תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק ח

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת־יָדְךָ בְּמַטֶּךָ, עַל־הַנְּהָרֹת, עַל־הַיְאֹרִים וְעַל־הָאֲגַמִּים; וְהַעַל אֶת־הַצְפַרְדְּעִים עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
2 וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת־יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 3 וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחֲרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם; וַיַּעֲלוּ אֶת־הַצְפַרְדְּעִים עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
4 וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל־יהוה, וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים, מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי; וַאֲשַׁלְּחָה אֶת־הָעָם, וְיִזְבְּחוּ לַיהוָה׃
5 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ, וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, לְהַכְרִית הַצֲפַרְדְּעִים, מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ; רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה׃
6 וַיֹּאמֶר לְמָחָר;
וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי־אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ׃ 7 וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים, מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ, וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ; רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה׃
8 וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה; וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל־יהוה, עַל־דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר־שָׂם לְפַרְעֹה׃ 9 וַיַּעַשׂ יהוה כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים, מִן־הַבָּתִּים מִן־הַחֲצֵרֹת וּמִן־הַשָּׂדֹת׃ 10 וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם; וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ׃ 11 וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, וְהַכְבֵּד אֶת־לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם; כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה׃ {ס}

12 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת־מַטְּךָ, וְהַךְ אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 13 וַיַּעֲשׂוּ־כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת־יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה; כָּל־עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 14 וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת־הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ; וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׃
15 וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל־פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא; וַיֶּחֱזַק לֵב־פַּרְעֹה וְלֹא־שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה׃ {ס}


16 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יהוה, שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃ 17 כִּי אִם־אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת־עַמִּי, הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת־הֶעָרֹב; וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת־הֶעָרֹב, וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־הֵם עָלֶיהָ׃ 18 וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת־אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת־שָׁם עָרֹב; לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי יהוה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃ 19 וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ; לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה׃
20 וַיַּעַשׂ יהוה כֵּן, וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד, בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו; וּבְכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב׃ 21 וַיִּקְרָא פַרְעֹה, אֶל־מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ׃
22 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ; הֵן נִזְבַּח אֶת־תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ׃ 23 דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר; וְזָבַחְנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ׃
24 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, רַק הַרְחֵק לֹא־תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת; הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי׃
25 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל־יהוה, וְסָר הֶעָרֹב, מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר; רַק, אַל־יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל, לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת־הָעָם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה׃
26 וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר אֶל־יהוה׃ 27 וַיַּעַשׂ יהוה כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּסַר הֶעָרֹב, מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ; לֹא נִשְׁאַר אֶחָד׃ 28 וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת־לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שִׁלַּח אֶת־הָעָם׃ {פ}
1 ה' אמר למשה להגיד לאהרון: "הושט את ידך ואת המטה שלך לכיוון הנהרות, אל התעלות ואל האגמים, וצפרדעים יעלו על מצריים".
2 אהרון הושיט את ידו לכיוון מקורות המים של מצריים, וצפרדעים עלו מהם וכיסו את מצריים. 3 החרטומים עשו כמוהו בכישופיהם וגם הם העלו צפרדעים על מצריים.
4 פרעה קרא למשה ולאהרון ואמר: "התפללו לה' שיסיר את הצפרדעים ממני ומעמי ואשחרר את העם כדי שיקריב קרבנות לה' ".
5 משה אמר לפרעה: "אני נותן לך את הכבוד להחליט – למתי אתה רוצה שאבקש למענך ולמען אנשי חצרך שהצפרדעים יסורו ממך ומביתך וישארו רק בנהר?".
6 "למחר", השיב פרעה.
"בקשתך תתמלא כדי שתדע שאין אלוהים כה' אלוהינו. 7 הצפרדעים יסורו ממך ומבתיך, מאנשי חצרך ומעמך וישארו רק בנהר".
8 משה ואהרון עזבו את פרעה ומשה זעק לה' בעניין הצפרדעים שהביא ה' על פרעה. 9 ה' עשה מה שביקש משה. הצפרדעים שהיו בבתים, בחצרות ובשדות, מתו. 10 המצרים ערמו את הצפרדעים לערמות ומהארץ עלה סירחון. 11 פרעה ראה שהצרה חלפה ושוב הִקשה את לבו. כפי שאמר ה', פרעה לא שמע בקול משה ואהרון.
כינים
12 ה' אמר למשה להגיד לאהרון: "הושט את המטה שלך, הכה בו את עפר הארץ, והעפר יהפוך לכינים בכל מצריים", 13 וכך עשו. אהרון הושיט את המטה שבידו והיכה את עפר הארץ. מיד כיסו כינים את כל בני האדם והבהמות. כל עפר הארץ הפך לכינים בכל מצריים. 14 החרטומים ניסו להביא כינים בכישופיהם, ולא יכלו. הכינים כיסו את בני האדם ואת הבהמות.
15 "זה מעשה אלוהים!", אמרו החרטומים לפרעה. אבל לב פרעה התקשה והוא לא שמע בקול משה ואהרון, כפי שאמר ה'.
ערוב
16 ה' אמר למשה: "קום מוקדם בבוקר, עמוֹד לפני פרעה כשהוא יוצא אל המים ואמור לו, 'כך אמר ה': "שחרר את עמי כדי שיעבדו אותי! 17 אם לא תשחרר את עמי אשלח בך ובאנשי חצרך, בעמך ובבתיך את הערוב. [ערוב – להקות זבובים] הערוב ימלא את בתי המצרים ואת אדמתם, 18 אבל את ארץ גושן שעמי גר בה, אַפְלה לטובה, לא יהיה שם ערוב. אעשה זאת כדי שתדע שאני מושל בכל הארץ. 19 אבדיל בין עמי לבין עמך. מחר אעשה את האות הזה" ' ".
20 ה' עשה את מה שאמר. המון עצום של זבובים מילא את בית פרעה, את הבתים של אנשי חצרו ואת כל הארץ, וגרם נזק לכל מצריים. 21 פרעה קרא למשה ולאהרון ואמר: "לכו להקריב קרבנות לאלוהיכם כאן במצריים".
22 "כך לא נכון לעשות", אמר משה. "הקרבנות שנקריב לה' אלוהינו אסורים אצל המצרים. אם יראו אותנו מקריבים קרבנות כאלה, האם לא ירגמו אותנו באבנים? 23 נצא למסע של שלושה ימים במדבר ונקריב קרבנות לה' אלוהינו, כפי שאמר לנו".
24 "אשחרר אתכם כדי שתקריבו קרבנות לה' אלוהיכם במדבר", אמר פרעה. "רק אל תתרחקו מדי. התפללו בעדי".
25 משה השיב: "מיד כשאצא מכאן אתפלל לה'. מחר יסורו להקות הזבובים מפרעה, מאנשי חצרו ומעמו. רק אל ימשיך פרעה לרמות בכך שלא ישחרר את העם להקריב קרבנות לה' ".
26 משה עזב את פרעה והתפלל לה'. 27 ה' עשה כבקשתו והרחיק את הערוב מפרעה, מאנשי חצרו ומעמו. שום זבוב לא נשאר. 28 גם הפעם הִקשה פרעה את לבו ולא שִחרר את העם.