תנ"ך מבואר

ספר יהושוע פרק ה

1 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל־מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל־מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל־הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ יהוה אֶת־מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל עַד־עברנו (עָבְרָם); וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא־הָיָה בָם עוֹד רוּחַ, מִפְּנֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃ {ס}
2 בָּעֵת הַהִיא, אָמַר יהוה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ, עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים; וְשׁוּב מֹל אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית׃ 3 וַיַּעַשׂ־לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים; וַיָּמָל אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל־גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת׃ 4 וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־מָל יְהוֹשֻׁעַ; כָּל־הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם׃ 5 כִּי־מֻלִים הָיוּ, כָּל־הָעָם הַיֹּצְאִים; וְכָל־הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא־מָלוּ׃ 6 כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה, הָלְכוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, עַד־תֹּם כָּל־הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ בְּקוֹל יהוה; אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יהוה לָהֶם, לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יהוה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ 7 וְאֶת־בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם, אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ; כִּי־עֲרֵלִים הָיוּ, כִּי לֹא־מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ׃ 8 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־תַּמּוּ כָל־הַגּוֹי לְהִמּוֹל; וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם׃ {פ}


9 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ, הַיּוֹם, גַּלּוֹתִי אֶת־חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ 10 וַיַּחֲנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל; וַיַּעֲשׂוּ אֶת־הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ׃ 11 וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי; בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה׃ 12 וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא־הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן; וַיֹּאכְלוּ, מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשָּׁנָה הַהִיא׃ {ס}
13 וַיְהִי, בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה־אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ, הֲלָנוּ אַתָּה אִם־לְצָרֵינוּ׃
14 וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר־צְבָא־יהוה עַתָּה בָאתִי;
וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל־פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ, מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל־עַבְדּוֹ׃
15 וַיֹּאמֶר שַׂר־צְבָא יהוה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ, שַׁל־נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא; וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן׃
יהושע מל את בני ישראל
1 כאשר שמעו כל מלכי האמורים שממערב לירדן וכל מלכי הכנענים שחיו לאורך החוף כיצד יִבש ה' את מי הירדן לפני בני ישראל עד שעברו את הירדן, נמס לבם מפחד ולא היה להם עוד אומץ לצאת נגד בני ישראל.
2 באותו זמן אמר ה' ליהושע: "עשֵׂה סכינים מאבן צוֹר ומוּל שוב את בני ישראל". 3 יהושע עשה סכינים מאבן צור ומל את בני ישראל על גבעה שנקראה מאז גבעת העֲרָלוֹת. 4 יהושע מל אותם כי כל הגברים שהגיעו לגיל צבא בזמן יציאת מצריים מתו במדבר בדרך. 5 כל הגברים שיצאו ממצריים נימולו שם, אך כל אלה שנולדו במדבר, אחרי יציאת מצריים, לא נימולו. 6 במשך ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, עד שמתו כל הגברים שהגיעו לגיל צבא בזמן יציאת מצריים משום שלא שמעו בקול ה'. ה' נשבע להם שלא ירשה להם לראות את הארץ שהבטיח לאבותיהם שיתן להם – ארץ שופעת חלב ודבש [דבש – לא ברור אם מדובר בדבש דבורים או בתמצית פירות]. 7 את בניהם, שהקים ה' במקומם, מל יהושע. הם היו ערלים משום שלא מלו אותם בדרך. 8 לאחר שנימולו כל הגברים, הם נשארו במחנה עד שנרפאו.
הפסח הראשון בכנען
9 ה' אמר ליהושע: "היום גילגלתי מעליכם את הבושה שנשאתם ממצריים", לכן קרא למקום ההוא גִלְגָל וזה שמו עד היום. 10 בני ישראל חנו בגלגל, והקריבו את קרבן הפסח בארבעה עשר לחודש לקראת הערב בערבות יריחו. 11 מיד למחרת הפסח אכלו מצות וזרעונים קלויים מתבואת הארץ. 12 יום אחרי שאכלו מתבואת הארץ פסק המן, ולא היה עוד לבני ישראל מן. מהשנה ההיא הם אכלו מתבואת ארץ כנען.
13 כאשר היה יהושע על יד יריחו, ראה לפתע איש עומד מולו ובידו חרב שלופה. יהושע ניגש אליו ושאל: "האם אתה שייך לצבא שלנו או לצבא אויבינו?".
14 "לא", אמר. "אני שר צבא ה'. כעת הגעתי".
יהושע השתחווה על פניו ארצה ואמר לו: "מה אדונִי רוצה לומר לעבדו?".
15 שר צבא ה' אמר ליהושע: "חלוֹץ נעלך מעל רגלך כי אתה עומד במקום קדוש". יהושע חלץ את נעליו.