תנ"ך מבואר

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת, קַח עִמְּךָ, אֵת כָּל־עַם הַמִּלְחָמָה, וְקוּם עֲלֵה הָעָי; רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ, אֶת־מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת־עַמּוֹ, וְאֶת־עִירוֹ וְאֶת־אַרְצוֹ׃ 2 וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, רַק־שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם; שִׂים־לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ׃
3 וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת הָעָי; וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה׃ 4 וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר, אַל־תַּרְחִיקוּ מִן־הָעִיר מְאֹד; וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים׃ 5 וַאֲנִי, וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי, נִקְרַב אֶל־הָעִיר; וְהָיָה, כִּי־יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה, וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם׃ 6 וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ, עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן־הָעִיר, כִּי יֹאמְרוּ, נָסִים לְפָנֵינוּ, כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה; וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם׃ 7 וְאַתֶּם, תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב, וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת־הָעִיר; וּנְתָנָהּ יהוה אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם׃ 8 וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם אֶת־הָעִיר, תַּצִּיתוּ אֶת־הָעִיר בָּאֵשׁ, כִּדְבַר יהוה תַּעֲשׂוּ; רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם׃
9 וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ, וַיֵּלְכוּ אֶל־הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ, בֵּין בֵּית־אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי; וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם׃ 10 וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקֹד אֶת־הָעָם; וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי׃ 11 וְכָל־הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ, וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר; וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, וְהַגַּי בינו (בֵּינָיו) וּבֵין־הָעָי׃ 12 וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב, בֵּין בֵּית־אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעִיר׃ 13 וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת־כָּל־הַמַּחֲנֶה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר, וְאֶת־עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק׃ 14 וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ־הָעַי, וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי־הָעִיר לִקְרַאת־יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה הוּא וְכָל־עַמּוֹ לַמּוֹעֵד לִפְנֵי הָעֲרָבָה; וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי־אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר׃ 15 וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם; וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר׃ 16 וַיִּזָּעֲקוּ, כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בעיר (בָּעַי), לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם; וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּנָּתְקוּ מִן־הָעִיר׃ 17 וְלֹא־נִשְׁאַר אִישׁ, בָּעַי וּבֵית אֵל, אֲשֶׁר לֹא־יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּעַזְבוּ אֶת־הָעִיר פְּתוּחָה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ}

18 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ, נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר־בְּיָדְךָ אֶל־הָעַי, כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה; וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר־בְּיָדוֹ אֶל־הָעִיר׃ 19 וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מִמְּקוֹמוֹ וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ, וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ; וַיְמַהֲרוּ, וַיַּצִּיתוּ אֶת־הָעִיר בָּאֵשׁ׃ 20 וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה, וְלֹא־הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה; וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר, נֶהְפַּךְ אֶל־הָרוֹדֵף׃ 21 וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל רָאוּ, כִּי־לָכַד הָאֹרֵב אֶת־הָעִיר, וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר; וַיָּשֻׁבוּ וַיַּכּוּ אֶת־אַנְשֵׁי הָעָי׃ 22 וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן־הָעִיר לִקְרָאתָם, וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ, אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה; וַיַּכּוּ אוֹתָם, עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט׃ 23 וְאֶת־מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי; וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ׃ 24 וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ, וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי־חֶרֶב עַד־תֻּמָּם; וַיָּשֻׁבוּ כָל־יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי־חָרֶב׃ 25 וַיְהִי כָל־הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה, שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף; כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי׃ 26 וִיהוֹשֻׁעַ לֹא־הֵשִׁיב יָדוֹ, אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן; עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים, אֵת כָּל־יֹשְׁבֵי הָעָי׃ 27 רַק הַבְּהֵמָה, וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא, בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל; כִּדְבַר יהוה, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ׃ 28 וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת־הָעָי; וַיְשִׂימֶהָ תֵּל־עוֹלָם שְׁמָמָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ 29 וְאֶת־מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל־הָעֵץ עַד־עֵת הָעָרֶב; וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת־נִבְלָתוֹ מִן־הָעֵץ, וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל־פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל־אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {פ}



30 אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; בְּהַר עֵיבָל׃ 31 כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד־יהוה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא־הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים׃ 32 וַיִּכְתָּב־שָׁם עַל־הָאֲבָנִים; אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 33 וְכָל־יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית־יהוה, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, חֶצְיוֹ אֶל־מוּל הַר־גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל־מוּל הַר־עֵיבָל; כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד־יהוה, לְבָרֵךְ אֶת־הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה׃ 34 וְאַחֲרֵי־כֵן, קָרָא אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; כְּכָל־הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה׃ 35 לֹא־הָיָה דָבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר־צִוָּה מֹשֶׁה; אֲשֶׁר לֹא־קָרָא יְהוֹשֻׁעַ, נֶגֶד כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם׃ {פ}

