם צַו לֵאמֹר, אַתֶּם עֹבְרִים, בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי־עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד׃ 5 אַל־תִּתְגָּרוּ בָם, כִּי לֹא־אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף־רָגֶל; כִּי־יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת־הַר שֵׂעִיר׃ 6 אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם; וְגַם־מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם׃ 7 כִּי יהוה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת־הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה; זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, יהוה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר׃
8 וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי־עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר; {ס} וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר, דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב׃ 9 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי, אַל־תָּצַר אֶת־מוֹאָב, וְאַל־תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה; כִּי לֹא־אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי־לוֹט, נָתַתִּי אֶת־עָר יְרֻשָּׁה׃ 10 הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ; עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים׃ 11 רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף־הֵם כָּעֲנָקִים; וְהַמֹּאָבִים, יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים׃ 12 וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם, וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם; כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר־נָתַן יהוה לָהֶם׃
13 עַתָּה, קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת־נַחַל זָרֶד; וַנַּעֲבֹר אֶת־נַחַל זָרֶד׃ 14 וְהַיָּמִים אֲשֶׁר־הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, עַד אֲשֶׁר־עָבַרְנוּ אֶת־נַחַל זֶרֶד, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה; עַד־תֹּם כָּל־הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יהוה לָהֶם׃ 15 וְגַם יַד־יהוה הָיְתָה בָּם, לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה; עַד תֻּמָּם׃ 16 וַיְהִי כַאֲשֶׁר־תַּמּוּ כָּל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם׃ {ס} 17 וַיְדַבֵּר יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 18 אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת־גְּבוּל מוֹאָב אֶת־עָר׃ 19 וְקָרַבְתָּ, מוּל בְּנֵי עַמּוֹן, אַל־תְּצֻרֵם וְאַל־תִּתְגָּר בָּם; כִּי לֹא־אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי־עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי־לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה׃ 20 אֶרֶץ־רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף־הִוא; רְפָאִים יָשְׁבוּ־בָהּ לְפָנִים, וְהָעַמֹּנִים, יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים׃ 21 עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים; וַיַּשְׁמִידֵם יהוה מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם׃ 22 כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת־הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ 23 וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד־עַזָּה; כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר, הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם׃

24 קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת־נַחַל אַרְנֹן, רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת־סִיחֹן מֶלֶךְ־חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת־אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה׃ 25 הַיּוֹם הַזֶּה, אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ, עַל־פְּנֵי הָעַמִּים, תַּחַת כָּל־הַשָּׁמָיִם; אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ, וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ׃ 26 וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת, אֶל־סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן; דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר׃ 27 אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ; לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול׃ 28 אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן־לִי וְשָׁתִיתִי; רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי׃ 29 כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ־לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְהַמּוֹאָבִים, הַיֹּשְׁבִים בְּעָר; עַד אֲשֶׁר־אֶעֱבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יהוה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ׃ 30 וְלֹא אָבָה, סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ; כִּי־הִקְשָׁה יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת־רוּחוֹ, וְאִמֵּץ אֶת־לְבָבוֹ, לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה׃ {ס} 31 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי, רְאֵה, הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ, אֶת־סִיחֹן וְאֶת־אַרְצוֹ; הָחֵל רָשׁ, לָרֶשֶׁת אֶת־אַרְצוֹ׃ 32 וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל־עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה׃ 33 וַיִּתְּנֵהוּ יהוה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ; וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת־בנו (בָּנָיו) וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ׃ 34 וַנִּלְכֹּד אֶת־כָּל־עָרָיו בָּעֵת הַהִוא, וַנַּחֲרֵם אֶת־כָּל־עִיר מְתִם, וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף; לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד׃ 35 רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ; וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ׃ 36 מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד־הַגִּלְעָד, לֹא הָיְתָה קִרְיָה, אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ; אֶת־הַכֹּל נָתַן יהוה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ׃ 37 רַק אֶל־אֶרֶץ בְּנֵי־עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ; כָּל־יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר, וְכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ׃
משעיר צפונה
1 "כפי שאמר לי ה', פנינו לאחור ויצאנו למדבר דרך ים סוף. נדדנו באזור הר שעיר ימים רבים, 2 ואז אמר לי ה', 3 'הַפסיקו לנדוד באזור ההר הזה, פְּנו צפונה! 4 צווה על העם: "אתם עומדים לעבור באזור שעיר, שם חיים קרובי המשפחה שלכם, צאצאי עשיו. הם יפחדו מכם, אך היזהרו – 5 אל תתגרו בהם. לא אתן לכם מארצם אפילו מעט, גם לא מקום להניח בו כף רגל, כי נתתי לעשיו את הר שעיר וזו נחלתו. 6 קְנו מהם בכסף את האוכל שתאכלו. גם עבור המים שתשתו עליכם לשלם להם" '. 7 ה' אלוהיכם בירך אתכם בכל מעשי ידיכם וסיפק את כל צורכיכם כשהלכתם במדבר הגדול הזה. זה ארבעים שנה ה' אלוהיכם אִתכם ודבר לא חסַר לכם.
