תנ"ך מבואר

1 אָז יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי; וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה׃ 2 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם, מֹשֶׁה עֶבֶד יהוה; וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי, לְכֹל אֲשֶׁר־צִוִּיתִי אֶתְכֶם׃ 3 לֹא־עֲזַבְתֶּם אֶת־אֲחֵיכֶם, זֶה יָמִים רַבִּים, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת יהוה אֱלֹהֵיכֶם׃ 4 וְעַתָּה, הֵנִיחַ יהוה אֱלֹהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם; וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, אֶל־אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם, מֹשֶׁה עֶבֶד יהוה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן׃ 5 רַק שִׁמְרוּ מְאֹד, לַעֲשׂוֹת אֶת־הַמִּצְוָה וְאֶת־הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד־יהוה, לְאַהֲבָה אֶת־יהוה אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה־בוֹ; וּלְעָבְדוֹ בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם׃
6 וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ; וַיְשַׁלְּחֵם, וַיֵּלְכוּ אֶל־אָהֳלֵיהֶם׃ {ס} 7 וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, נָתַן מֹשֶׁה בַּבָּשָׁן, וּלְחֶצְיוֹ, נָתַן יְהוֹשֻׁעַ עִם־אֲחֵיהֶם, מעבר (בְּעֵבֶר) הַיַּרְדֵּן יָמָּה; וְגַם כִּי שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל־אָהֳלֵיהֶם וַיְבָרֲכֵם׃ 8 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל־אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב־מְאֹד, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד; חִלְקוּ שְׁלַל־אֹיְבֵיכֶם עִם־אֲחֵיכֶם׃ {פ}
9 וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי־רְאוּבֵן וּבְנֵי־גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשִּׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ־כְּנָעַן; לָלֶכֶת אֶל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶל־אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ־בָהּ, עַל־פִּי יהוה בְּיַד־מֹשֶׁה׃

10 וַיָּבֹאוּ אֶל־גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיִּבְנוּ בְנֵי־רְאוּבֵן וּבְנֵי־גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל־הַיַּרְדֵּן, מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה׃ 11 וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; הִנֵּה בָנוּ בְנֵי־רְאוּבֵן וּבְנֵי־גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת־הַמִּזְבֵּחַ, אֶל־מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל־גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן, אֶל־עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 12 וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּקָּהֲלוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה, לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא׃ {פ}
13 וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־בְּנֵי־רְאוּבֵן וְאֶל־בְּנֵי־גָד וְאֶל־חֲצִי שֵׁבֶט־מְנַשֶּׁה אֶל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד; אֶת־פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן׃ 14 וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים עִמּוֹ, נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב, לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל; וְאִישׁ רֹאשׁ בֵּית־אֲבוֹתָם הֵמָּה לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃ 15 וַיָּבֹאוּ אֶל־בְּנֵי־רְאוּבֵן וְאֶל־בְּנֵי־גָד וְאֶל־חֲצִי שֵׁבֶט־מְנַשֶּׁה אֶל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד; וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר׃ 16 כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יהוה, מָה־הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לָשׁוּב הַיּוֹם, מֵאַחֲרֵי יהוה; בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ, לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּיהוה׃ 17 הַמְעַט־לָנוּ אֶת־עֲוֹן פְּעוֹר, אֲשֶׁר לֹא־הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת יהוה׃ 18 וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם, מֵאַחֲרֵי יהוה; וְהָיָה, אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּיהוה, וּמָחָר אֶל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף׃ 19 וְאַךְ אִם־טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, עִבְרוּ לָכֶם אֶל־אֶרֶץ אֲחֻזַּת יהוה אֲשֶׁר שָׁכַן־שָׁם מִשְׁכַּן יהוה, וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ; וּבַיהוָה אַל־תִּמְרֹדוּ, וְאֹתָנוּ אֶל־תִּמְרֹדוּ, בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ, מִבַּלְעֲדֵי, מִזְבַּח יהוה אֱלֹהֵינוּ׃ 20 הֲלוֹא עָכָן בֶּן־זֶרַח, מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם, וְעַל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף; וְהוּא אִישׁ אֶחָד, לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ׃ {פ}
