תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק יב

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ 2 הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים; רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ 3 דַּבְּרוּ, אֶל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית־אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת׃ 4 וְאִם־יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה, וְלָקַח הוּא, וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל־בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת; אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל־הַשֶּׂה׃ 5 שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן־שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם; מִן־הַכְּבָשִׂים וּמִן־הָעִזִּים תִּקָּחוּ׃ 6 וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת־יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם׃ 7 וְלָקְחוּ מִן־הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל־הַמַּשְׁקוֹף; עַל הַבָּתִּים, אֲשֶׁר־יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם׃ 8 וְאָכְלוּ אֶת־הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה; צְלִי־אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל־מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ׃ 9 אַל־תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם; כִּי אִם־צְלִי־אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל־כְּרָעָיו וְעַל־קִרְבּוֹ׃ 10 וְלֹא־תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר; וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ׃ 11 וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ, מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה׃ 12 וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה; וּבְכָל־אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יהוה׃ 13 וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת־הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא־יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
14 וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה; לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ׃ 15 שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם; כִּי כָּל־אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל, מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד־יוֹם הַשְּׁבִעִי׃ 16 וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם; כָּל־מְלָאכָה לֹא־יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל־נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם׃ 17 וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַמַּצּוֹת, כִּי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הוֹצֵאתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם׃ 18 בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, תֹּאכְלוּ מַצֹּת; עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב׃ 19 שִׁבְעַת יָמִים, שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם; כִּי כָּל־אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ׃ 20 כָּל־מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ מַצּוֹת׃ {פ}
21 וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם; מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח׃ 22 וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר־בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן־הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתוֹ עַד־בֹּקֶר׃ 23 וְעָבַר יהוה לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת־הַדָּם עַל־הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יהוה עַל־הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל־בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף׃ 24 וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה; לְחָק־לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד־עוֹלָם׃ 25 וְהָיָה כִּי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן יהוה לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הָעֲבֹדָה הַזֹּאת׃ 26 וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם; מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם׃ 27 וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח־פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל־בָּתֵּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת־מִצְרַיִם וְאֶת־בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ׃ 28 וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ׃ {ס}


29 וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוה הִכָּה כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי, אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה׃ 30 וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל־עֲבָדָיו וְכָל־מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם; כִּי־אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין־שָׁם מֵת׃
31 וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם־אַתֶּם גַּם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת־יהוה כְּדַבֶּרְכֶם׃ 32 גַּם־צֹאנְכֶם גַּם־בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם גַּם־אֹתִי׃
33 וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל־הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן־הָאָרֶץ; כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים׃ 34 וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת־בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל־שִׁכְמָם׃ 35 וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת׃ 36 וַיהוה נָתַן אֶת־חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ אֶת־מִצְרָיִם׃ {פ}


37 וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה; כְּשֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף׃ 38 וְגַם־עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם; וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד׃ 39 וַיֹּאפוּ אֶת־הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ; כִּי־גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם־צֵדָה לֹא־עָשׂוּ לָהֶם׃ 40 וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם; שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ 41 וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל־צִבְאוֹת יהוה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 42 לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הוּא־הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה, שִׁמֻּרִים לְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם׃ {פ}


43 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח; כָּל־בֶּן־נֵכָר לֹא־יֹאכַל בּוֹ׃ 44 וְכָל־עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת־כָּסֶף; וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ׃ 45 תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל־בּוֹ׃ 46 בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא־תוֹצִיא מִן־הַבַּיִת מִן־הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ־בוֹ׃ 47 כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ׃ 48 וְכִי־יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה, הִמּוֹל לוֹ כָל־זָכָר, וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל־עָרֵל לֹא־יֹאכַל בּוֹ׃ 49 תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח; וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם׃


