תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק י

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־פַּרְעֹה; כִּי־אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־לִבּוֹ וְאֶת־לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן, שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ׃ 2 וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת־אֹתֹתַי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה׃
3 וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד־מָתַי מֵאַנְתָּ, לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃ 4 כִּי אִם־מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת־עַמִּי; הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ׃ 5 וְכִסָּה אֶת־עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת־הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת־יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן־הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת־כָּל־הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן־הַשָּׂדֶה׃ 6 וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל־עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל־מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא־רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם, הֱיוֹתָם עַל־הָאֲדָמָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה׃

7 וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד־מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, שַׁלַּח אֶת־הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת־יהוה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם׃
8 וַיּוּשַׁב אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן אֶל־פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת־יהוה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי הַהֹלְכִים׃
9 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ, כִּי חַג־יהוה לָנוּ׃
10 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יהוה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת־טַפְּכֶם; רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם׃ 11 לֹא כֵן, לְכוּ־נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת־יהוה, כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה׃ {פ}
12 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל־אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת־כָּל־עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד׃ 13 וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּהוּ עַל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוה, נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל־הַיּוֹם הַהוּא וְכָל־הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה, וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת־הָאַרְבֶּה׃ 14 וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם; כָּבֵד מְאֹד, לְפָנָיו לֹא־הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה־כֵּן׃ 15 וַיְכַס אֶת־עֵין כָּל־הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת־כָּל־עֵשֶׂב הָאָרֶץ, וְאֵת כָּל־פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא־נוֹתַר כָּל־יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
16 וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם׃ 17 וְעַתָּה, שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְיָסֵר מֵעָלַי, רַק אֶת־הַמָּוֶת הַזֶּה׃
18 וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר אֶל־יהוה׃ 19 וַיַּהֲפֹךְ יהוה רוּחַ־יָם חָזָק מְאֹד, וַיִּשָּׂא אֶת־הָאַרְבֶּה, וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף; לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם׃ 20 וַיְחַזֵּק יהוה אֶת־לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא שִׁלַּח אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ}


21 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ׃
22 וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ־אֲפֵלָה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים׃ 23 לֹא־רָאוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו, וְלֹא־קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם׃
24 וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל־מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת־יהוה, רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג; גַּם־טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם׃
25 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם־אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת; וְעָשִׂינוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ׃ 26 וְגַם־מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה, כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת־יהוה אֱלֹהֵינוּ; וַאֲנַחְנוּ לֹא־נֵדַע, מַה־נַּעֲבֹד אֶת־יהוה, עַד־בֹּאֵנוּ שָׁמָּה׃
27 וַיְחַזֵּק יהוה אֶת־לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם׃ 28 וַיֹּאמֶר־לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ, אֶל־תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי, בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת׃
29 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ; לֹא־אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ׃ {פ}
אַרְבֶּה
1 ה' אמר למשה: "לך אל פרעה, כי הקשיתי את לבו ואת לב שריו כדי שאעשה בארצו את האותות האלה, 2 וכדי שתספר לבנך ולנכדך על כל מעשיי במצריים ועל האותות שעשיתי בארצם. כך תדעו שאני ה' ".
3 משה ואהרון באו לפרעה ואמרו לו: "ה' אלוהי העברים אמר, 'עד מתי תסרב להשפיל את עצמך לפניי? שחרר את בני עמי כדי שיעבדו אותי! 4 אם תסרב לשחרר את עמי, מחר אביא על ארצך ארבה [אַרְבֶּה – חרקים דומים לחרגול שזוללים את הצמחייה] 5 שיכסה את הארץ עד שלא יהיה אפשר לראות את פני הקרקע. הוא יאכל כל עץ שצומח בשדה, את המעט שנשאר אחרי הברד. 6 הארבה ימלא את בתיך, את הבתים של כל אנשי חצרך ואת כל בתי מצריים, כפי שאבותיך ואבות אבותיך לא ראו מיום שנולדו עד היום' ". משה פנה ויצא מבית פרעה. 7 שרי פרעה אמרו לאדונם: "עד מתי נסבול מהאיש הזה? שחרר את האנשים לעבוד את אלוהיהם. האם עוד לא הבנת שמצריים אבודה?".
8 שוב הובאו משה ואהרון אל פרעה והוא אמר להם: "לכו לעבוד את אלוהיכם. מי בדיוק ילך?".
9 משה השיב: "כולנו נלך, הנערים והזקנים, הבנים והבנות וגם הצאן והבקר, כי עלינו לחגוג לה' ".
10 "אני מאחל לכם שה' יהיה אתכם כפי שאני מתכוון לשחרר אתכם ואת ילדיכם. כוונותיכם רעות! 11 לא! הגברים ילכו לעבוד את ה', כי זה מה שאתם מבקשים", אמר פרעה וגירש את משה ואהרון מלפניו.
12 ה' אמר למשה: "הושט ידך לכיוון מצריים כדי שהארבה יבוא על הארץ ויאכל את כל הצמחייה שנשארה אחרי הברד". 13 משה הושיט את המטה שלו לכיוון מצריים וה' שלח רוח מזרחית שנשבה בארץ כל היום ההוא וכל הלילה. בבוקר הביאה הרוח המזרחית את הארבה. 14 הארבה הרב, שכמוהו לא היה ולא יהיה, פשט על מצריים וכיסה את כל הארץ. 15 הארץ נראתה שחורה מרוב הארבה שכיסה את כולה. הוא אכל את כל הצמחייה ואת כל הפרי שנשאר על העצים אחרי הברד. בכל מצריים לא נותר שום ירק, לא על העצים ולא בשדות.
16 פרעה מיהר לקרוא למשה ולאהרון ואמר: "חטאתי לה' אלוהיכם ולכם. 17 סְלח לי רק הפעם. התפללו בעדי לה' אלוהיכם כדי שיסיר ממני את המוות הזה".
18 משה יצא מבית פרעה והתפלל לה', 19 וה' הפך את כיוון הרוח. רוח מערבית חזקה מאוד נשאה את הארבה לתוך ים סוף. אפילו ארבה אחד לא נשאר בכל מצריים, 20 אבל ה' הִקשה את לב פרעה ופרעה לא שִחרר את בני ישראל.
חושך
21 ה' אמר למשה: "הושט ידך לשמים ויֵרד על מצריים חושך כל כך כבד עד שאפשר יהיה למשש אותו".
22 משה הושיט את ידו לשמים וחושך מוחלט שרר על כל הארץ במשך שלושה ימים. 23 התושבים לא ראו זה את זה ולא עזבו את בתיהם במשך שלושה ימים. אבל לכל בני ישראל היה אור במקום שגרו בו.
24 פרעה קרא למשה ואמר: "לכו לעבוד את ה'. גם ילדיכם יכולים ללכת אתכם, רק את הצאן והבקר שלכם הַשאירו".
25 משה השיב: "גם אתה תיתן לנו קרבנות כדי שנקריב אותם לה' אלוהינו, 26 וגם עדרינו ילכו אתנו. לא תישאר מהם במצריים אפילו פרסה, כי מהם ניקח קרבנות לה' אלוהינו, ועד שנגיע לשם לא נדע מה נקריב לה' ".
27 ה' הִקשה את לב פרעה, ופרעה סירב לשחרר אותם. 28 "הסתלק מכאן!", אמר פרעה, "היזהר! אל תבוא אליי שוב. ביום שתבוא אליי, תמות!".
29 "כדברך", השיב משה. "לא אבוא אליך שוב!".