תנ"ך מבואר

ספר יהושוע פרק ז

1 וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם; וַיִּקַּח עָכָן בֶּן־כַּרְמִי בֶן־זַבְדִּי בֶן־זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן־הַחֵרֶם, וַיִּחַר־אַף יהוה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
2 וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ, הָעַי אֲשֶׁר עִם־בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית־אֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת־הָאָרֶץ;
וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים, וַיְרַגְּלוּ אֶת־הָעָי׃ 3 וַיָּשֻׁבוּ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַל־יַעַל כָּל־הָעָם, כְּאַלְפַּיִם אִישׁ, אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת־הָעָי; אַל־תְּיַגַּע־שָׁמָּה אֶת־כָּל־הָעָם, כִּי מְעַט הֵמָּה׃
4 וַיַּעֲלוּ מִן־הָעָם שָׁמָּה, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי׃ 5 וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד־הַשְּׁבָרִים, וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד; וַיִּמַּס לְבַב־הָעָם וַיְהִי לְמָיִם׃ 6 וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יהוה עַד־הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל־רֹאשָׁם׃
7 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶת־הַיַּרְדֵּן, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ; וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן׃ 8 בִּי אֲדֹנָי; מָה אֹמַר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו׃ 9 וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי, וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, וְהִכְרִיתוּ אֶת־שְׁמֵנוּ מִן־הָאָרֶץ; וּמַה־תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל׃ {ס}
10 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ; לָמָּה זֶּה, אַתָּה נֹפֵל עַל־פָּנֶיךָ׃ 11 חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת־בְּרִיתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם; וְגַם לָקְחוּ מִן־הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם׃ 12 וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, עֹרֶף, יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כִּי הָיוּ לְחֵרֶם; לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם, אִם־לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם׃ 13 קֻם קַדֵּשׁ אֶת־הָעָם, וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר; כִּי כֹה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא תוּכַל, לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ, עַד־הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם׃ 14 וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם; וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר־יִלְכְּדֶנּוּ יהוה יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת, וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר־יִלְכְּדֶנָּה יהוה תִּקְרַב לַבָּתִּים, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יהוה, יִקְרַב לַגְּבָרִים׃ 15 וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם, יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ; כִּי עָבַר אֶת־בְּרִית יהוה, וְכִי־עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל׃
16 וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיַּקְרֵב אֶת־יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו; וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט יְהוּדָה׃ 17 וַיַּקְרֵב אֶת־מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה, וַיִּלְכֹּד אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי; וַיַּקְרֵב אֶת־מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים, וַיִּלָּכֵד זַבְדִּי׃ 18 וַיַּקְרֵב אֶת־בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים; וַיִּלָּכֵד, עָכָן בֶּן־כַּרְמִי בֶן־זַבְדִּי בֶּן־זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה׃ 19 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־עָכָן, בְּנִי שִׂים־נָא כָבוֹד, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן־לוֹ תוֹדָה; וְהַגֶּד־נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל־תְּכַחֵד מִמֶּנִּי׃
20 וַיַּעַן עָכָן אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר; אָמְנָה, אָנֹכִי חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי׃ 21 ואראה (וָאֵרֶא) בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ, וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם; וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ׃
22 וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים, וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה; וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ׃ 23 וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, וַיְבִאוּם אֶל־יְהוֹשֻׁעַ, וְאֶל כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי יהוה׃ 24 וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת־עָכָן בֶּן־זֶרַח וְאֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הָאַדֶּרֶת וְאֶת־לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת־בָּנָיו וְאֶת־בְּנֹתָיו וְאֶת־שׁוֹרוֹ וְאֶת־חֲמֹרוֹ וְאֶת־צֹאנוֹ וְאֶת־אָהֳלוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ, וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ; וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר׃ 25 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכֳּרְךָ יהוה בַּיּוֹם הַזֶּה;

וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים׃ 26 וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל־אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב יהוה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {פ}
הכישלון בעיי
1 בני ישראל הפרו את החרם. עָכָן בן כַּרְמִי בן זַבְדִי בן זֶרַח משבט יהודה לקח מהשלל האסור, לכן כעס ה' על בני ישראל.
2 יהושע שלח אנשים מיריחו לעַיי שליד בית אָוֶון, ממזרח לבית אל. הוא אמר להם: "לכו לרַגל באזור".
האנשים הלכו וריגלו באזור העיי. 3 הם שבו אל יהושע ואמרו לו: "אל תשלח את כל הצבא. כאלפיים או שלושת אלפים איש יוכלו לתקוף את העיי ולכבוש אותה. אל תטריח את כל הצבא לצאת לשם כי תושבי העיי מעטים".
4 כשלושת אלפים אנשי צבא תקפו את העיי, אך הם ברחו מפני אנשיה. 5 אנשי העיי הרגו שלושים ושישה מהם, רדפו אחרי צבא ישראל משער העיר עד לִשְׁבָרִים והרגו אותם במורד. בני ישראל נבהלו מאוד. 6 יהושע קרע את בגדיו מרוב צער והשתחווה ארצה לפני ארון ה', שם נשאר עד הערב עם זקני ישראל. הם גם שמו עפר על ראשיהם.
7 יהושע אמר: "אוי אדונָי ה'! למה העברת את העם הזה את הירדן, כדי שהאֱמורים ינצחו אותנו וכך נושמד? אילו רק נשארנו ממזרח לירדן! 8 בבקשה, אדונָי, מה אומַר אחרי שישראל ברח מפני אויביו? 9 כשישמעו על כך הכנענים וכל תושבי הארץ, הם יתקיפו וישמידו אותנו לגמרי, ומה תעשה אז למען כבודך הגדול?".
10 ה' השיב ליהושע: "קום! למה אתה משתחווה ארצה? 11 ישראל חטא. הם הפרו את בריתי ולא קיימו את מה שציוויתי עליהם. הם לקחו מהחרם, גנבו, רימו והסתירו בין חפציהם את מה שלקחו. 12 הם לא יכלו לנצח את אויביהם וברחו מפניהם כיוון שהפכו בעצמם לחרם. לא אמשיך להיות אִתכם אם לא תשמידו מתוככם את מה שלקחתם מהחרם. 13 קום וקרא לעם לטהר את עצמו. אמוֹר להם להיטהר לקראת מחר, כי כך אמר ה' אלוהי ישראל, 'יש ביניכם חרם, ישראל! לא תוכלו לנצח את אויביכם עד שתסלקו אותו מביניכם. 14 התקרבו בבוקר, שבט אחר שבט. השבט שה' יצביע עליו יתקרב משפחה אחר משפחה. המשפחה שה' יצביע עליה תתקרב גבר אחר גבר. 15 מי שיִתָפס כשהחרם אצלו, ישרף עם כל בני משפחתו כי הפר את ברית ה' ועשה דבר נורא בישראל' ".
16 יהושע קם מוקדם בבוקר וקירב את ישראל, שבט אחר שבט. ה' הצביע על שבט יהודה. 17 אחר כך קירב את שבט יהודה וה' הצביע על משפחת זֶרַח. כשקירב את הגברים ממשפחת זרח, הצביע ה' על משפחת זַבְדִי. 18 לבסוף קירב את הגברים ממשפחת זבדי וה' הצביע על עָכָן בן כַּרְמִי בן זבדי בן זרח משבט יהודה. 19 יהושע אמר לעכן: "בני, תן כבוד לה' אלוהי ישראל והודֵה באשמה. אמור לי בבקשה מה עשית. אל תסתיר ממני".
20 עכן ענה: "באמת חטאתי לה' אלוהי ישראל. הנה, כך עשיתי: 21 ראיתי בין השלל בגד עליון מארץ שִׁנְעָר ומאתיים שקלי כסף [בערך 2.5 קילוגרם], וגוש מאורך של זהב שמשקלו שש מאות גרם. רציתי אותם, לכן לקחתי אותם. עכשיו הם קבורים באדמה, מתחת לאוהלי, והכסף נמצא מתחת לבגד העליון".
22 יהושע שלח שליחים והם רצו אל האוהל. הבגד העליון באמת היה קבור מתחת לאוהל והכסף מתחתיו. 23 השליחים לקחו את הבגד העליון ואת הכסף מהאוהל, הביאו אותם ליהושע ולכל בני ישראל והציגו אותם לפני ה'. 24 יהושע וכל ישראל לקחו את עכן בן זרח ואת הכסף, הבגד העליון וגוש הזהב, את בני עכן ובנותיו, את שורו, חמורו, צאנו, אוהלו ואת כל רכושו, והביאו אותם לעמק עָכוֹר [עכור – הכוונה לאסון]. 25 יהושע אמר: "גדול האסון שהבאת עלינו, לכן יביא ה' עליך אסון היום".
כל ישראל רגמו את עכן ואת בני משפחתו באבנים, ושרפו את גופותיהם. 26 מעל גופתו הקימו גל אבנים גדול שנמצא שם עד היום, וה' חזר בו מכעסו. המקום נקרא עד היום עמק עכור בגלל מה שקרה שם.