50 וַיַּעֲשׂוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ׃ {ס} 51 וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה; הוֹצִיא יהוה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל־צִבְאֹתָם׃ {פ}
הוראות לפסח
1 ה' אמר למשה ולאהרון כשהיו במצריים: 2 "החודש הזה [ניסן] יהיה הראשון בחודשי השנה שלכם. 3 לכן אִמרו לכל עם ישראל, 'בעשרה בחודש הזה יקח כל ראש משפחה שה למשפחתו. 4 אם המשפחה קטנה מכדי לאכול שה שלם, יתחלק ראש המשפחה בשה עם אחד משכניו הקרובים, לפי מספר האנשים ועל פי הכמות שכל אחד אוכל. 5 השה חייב להיות מהכבשים או מהעזים, זכר בן שנה שאין בו פגם. 6 שִמרו אותו עד לארבעה עשר לחודש הזה. לקראת הערב ישחטו אותו כל בני ישראל. 7 קחו מן הדם ומִשחו אותו על משקופי הבתים שבהם תאכלו את השה, ועל מסגרות הדלתות מימין ומשמאל. 8 בלילה זה תאכלו את הבשר צלוי באש, עם מצות ועם ירק מר. 9 אל תאכלו את הבשר כשהוא לא צלוי לגמרי או כשהוא מבושל במים. עליכם לאכול אותו רק כשהוא צלוי באש על כל חלקיו. 10 אל תשאירו ממנו דבר עד הבוקר. את כל מה שישאר בבוקר, שִׂרפו. 11 אִכלו את השה כשאתם לבושים, כשנעליכם לרגליכם ומקל בידכם. אִכלו אותו במהירות, זהו הפסח לה'. 12 באותו לילה אעבור במצריים ואהרוג כל בכור בארץ מצריים, מאדם ועד בהמה, ועל כל אלילי מצריים אביא עונש כבד. אני ה'. 13 הדם שעל פתחי הבתים שתהיו בהם ישמש לכם אות. כאשר אראה את הדם, אפסח עליכם ולא תיפָּגעו כאשר אכה את המצרים.
14 " 'היום הזה יהיה לכם לתזכורת, עליכם לחגוג אותו כחג לה' בכל הדורות, לעולם. 15 במשך שבעה ימים תאכלו מצות. סלקו ביום הראשון מבתיכם כל חמץ, כי כל מי שיאכל חמץ מהיום הראשון עד היום השביעי יִכָּרֵת [כרת – עונש מוות או חרם. לא ברור אם העונש בא מידי אלוהים או אדם] מישראל. 16 ביום הראשון וביום האחרון התכנסו לאספת עם המוקדשת לי. בימים אלה אל תעשו שום מלאכה, מותר לכם רק להכין אוכל. 17 שִמרו את חג המצות כי ביום הזה ממש הוצאתי את המוניכם ממצריים. שִמרו את החג הזה בכל הדורות, לעולם. 18 בחודש ניסן, מהארבעה עשר לחודש בערב עד לעשרים ואחד לחודש בערב, אִכלו מצות. 19 במשך שבעה ימים לא יהיה חמץ בבתיכם. כל מי שיאכל חמץ, תושב זר או בן ישראל, יכָּרת מעם ישראל. 20 אל תאכלו שום חמץ. אִכלו מצות בכל מקום שתגורו בו' ".
