תנ"ך מבואר

ספר יהושוע פרק ב

1 וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ־בִּן־נוּן מִן־הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם־אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־יְרִיחוֹ; וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָׁמָּה׃
2 וַיֵּאָמַר, לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר; הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת־הָאָרֶץ׃
3 וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ, אֶל־רָחָב לֵאמֹר; הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר־בָּאוּ לְבֵיתֵךְ, כִּי לַחְפֹּר אֶת־כָּל־הָאָרֶץ בָּאוּ׃
4 וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת־שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ; וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה׃ 5 וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ, לֹא יָדַעְתִּי, אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים; רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם׃ 6 וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה; וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל־הַגָּג׃ 7 וְהָאֲנָשִׁים, רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל הַמַּעְבְּרוֹת; וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ, אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם׃

8 וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן; וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל־הַגָּג׃ 9 וַתֹּאמֶר אֶל־הָאֲנָשִׁים, יָדַעְתִּי כִּי־נָתַן יהוה לָכֶם אֶת־הָאָרֶץ; וְכִי־נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם׃ 10 כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ יהוה אֶת־מֵי יַם־סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם׃ 11 וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם; כִּי יהוה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת׃ 12 וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ־נָא לִי בַּיהוה, כִּי־עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד; וַעֲשִׂיתֶם גַּם־אַתֶּם עִם־בֵּית אָבִי חֶסֶד, וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת׃ 13 וְהַחֲיִתֶם אֶת־אָבִי וְאֶת־אִמִּי, וְאֶת־אַחַי וְאֶת־אחותי (אַחְיוֹתַי), וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם; וְהִצַּלְתֶּם אֶת־נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת׃
14 וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים, נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת, אִם לֹא תַגִּידוּ, אֶת־דְּבָרֵנוּ זֶה; וְהָיָה, בְּתֵת־יהוה לָנוּ אֶת־הָאָרֶץ, וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת׃
15 וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן; כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת׃ 16 וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ, פֶּן־יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים; וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים, וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם׃
17 וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים; נְקִיִּם אֲנַחְנוּ, מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃ 18 הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ; אֶת־תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי, בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ, וְאֶת־אָבִיךְ וְאֶת־אִמֵּךְ וְאֶת־אַחַיִךְ, וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיךְ, תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה׃ 19 וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר־יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם; וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת, דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ, אִם־יָד תִּהְיֶה־בּוֹ׃ 20 וְאִם־תַּגִּידִי אֶת־דְּבָרֵנוּ זֶה; וְהָיִינוּ נְקִיִּם, מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃
21 וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא, וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ; וַתִּקְשֹׁר אֶת־תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן׃ 22 וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים, עַד־שָׁבוּ הָרֹדְפִים; וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל־הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ׃ 23 וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ, אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן; וַיְסַפְּרוּ־לוֹ, אֵת כָּל־הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם׃ 24 וַיֹּאמְרוּ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ, כִּי־נָתַן יהוה בְּיָדֵנוּ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ; וְגַם־נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ׃ {ס}
המרגלים ביריחו
1 יהושע בן נון שלח משִׁיטִים בסתר שני מרגלים. "לכו לבדוק את יריחו וסביבותיה", אמר להם. השניים הלכו והגיעו לביתה של זונה ששמה רחב, שם שכבו לישון.
2 למלך יריחו נאמר: "אנשים מבני ישראל באו הנה הלילה כדי לרגל באזור".
3 מלך יריחו שלח לרחב הודעה: "הוציאי את האנשים שבאו לביתך כי הם באו לרגל באזור".
4 אבל האישה הסתירה את שני האנשים, לכן אמרה: "האנשים באמת באו אליי אבל לא ידעתי מניין הם. 5 כששער העיר עמד להיסגר לקראת הערב, יצאו שני האנשים, אינני יודעת לאן. מהרו לרדוף אחריהם כי עדיין תוכלו להשיג אותם", 6 אבל האישה העלתה את שני המרגלים לגג והסתירה אותם בין ענפי הפִּשְׁתָה [פִּשְׁתָה – צמח שגבעוליו משמשים להפקת חוטי פשתן] שהיו על הגג. 7 אנשי המלך רדפו אחריהם בדרך שהובילה למַעבר הירדן, ושער העיר נסגר אחרי שיצאו הרודפים.
8 לפני ששכבו המרגלים לישון, עלתה רחב אל הגג 9 ואמרה להם: "אני יודעת שה' נתן לכם את הארץ, שפחד נפל עלינו מפניכם ושכל תושבי הארץ נמסים מרוב פחד, 10 כי שמענו שה' יִבש את מי ים סוף לפניכם כשיצאתם ממצריים. שמענו גם איך השמדתם את שני מלכי האֱמוֹרים שממזרח לירדן, סיחון ועוג. 11 כששמענו על כך נמס לבנו מפחד ולאיש לא היה עוד אומץ להילחם בכם כי ה' אלוהיכם הוא אלוהים גם בשמים מעל וגם בארץ מתחת. 12 ועכשיו, הישבעו לי בבקשה בה' שתיטיבו גם אַתם אתי ועם בני משפחתי כי היטבתי אתכם. תנו לי אות לנאמנותכם – 13 הצילו ממוות את אבי ואמי, את אחיי ואחיותיי ואת כל בני משפחותיהם".
14 "אם לא תספרי אודותינו, נסכן את חיינו עד מוות כדי להציל אתכם. כאשר יתן לנו ה' את הארץ, ננהג בך ברחמים ובנאמנות", הבטיחו השניים.
15 רחב הורידה אותם בעזרת חבל דרך חלון ביתה שבחומת העיר (ביתה היה בנוי בחומה). 16 "לכו אל ההרים", אמרה להם, "כדי שרודפיכם לא יתפסו אתכם. הסתתרו שם שלושה ימים עד שיחזרו, ואז לכו לדרככם".
17 המרגלים אמרו לרחב: "נקַיים את השבועה שהשבעת אותנו. 18 כאשר ניכנס לארץ, קִשרי בחלון שממנו הורדת אותנו את החוט האדום הזה ואִספי אל ביתך את אביך ואמך, את אחייך ואת כל בני משפחתך. 19 כל מי שיֵצא מפתח ביתך החוצה יהיה אשם במותו, ואנחנו נהיה נקיים מאשמה. אבל אם אחד האנשים שיהיו אתך בבית יפָּגע, אנחנו נהיה אשמים. 20 גם אם תספרי על כך למישהו, נהיה פטורים מהשבועה שהשבעת אותנו".
21 "אני מסכימה למה שאמרתם", אמרה רחב ושילחה אותם. השניים הלכו, ורחב קשרה את החוט האדום בחלון. 22 המרגלים הגיעו להרים ונשארו שם שלושה ימים, עד שהאנשים שרדפו אחריהם חזרו לעיר לאחר שחיפשו אותם בכל האזור ולא מצאו אותם. 23 שני המרגלים ירדו מההרים ועברו את הירדן. כשהגיעו ליהושע בן נון, סיפרו לו כל מה שקרה להם. 24 הם אמרו ליהושע: "ה' באמת נתן בידינו את כל הארץ, וכל תושבי הארץ נמסים מרוב פחד מפנינו".