21 וַיַּעֲנוּ בְּנֵי־רְאוּבֵן וּבְנֵי־גָד, וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה; וַיְדַבְּרוּ, אֶת־רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃ 22 אֵל אֱלֹהִים יהוה אֵל אֱלֹהִים יהוה הוּא יֹדֵעַ, וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע; אִם־בְּמֶרֶד וְאִם־בְּמַעַל בַּיהוה, אַל־תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה׃ 23 לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ, לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי יהוה; וְאִם־לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה, וְאִם־לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים, יהוה הוּא יְבַקֵּשׁ׃ 24 וְאִם־לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר, עָשִׂינוּ אֶת־זֹאת לֵאמֹר; מָחָר, יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר, מַה־לָּכֶם וְלַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ 25 וּגְבוּל נָתַן־יהוה בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי־רְאוּבֵן וּבְנֵי־גָד אֶת־הַיַּרְדֵּן, אֵין־לָכֶם חֵלֶק בַּיהוה; וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת־בָּנֵינוּ, לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת־יהוה׃ 26 וַנֹּאמֶר נַעֲשֶׂה־נָּא לָנוּ, לִבְנוֹת אֶת־הַמִּזְבֵּחַ; לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח׃ 27 כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ, לַעֲבֹד אֶת־עֲבֹדַת יהוה לְפָנָיו, בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ; וְלֹא־יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ, אֵין־לָכֶם חֵלֶק בַּיהוה׃ 28 וַנֹּאמֶר וְהָיָה, כִּי־יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ וְאֶל־דֹּרֹתֵינוּ מָחָר; וְאָמַרְנוּ רְאוּ אֶת־תַּבְנִית מִזְבַּח יהוה אֲשֶׁר־עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ, לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח, כִּי־עֵד הוּא, בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם׃ 29 חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּיהוה, וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יהוה, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ, לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח; מִלְּבַד, מִזְבַּח יהוה אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ׃ {פ}

30 וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן, וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֶת־הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּנֵי־רְאוּבֵן וּבְנֵי־גָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה; וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם׃ 31 וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל־בְּנֵי־רְאוּבֵן וְאֶל־בְּנֵי־גָד וְאֶל־בְּנֵי מְנַשֶּׁה, הַיּוֹם יָדַעְנוּ כִּי־בְתוֹכֵנוּ יהוה, אֲשֶׁר לֹא־מְעַלְתֶּם בַּיהוה הַמַּעַל הַזֶּה; אָז, הִצַּלְתֶּם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד יהוה׃
32 וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים מֵאֵת בְּנֵי־רְאוּבֵן וּמֵאֵת בְּנֵי־גָד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם דָּבָר׃ 33 וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְבָרֲכוּ אֱלֹהִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אָמְרוּ, לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא, לְשַׁחֵת אֶת־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר בְּנֵי־רְאוּבֵן וּבְנֵי־גָד יֹשְׁבִים בָּהּ׃ 34 וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי־רְאוּבֵן וּבְנֵי־גָד לַמִּזְבֵּחַ; כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ, כִּי יהוה הָאֱלֹהִים׃ {פ}

הפרידה משבטי עבר הירדן המזרחי
1 אחר כך קרא יהושע לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט מנשה, 2 ואמר להם: "קיימתם את כל מה שציווה עליכם משה עבד ה', ושמעתם בקולי בכל מה שציוויתי עליכם. 3 במשך זמן רב, עד היום הזה, לא עזבתם את בני עמכם והקפדתם לקיים את מצוות ה' אלוהיכם. 4 עכשיו נתן ה' אלוהיכם מנוחה לבני עמכם, כפי שהבטיח להם. לכן לכו לבתיכם, לנחלה שנתן לכם משה עבד ה' ממזרח לירדן. 5 אבל הקפידו מאוד לקיים את המצוות ואת התורה שמסר לכם משה עבד ה': לאהוב את ה' אלוהיכם, ללכת בכל דרכיו, לקיים את מצוותיו, להיות נאמנים לו ולעבוד אותו בכל לבכם ובכל נפשכם".
6 יהושע בירך אותם ושילח אותם, והם פנו לבתיהם. 7 (לחצי שבט מנשה נתן משה נחלה בבשן, ולחצי האחר נתן יהושע נחלה עם בני עמם ממערב לירדן.) כאשר שילח אותם יהושע לבתיהם ובירך אותם, 8 הוא גם אמר להם: "שובו אל בתיכם עם רכוש רב ועם עדרים גדולים מאוד, עם כסף, זהב, נחושת, ברזל והרבה מאוד בגדים. התחלקו עם בני עמכם בשלל שנלקח מאויביכם".
9 בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה עזבו את העם וחזרו משילֹה שבכנען לגלעד – אל הנחלה שלהם, שם התיישבו בהתאם למה שציווה ה' באמצעות משה.