כיבוש העיי
1 ה' אמר ליהושע: "אל תחשוש ואל תפחד. קח אתך את כל אנשי הצבא וצא לתקוף את העַיי. אתן בידך את מלך העיי, את צבאו, את עירו ואת שדותיו. 2 עשה לעיי ולמלך שלה מה שעשית ליריחו ולמלך שלה, אלא שהפעם מותר לכם לקחת את הרכוש ואת הבהמות מהעיי. הצֵב מארב מאחורי העיר".
3 יהושע וכל אנשי הצבא יצאו לתקוף את העיי. יהושע בחר שלושים אלף לוחמים מנוסים ושלח אותם בלילה. 4 "שימו לב", ציווה עליהם, "עליכם לארוב מאחורי העיר, אל תתרחקו ממנה, והֱיו מוכנים. 5 אני וכל האנשים שאתי נתקרב אל העיר. כאשר יֵצאו אנשי העיר לתקוף אותנו, נברח מפניהם כפי שעשינו בפעם הקודמת. 6 הם ירדפו אחרינו וכך נרחיק אותם מהעיר. הם בוודאי יחשבו, 'בני ישראל בורחים מפנינו כמו בפעם הקודמת', ואנחנו נמשיך לברוח מפניהם. 7 בינתיים תצאו מהמארב ותכבשו את העיר. ה' אלוהיכם יתן אותה בידיכם. 8 כאשר תשתלטו על העיר, הציתו אותה באש. עשו מה שאמר ה' – שימו לב! כך ציוויתי עליכם".
9 יהושע שלח אותם למארב. הם יצאו והתמקמו בין בית אל לבין העיי, ממערב לעיי. בלילה ההוא לן יהושע עם אנשי הצבא. 10 מוקדם בבוקר קם, כינס את אנשי הצבא ויצא עם זקני ישראל לפני הצבא לכיוון העיי. 11 כל אנשי הצבא שהיו אתו התקרבו עד שהגיעו אל מול העיר. הם חנו מצפון כך שהעמק הפריד ביניהם לבין העיי. 12 יהושע לקח חמשת אלפים איש והציב אותם במארב בין בית אל לבין העיי, ממערב לעיי. 13 הצבא חנה מצפון לעיר והמארב ממערב לה. בלילה ירד יהושע לעמק. 14 מוקדם בבוקר, כאשר ראה מלך העיי את צבא ישראל, מיהר לצאת עם לוחמי העיר לקראת צבא ישראל כדי להילחם בו. המלך וכל צבאו יצאו למקום המיועד לקרב, הצופה על המדבר. מלך העיי לא ידע שהאויב אורב לו מאחורי העיר. 15 יהושע וכל ישראל העמידו פנים שנוצחו והחלו לברוח בדרך הפונה למדבר. 16 כל אנשי העיר הוזעקו לרדוף אחריהם. הם רדפו אחרי יהושע וכך התרחקו מהעיר. 17 לא נשאר איש בעיי ובבית אֵל שלא יצא לרדוף אחרי ישראל. הם עזבו את העיר ללא שמירה ורדפו אחרי ישראל.
18 ה' אמר ליהושע: "הושט את החרב שבידך לכיוון העיי ואתן אותה בידך". יהושע הושיט את החרב שבידו לכיוון העיר. 19 מיד לאחר שהושיט יהושע את ידו, יצאו הלוחמים מהמארב, פרצו לעיר, השתלטו עליה ומיהרו להצית אותה. 20 אנשי העיי הפנו את ראשם לאחור וראו עשן עולה מן העיר לשמים. לא היה להם לאן לברוח כי בני ישראל, שברחו למדבר, החלו לרדוף אחריהם. 21 כאשר ראו יהושע וכל ישראל שאנשי המארב השתלטו על העיר ושעשן עולה ממנה, הם הסתובבו בחזרה והרגו את אנשי העיי. 22 אנשי המארב יצאו מהעיר לקראת אנשי העיי. אנשי העיי היו באמצע, כשחלק מאנשי ישראל מצדם האחד וחלק אחר מצדם השני. צבא ישראל הרג אותם ולא נשאר מהם איש, 23 אך את מלך העיי תפסו חי והביאו אותו ליהושע. 24 אנשי ישראל רדפו אחרי תושבי העיי עד למדבר. כאשר סיימו להרוג את כל תושבי העיי שהיו במדבר, ולא נותר מהם איש, הם חזרו לעיי והרגו את כל מי שנותר בה. 25 מספר ההרוגים ביום ההוא היה שנים עשר אלף – כל אנשי העיי, גברים ונשים. 26 יהושע לא החזיר את היד שהושיט עם החרב עד שהשמיד את כל תושבי העיי. 27 אבל את הבהמות ואת רכוש העיר לקחו בני ישראל לעצמם, כפי שציווה ה' על יהושע. 28 יהושע שרף את העיי והפך אותה לגל של הריסות לעולם, היא שוממה עד היום. 29 את מלך העיי תלה יהושע על עץ עד לשעת ערב. כששקעה השמש ציווה יהושע להוריד את גופת המלך מהעץ ולהשליך אותה בכניסה לשער העיר. אחר כך הקימו עליה גל אבנים גדול, שעומד שם עד היום.
הברכה והקללה
30 אחר כך בנה יהושע מזבח לה' אלוהי ישראל בהר עֵיבָל. 31 כפי שציווה משה עבד ה' על בני ישראל וכפי שכתוב בתורת משה, נבנה המזבח מאבנים שלמות שלא סיתתו אותן בכלים מברזל. העם הקריב עליו עולות לה' וזבחי שלום. 32 שם, לעיני בני ישראל, כתב יהושע על האבנים העתק של תורת משה. 33 כל ישראל – תושבים זרים ובני ישראל כאחד, עִם הזקנים, מפקדי העם והשופטים, עמדו משני צדי הארון מול הכוהנים משבט לוי שנשאו את ארון ברית ה'. חצי מהעם עמד מול הר גריזים וחציו השני מול הר עיבל. הם עשו זאת כפי שציווה בעבר משה עבד ה', כאשר הורה לברך את העם. 34 אחרי כן קרא יהושע בקול את כל דברי התורה, את הברכות ואת הקללות, הכול כפי שכתוב בתורה. 35 מכל מה שציווה משה לא היה דבר שיהושע לא קרא לפני כל עם ישראל, כולל הנשים, הילדים והתושבים הזרים שחיו ביניהם.