תנ"ך מבואר

ספר יהושוע פרק ט

1 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל־הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה, וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל, אֶל־מוּל הַלְּבָנוֹן; הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי׃ 2 וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו, לְהִלָּחֵם עִם־יְהוֹשֻׁעַ וְעִם־יִשְׂרָאֵל; פֶּה אֶחָד׃ {פ} 3 וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי׃ 4 וַיַּעֲשׂוּ גַם־הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ; וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם, וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים, וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים׃ 5 וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם, וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם; וְכֹל לֶחֶם צֵידָם, יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים׃ 6 וַיֵּלְכוּ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ־לָנוּ בְרִית׃

7 ויאמרו (וַיֹּאמֶר) אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַחִוִּי; אוּלַי, בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב, וְאֵיךְ אכרות־ (אֶכְרָת־) לְךָ בְרִית׃
8 וַיֹּאמְרוּ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ;
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ׃
9 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ, לְשֵׁם יהוה אֱלֹהֶיךָ; כִּי־שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ, וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם׃ 10 וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה, לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וּלְעוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת׃ 11 וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל־יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר, קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ, וּלְכוּ לִקְרָאתָם; וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ־לָנוּ בְרִית׃ 12 זֶה לַחְמֵנוּ, חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ, בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם; וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ, וְהָיָה נִקֻּדִים׃ 13 וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים, וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ; וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ, בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד׃
14 וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם; וְאֶת־פִּי יהוה לֹא שָׁאָלוּ׃ 15 וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם, וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם; וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם, נְשִׂיאֵי הָעֵדָה׃
16 וַיְהִי, מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר־כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית; וַיִּשְׁמְעוּ, כִּי־קְרֹבִים הֵם אֵלָיו, וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים׃ 17 וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ אֶל־עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים׃ 18 וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי־נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, בַּיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל;
וַיִּלֹּנוּ כָל־הָעֵדָה עַל־הַנְּשִׂיאִים׃ 19 וַיֹּאמְרוּ כָל־הַנְּשִׂיאִים אֶל־כָּל־הָעֵדָה, אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם, בַּיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם׃ 20 זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָם; וְלֹא־יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף, עַל־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם׃ 21 וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ; וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי־מַיִם לְכָל־הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים׃
22 וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר; לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר, רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד, וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים׃ 23 וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם; וְלֹא־יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי־מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי׃
24 וַיַּעֲנוּ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ, כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לָתֵת לָכֶם אֶת־כָּל־הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם; וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃ 25 וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ; כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה׃
26 וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן; וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם׃ 27 וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה; וּלְמִזְבַּח יהוה עַד־הַיּוֹם הַזֶּה, אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר׃ {פ}
ערמתם של הגבעונים
1 כל המלכים שממערב לירדן, באזור ההר, בשפלה ולאורך חופי הים התיכון עד הלבנון – מלכי החיתים, האמורים, הכנענים, הפריזים, החיווים והיבוסים – שמעו על כל מה שקרה ליריחו ולעיי. 2 הם נאספו והגיעו להסכמה מלאה להילחם יחד ביהושע ובישראל. 3 גם תושבי גִבְעוֹן שמעו מה עשה יהושע ליריחו ולעיי, 4 לכן נהגו בערמה. הם התחפשו, שמו על חמוריהם שקים בלוּיים ונאדות יין בלויים וסדוקים, קשורים במקומות הקרועים. 5 לרגליהם נעלו נעליים בלויות ומלאות טלאים ולגופם לבשו בגדים בלויים. כל הלחם שלקחו אתם היה יבש ומלא עובש. 6 הם באו אל יהושע, למחנה בגִלגל, ואמרו לו ולמנהיגי העם: "באנו מארץ רחוקה, כִּרתו אתנו ברית".
7 אחד ממנהיגי העם אמר לחיווים: "אולי אתם תושבי הארץ, איך נכרות אתכם ברית?".
8 הם פנו ליהושע ואמרו: "עבדיך אנחנו".
"מי אתם ומאיפה באתם?", שאל יהושע.
9 "אנחנו, עבדיך, באנו מארץ רחוקה מאוד", השיבו. "לכבוד ה' אלוהיך באנו, כי שמענו עליו ועל כל מה שעשה במצריים 10 ועל כל מה שעשה לשני מלכי האמורים שממזרח לירדן – סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן שמָלך בעשתרות. 11 זקני עמנו וכל תושבי ארצנו אמרו לנו לקחת אתנו צידה לדרך, לבוא אליכם ולומר לכם, 'עבדיכם אנחנו, כִּרתו אתנו ברית'. 12 הנה הלחם שלנו. הוא היה חם כשלקחנו אותו מבתינו ביום שיצאנו בדרכנו אליכם. עכשיו הוא יבש ומלא עובש. 13 כשמילאנו את נאדות היין האלה הם היו חדשים, ועכשיו הם סדוקים. הבגדים והנעליים האלה שלנו התבלו מאוד בדרך הארוכה".
14 מנהיגי העם אכלו מהמזון שהביאו הגבעונים, ולא שאלו את ה' מה עליהם לעשות. 15 יהושע עשה אִתם שלום, הוא כרת אתם ברית ונשבע להשאיר אותם בחיים. גם מנהיגי העם נשבעו להם.
16 והנה, שלושה ימים אחרי שכרתו בני ישראל ברית עם הגבעונים, הם שמעו שהגבעונים הם בעצם שכנים שלהם שגרים בקרבתם. 17 בני ישראל יצאו אליהם והגיעו ביום השלישי לעריהם – גִבְעוֹן, הכְּפִירָה, בְּאֵרוֹת וקִרְיַית יְעָרִים. 18 אבל בני ישראל לא הרגו אותם, כי מנהיגי העם נשבעו להם בה' אלוהי ישראל.
כל העם התלונן משום כך על המנהיגים, 19 אך הם השיבו: "נשבענו להם בה' אלוהי ישראל. עכשיו אסור לנו לפגוע בהם. 20 כך נעשֶה: נשאיר אותם בחיים כדי שאלוהים לא יכעס עלינו בגלל השבועה שנשבענו להם. 21 הם ישארו בחיים". מאז היו הגבעונים לחוטבי עצים ולשואבי מים עבור כל העם, כפי שאמרו להם מנהיגי העם.
22 יהושע קרא לגבעונים ושאל אותם: "למה רימיתם אותנו כשאמרתם, 'אנחנו מארץ רחוקה מאוד', ואתם בעצם חיים בקרבתנו? 23 עכשיו אתם מקוללים. תהיו עבדים לעולם – חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלוהיי".
24 הגבעונים השיבו: "אנחנו, עבדיך, שמענו מה שהבטיח ה' אלוהיך למשה עבדו – לתת לכם את כל הארץ ולהשמיד למענכם את כל תושביה. פחדנו מאוד שתהרגו אותנו ולכן עשינו מה שעשינו. 25 עכשיו אנחנו בידיך, עשֵׂה לנו מה שאתה מוצא לנכון".
26 וכך עשה להם יהושע: הוא הציל אותם מפני בני ישראל והם לא הרגו אותם, 27 אבל ביום ההוא הפך אותם יהושע לחוטבי עצים ולשואבי מים עבור העם ועבור מזבח ה'. הם ממלאים את התפקיד הזה עד היום בכל מקום שה' בוחר להעמיד בו את המזבח.