21 משה קרא לכל זקני ישראל ואמר להם: "לכו מיד לבחור שה למשפחותיכם ושַחֲטו אותו. זהו הפסח. 22 קחו חבילת אֵזוֹב [אזוב – צמח ריחני], טִבלו אותה בַּדם שבכלי ומִשחו בו את משקופי הבתים ואת מסגרות הדלתות מימין ומשמאל. אל תצאו מפתח ביתכם עד הבוקר. 23 ה' יעבור ויפגע במצריים. כשיִראה ה' את הדם על המשקוף ועל מסגרות הדלתות, הוא יפסח על הבית ולא יתן למלאך המוות לפגוע באיש מבני משפחותיכם. 24 זהו חוק שעליכם ועל בניכם לשמור לעולם. 25 כאשר תבואו לארץ שיתן לכם ה' כפי שהבטיח, הַקפידו לעשות את הטקס הזה. 26 כאשר בניכם ישאלו אתכם, 'מה הטקס הזה?', 27 אִמרו, 'זהו קרבן הפסח לה' שפָּסח על משפחות בני ישראל במצריים והציל את משפחותינו כאשר פגע במצרים' ". זקני העם השתחוו. 28 בני ישראל הלכו ועשו מה שה' ציווה על משה ועל אהרון.
מכת בכורות
29 באמצע הלילה הרג ה' כל בכור במצריים, מבכור פרעה היושב על כיסא המלכות ועד בכורי האסירים שבבית הסוהר, וגם את כל בכורי הבהמות. 30 בלילה ההוא קמו פרעה, כל אנשי חצרו וכל המצרים, וצעקה גדולה נשמעה במצריים כי לא היה בית שלא היה בו מת.
31 פרעה קרא למשה ולאהרון בלילה ואמר: "צאו מתוך עמי, אתם וכל בני ישראל! לכו לעבוד את אלוהיכם כפי שביקשתם. 32 קחו גם את הצאן והבקר שלכם, כפי שביקשתם, ולכו. בָּרכו גם אותי!".
33 המצרים עודדו את העם לצאת מארצם כמה שיותר מהר כי חשבו: "כולנו נמות". 34 בני ישראל לקחו את קערות הבצק שלהם עם הבצק שלא הספיק לתפוח, עטפו אותן בבגדיהם והעמיסו אותן על כתפיהם. 35 בני ישראל עשו כפי שאמר להם משה וביקשו מהמצרים כלי כסף, כלי זהב ובגדים. 36 ה' גרם לעם למצוא חן בעיני המצרים והם הסכימו לתת לבני ישראל את מה שביקשו. כך לקחו מהמצרים שלל רב.
יציאת מצריים
37 בני ישראל הלכו מרעמסס לסוכות. מספר הגברים שהלכו ברגל היה שש מאות אלף מלבד הילדים. 38 גם בני עמים שונים עלו אתם וגם הרבה מאוד עדרי צאן ובקר. 39 בני ישראל אפו מצות מהבצק שהביאו ממצריים, כי הבצק לא הספיק לתפוח משום שגורשו ממצריים ולא יכלו להתעכב. אפילו צידה לדרך לא הספיקו להכין. 40 בני ישראל גרו במצריים ארבע מאות ושלושים שנה. 41 כשחלפו ארבע מאות ושלושים שנה, באותו יום ממש, יצאו כל המוני עם ה' ממצריים. 42 בלילה ההוא עמד ה' על המשמר כדי להוציא אותם ממצריים, לכן שומרים בני ישראל את הלילה הזה כחג המוקדש לה' בכל הדורות.
קרבן הפסח
43 ה' אמר למשה ולאהרון: "אלה חוקי קרבן הפסח: לשום בן עם אחר אסור לאכול ממנו. 44 עבד שקנית בכסף ומָלתָ אותו רשאי לאכול ממנו. 45 לתושב זר ולעובד שכיר אסור לאכול ממנו. 46 את הקרבן יש לאכול בבית. אל תוציא מבשרו אל מחוץ לבית ואל תשבור בו שום עצם. 47 כל בני ישראל יחגגו את הפסח. 48 אם מתגורר אצלך תושב זר שרוצה לחגוג אתך את הפסח, עליך לָמוּל קודם כול את כל הזכרים מבני ביתו, ורק אז יהיה רשאי לחגוג את הפסח כמו כל בן ישראל. אבל למי שלא נימוֹל אסור לאכול מהקרבן. 49 אותן הוראות חלות על בן ישראל ועל התושב הזר שחי ביניכם".
50 כל בני ישראל עשו מה שציווה ה' על משה ואהרון. 51 ביום הזה ממש הוציא ה' את כל בני ישראל ממצריים בהמוניהם.