8 "עזבנו את שעיר שקרובי המשפחה שלנו, צאצאי עשיו, חיים שם, את דרך הערבה, את אֵילַת ועֶצְיוֹן גֶבֶר, ופנינו לדרך מדבר מואב. 9 ה' אמר לי, 'אל תציקו למואב ואל תתגרו בהם כי לא אתן לכם נחלה בארצם. נתתי את עָר לבני לוט וזו נחלתם'. 10 (בעבר חיו בעָר האֵמִים – עם גדול וחזק שאנשיו גבוהים כמו הענקים. 11 האֵמים, כמו הענקים, נחשבו לצאצאי הרפאים, אבל המואבים קראו להם אֵמים. 12 בשעיר חיו בעבר החוֹרים, אבל צאצאי עשיו כבשו את ארצם, השמידו אותם והתיישבו שם במקומם, כפי שעשו בני ישראל לארץ שנתן להם ה' לנחלה.)
13 " 'עִברו עכשיו את נחל זֶרֶד!', אמר לנו ה', ואנחנו עברנו את נחל זרד. 14 שלושים ושמונה שנה חלפו מאז שעזבנו את קדש ברנע עד שעברנו את נחל זרד. כל בני דור הלוחמים ממחנה ישראל מתו, כפי שנשבע להם ה'. 15 ה' הוא שהביא למותם עד שלא נותר בעם אפילו אחד מהם. 16 אחרי שמתו כל הלוחמים מהעם 17 אמר לי ה', 18 'היום אתם עומדים לצאת מעָר שבמואב 19 ולהתקרב אל ארץ בני עמון. אל תציקו להם ואל תתגרו בהם כי לא אתן לכם נחלה בארץ בני עמון. נתתי אותה לצאצאי לוט וזו נחלתם'. 20 (היא נקראת גם ארץ הרפאים. הרפאים חיו בה בעבר והעמונים קראו להם זַמְזוּמִים. 21 הרפאים היו עם גדול וחזק שאנשיו גבוהים כמו הענקים. ה' השמיד אותם באמצעות בני עמון. העמונים כבשו את ארצם והתיישבו בה במקומם. 22 כך עשה ה' גם לצאצאי עשיו שחיים בשעיר. הוא השמיד את החוֹרים באמצעותם וצאצאי עשיו כבשו את ארצם וחיים בה במקומם עד היום. 23 את העָווים שחיו בכפרים עד עזה השמידו הכפתורים, אנשים שבאו מכפתור והתיישבו שם במקומם.)
24 "ה' אמר: 'צאו לדרך ועִברו את נחל ארנון! רְאו, אני נותן בידיכם את סיחון מלך חשבון האמורי ואת ארצו. הַתחילו לכבוש אותה, פִּתחו במלחמה. 25 היום אתחיל לעורר פחד ואימה מפניכם בקרב כל עמי העולם. כאשר ישמעו עליכם, הם יבהלו וירעדו מפחד'. 26 שלחתי שליחים ממדבר קְדֵמוֹת אל סיחון מלך חשבון, הצעתי לו שלום ואמרתי: 27 'אנחנו רוצים לעבור בארצך. נלך אך ורק בדרך. לא נסטה ימינה או שמאלה. 29-28 נאכל מהאוכל שתמכור לנו ונשתה מהמים שתתן לנו תמורת כסף (כך עשו למעננו צאצאי עשיו שחיים בשעיר והמואבים שחיים בעָר). נלך רק בדרכים, עד שנעבור את הירדן אל הארץ שה' אלוהינו הבטיח לנו!' 30 אבל סיחון מלך חשבון לא הסכים שנעבור בארצו. ה' אלוהיכם הִקשה את לבו כדי לתת אותו בידיכם, כפי שבאמת קרה. 31 ה' אמר לי, 'ראֵה, התחלתי לתת בידכם את סיחון ואת ארצו. הַתחילו לכבוש אותה'. 32 סיחון יצא להילחם בנו ביַהַץ עם כל צבאו, 33 וה' אלוהינו נתן אותו בידינו. הרגנו אותו, את בניו ואת עמו. 34 כבשנו את כל הערים שלו והרגנו את כל הגברים, הנשים והילדים. לא השארנו איש. 35 רק את הבהמות והרכוש שבערים שכבשנו לקחנו לעצמנו. 36 מעֲרוֹעֵר שעל שפת נחל ארנון ומהעיר שבנחל ועד הגלעד לא הייתה עיר שלא יכולנו להתגבר עליה. את כולן נתן ה' אלוהינו בידינו. 37 רק לארץ בני עמון לא התקרבנו, כפי שציווה עלינו ה', לכל האזור שממזרח לנחל יַבּוֹק ולערים שבהרי בני עמון.