המזבח יעיד
10 כשהגיעו בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה לגלילות הירדן שבכנען, הם בנו על יד הירדן מזבח גדול שנראה למרחוק. 11 לבני ישראל נאמר: "בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה בנו מזבח מול ארץ כנען בגלילות הירדן, מול נחלת בני ישראל!". 12 כששמעו זאת, נאספו כל בני עם ישראל בשילֹה כדי להילחם בהם.
13 בני ישראל שלחו אל בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה שבגלעד את פינחס בן אלעזר הכוהן 14 עם עשרה מנהיגים מכל שבטי ישראל, מנהיג מכל שבט. כל אחד מהם היה ראש שבט משבטי ישראל. 15 פינחס והמנהיגים באו אל בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה בגלעד ואמרו להם: 16 "כך אומרים כל בני עם ה', 'מה הבגידה הזאת שבגדתם באלוהי ישראל?! עזבתם את דרך ה' ובניתם לעצמכם מזבח, ובכך מרדתם בו היום'. 17 האם לא די לנו מחטא פעור שלא היטהרנו ממנו עד היום, ושבגללו פרצה מחלה קשה בעם ה'? 18 אתם עוזבים היום את דרך ה' ומורדים בו, ומחר יכעס ה' על כל עם ישראל. 19 אם הנחלה שלכם אינה טהורה בעיניכם, עִברו אל הנחלה של ה' שמשכן ה' שוכן בה והתיישבו בינינו. אבל אל תמרדו בה' ובָנוּ בכך שתבנו לעצמכם מזבח, נוסף על מזבח ה' אלוהינו. 20 הלוא עָכָן בן זֶרַח בגד כשלקח מהשלל האסור, ובתגובה כעס ה' על כל עם ישראל במקום להעניש במוות רק את האחד שחטא' ".
21 בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה ענו לראשי שבטי ישראל: 22 "אל אלוהים ה'! אל אלוהים ה'! הוא יודע וגם ישראל יֵדע. אם מרדנו ואם בגדנו בך ה', אל תרחם עלינו היום. 23 אם בנִינו את המזבח כדי לעזוב את דרך ה' וכדי להקריב עליו עולות ומנחות או זבחי שלום, ה' יעניש אותנו. 24 לא! עשינו זאת מתוך דאגה, כי חשבנו שבעתיד עלולים הצאצאים שלכם לומר לצאצאים שלנו, 'מה לכם ולה' אלוהי ישראל? 25 אלוהים קבע את הירדן כגבול בינינו לביניכם, בני ראובן ובני גד. אין לכם חלק בה'!'. כך עלולים הצאצאים שלכם למנוע מהצאצאים שלנו לעבוד את ה'. 26 לכן חשבנו, 'בואו, נבנה מזבח משלנו. הוא לא ישמש לעולות ולזבחים, 27 אלא יהיה לעד בינינו וביניכם ובין הדורות הבאים לכך שאנחנו והדורות שאחרינו עובדים את ה' ומקריבים לפניו את העולות, הזבחים וזבחי השלום שלנו'. כך לא יאמרו הצאצאים שלכם בעתיד לצאצאים שלנו, 'אין לכם חלק בה' '. 28 חשבנו שאם כך יאמרו לנו או לצאצאינו בעתיד, נוכל לענות, 'ראו כיצד נראה מזבח ה' שבנו אבותינו. הוא לא משמש לעולות ולזבחים אלא לעֵד בינינו וביניכם'. 29 חלילה! לא התכוונו למרוד בה' ולעזוב היום את דרכו. לא התכוונו לבנות עוד מזבח לעולות, למנחות ולזבחים, נוסף על מזבח ה' אלוהינו שעומד לפני מִשכנו".
30 פינחס הכוהן, מנהיגי העם וראשי שבטי ישראל שהיו אתו שמעו את דבריהם של בני ראובן, גד ומנשה והיו מרוצים. 31 פינחס בן אלעזר הכוהן אמר לבני ראובן, גד ומנשה: "היום הבנו באמת שה' בינינו, כי לא מרדתם בה' במעשה שעשיתם. בכך הצלתם את בני ישראל מעונש מאת ה' ".
32 פינחס בן אלעזר הכוהן והמנהיגים עזבו את בני ראובן ובני גד. הם חזרו מהגלעד לכנען אל בני ישראל וסיפרו להם מה שקרה. 33 בני ישראל היו מרוצים והיללו את אלוהים. הם חזרו בהם מהחלטתם לצאת למלחמה ולהרוס את הארץ שבני ראובן ובני גד חיו בה. 34 בני ראובן ובני גד אמרו על המזבח: "הוא עֵד בינינו שה' הוא האלוהים".