תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק יז

1 וַיִּסְעוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר־סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִּי יהוה; וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם׃ 2 וַיָּרֶב הָעָם עִם־מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ־לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה;
וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה, מַה־תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה־תְּנַסּוּן אֶת־יהוה׃
3 וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל־מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת־בָּנַי וְאֶת־מִקְנַי בַּצָּמָא׃
4 וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל־יהוה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי׃
5 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת־הַיְאֹר, קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ׃ 6 הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל־הַצּוּר בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם;
וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 7 וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה; עַל־רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת־יהוה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יהוה בְּקִרְבֵּנוּ אִם־אָיִן׃ {פ}

8 וַיָּבֹא עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם׃ 9 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר־לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל־רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי׃ 10 וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ מֹשֶׁה, לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה׃ 11 וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק׃ 12 וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ־אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד־בֹּא הַשָּׁמֶשׁ׃ 13 וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת־עֲמָלֵק וְאֶת־עַמּוֹ לְפִי־חָרֶב׃ {פ}
14 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ; כִּי־מָחֹה אֶמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם׃
15 וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יהוה נִסִּי׃ 16 וַיֹּאמֶר, כִּי־יָד עַל־כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק; מִדֹּר דֹּר׃ {פ}
מים מן הסלע
1 כל בני ישראל המשיכו במסעם ממדבר סין כפי שהדריך אותם אלוהים. הם חנו ברְפִידִים ולא היו לעם מים לשתות. 2 העם רב עִם משה ודרש: "תנו לנו מים לשתות!".
"מדוע אתם רבים אתי? מדוע אתם מנסים את ה'?", שאל משה.
3 העם היה צמא שם למים והתלונן על משה: "למה העלית אותנו ממצריים כדי להמית בצמא אותנו, את בנינו ואת העדרים שלנו?".
4 "מה אעשה עִם העם הזה? עוד מעט ירגמו אותי באבנים!", זעק משה לה'.
5 "לך לפני העם עם כמה מזקני ישראל. קח אתך את המטה שלך שהכית בו את הנהר. 6 אעמוד לפניך שם על הסלע בחוֹרֵב. הַכה בסלע ויֵצאו ממנו מים, והעם ישתה".
משה עשה כך לעיני זקני ישראל. 7 המקום נקרא מַסָה ומְרִיבָה מפני שבני ישראל רבו שם ומפני שניסו את ה' כששאלו: "האם ה' אתנו או לא?".
המלחמה בעמלק
8 העמלקים באו להילחם בעם ישראל ברפידים. 9 משה אמר ליהושע: "בחר לנו אנשים וצא להילחם בעמלק. מחר אעמוד על ראש הגבעה ומטה אלוהים בידי". 10 יהושע יצא להילחם בעמלק כפי שאמר לו משה, ומשה, אהרון וחוּר עלו לראש הגבעה. 11 כאשר הרים משה את ידיו, גבר ישראל. כאשר הוריד את ידיו, גבר עמלק. 12 ידי משה עייפו. אהרון וחור לקחו אבן והניחו אותה מאחורי משה, והוא ישב עליה. אחר כך תמכו את ידיו, האחד מצד אחד והשני מצד שני. כך היו ידיו מורמות עד ששקעה השמש, 13 ויהושע ניצח את צבא עמלק במלחמה.
14 ה' אמר למשה: "כתוֹב על המאורע הזה על מגילה לזיכרון, ואמור ליהושע שאני מבטיח להשמיד את עמלק ולא להשאיר ממנו זכר מתחת לשמים".
15 משה בנה מזבח, קרא לו "ה' נִסִי" 16 ואמר: "הרמתי ידי אל כיסא ה'. ה' ילחם בעמלק לעולם".