תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק ל

1 וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ, אֶל־נֶגֶב וְאֶל־צִקְלַג, וַיַּכּוּ אֶת־צִקְלַג, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ׃ 2 וַיִּשְׁבּוּ אֶת־הַנָּשִׁים אֲשֶׁר־בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל, לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ; וַיִּנְהֲגוּ, וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם׃ 3 וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל־הָעִיר, וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ; וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ׃ 4 וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ; עַד אֲשֶׁר אֵין־בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת׃ 5 וּשְׁתֵּי נְשֵׁי־דָוִד נִשְׁבּוּ; אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית, וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי׃ 6 וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד, כִּי־אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ, כִּי־מָרָה נֶפֶשׁ כָּל־הָעָם, אִישׁ עַל־בְּנוֹ (בָּנָיו) וְעַל־בְּנֹתָיו; וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד, בַּיהוה אֱלֹהָיו׃ {ס} 7 וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל־אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן־אֲחִימֶלֶךְ, הַגִּישָׁה־נָּא לִי הָאֵפֹד; וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת־הָאֵפֹד אֶל־דָּוִד׃

8 וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוה לֵאמֹר, אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד־הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ;
וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף, כִּי־הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל׃
9 וַיֵּלֶךְ דָּוִד, הוּא וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל הַבְּשׂוֹר; וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ׃ 10 וַיִּרְדֹּף דָּוִד, הוּא וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ, אֲשֶׁר פִּגְּרוּ, מֵעֲבֹר אֶת־נַחַל הַבְּשׂוֹר׃
11 וַיִּמְצְאוּ אִישׁ־מִצְרִי בַּשָּׂדֶה, וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל־דָּוִד; וַיִּתְּנוּ־לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל, וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם׃ 12 וַיִּתְּנוּ־לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל, וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו; כִּי לֹא־אָכַל לֶחֶם וְלֹא־שָׁתָה מַיִם, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת׃ {ס}
13 וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי־אַתָּה, וְאֵי מִזֶּה אָתָּה;
וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי, עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי, וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה׃ 14 אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל־אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל־נֶגֶב כָּלֵב; וְאֶת־צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ׃
15 וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד, הֲתוֹרִדֵנִי אֶל־הַגְּדוּד הַזֶּה;
וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם־תְּמִיתֵנִי, וְאִם־תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד־אֲדֹנִי, וְאוֹרִדְךָ אֶל־הַגְּדוּד הַזֶּה׃
16 וַיֹּרִדֵהוּ, וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ; אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים, בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה׃ 17 וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד־הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם; וְלֹא־נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם־אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ־נַעַר אֲשֶׁר־רָכְבוּ עַל־הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ׃ 18 וַיַּצֵּל דָּוִד, אֵת כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק; וְאֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד׃ 19 וְלֹא נֶעְדַּר־לָהֶם מִן־הַקָּטֹן וְעַד־הַגָּדוֹל וְעַד־בָּנִים וּבָנוֹת וּמִשָּׁלָל, וְעַד כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם; הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד׃ 20 וַיִּקַּח דָּוִד, אֶת־כָּל־הַצֹּאן וְהַבָּקָר; נָהֲגוּ, לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ, זֶה שְׁלַל דָּוִד׃
21 וַיָּבֹא דָוִד, אֶל־מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד, וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד, וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ; וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת־הָעָם, וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם׃ {ס} 22 וַיַּעַן כָּל־אִישׁ־רָע וּבְלִיַּעַל, מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם־דָּוִד, וַיֹּאמְרוּ, יַעַן אֲשֶׁר לֹא־הָלְכוּ עִמִּי, לֹא־נִתֵּן לָהֶם, מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ; כִּי־אִם־אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו, וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ׃ {ס}
23 וַיֹּאמֶר דָּוִד, לֹא־תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי; אֵת אֲשֶׁר־נָתַן יהוה לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ, וַיִּתֵּן, אֶת־הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ׃ 24 וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם, לַדָּבָר הַזֶּה; כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל־הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ׃ {ס} 25 וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה; וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {פ}
26 וַיָּבֹא דָוִד אֶל־צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר; הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי יהוה׃ 27 לַאֲשֶׁר בְּבֵית־אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת־נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר׃ 28 וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ׃ {ס} 29 וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל, וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי, וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי׃ 30 וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר־עָשָׁן וְלַאֲשֶׁר בַעֲתָךְ׃ 31 וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן; וּלְכָל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־הִתְהַלֶּךְ־שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו׃ {פ}
דוד נלחם בעמלק
1 כעבור שלושה ימים הגיעו דוד ואנשיו לצקלג. (העמלקים תקפו את הנגב ואת צקלג. הם כבשו את צקלג ושרפו אותה. 2 את הנשים ואת כל מי שהיה בצקלג, מהצעיר ועד המבוגר, לקחו בשבי ולא הרגו איש. העמלקים הובילו את השבויים ויצאו לדרך.) 3 דוד ואנשיו הגיעו לעיר וראו שהיא שרופה ושנשותיהם, בניהם ובנותיהם נלקחו בשבי. 4 דוד והאנשים שהיו אתו פרצו בבכי. הם בכו עד שלא היה להם עוד כוח. 5 גם שתי נשות דוד – אחינועם מיזרעאל ואביגיל שהייתה לפני כן אשתו של נבל מכרמל – נלקחו בשבי. 6 דוד היה במצוקה גדולה. אנשיו רצו לרגום אותו באבנים כי התמרמרו על מה שקרה לבניהם ולבנותיהם, אבל דוד בטח בה' אלוהיו, וה' נתן לו כוח. 7 הוא ביקש מאביתר בן אחימלך הכוהן: "הגש לי בבקשה את אפוד הכוהן הגדול". אביתר הגיש לדוד את האפוד.
8 דוד שאל את ה': "האם לרדוף אחרי הגדוד הזה? האם אצליח להשיג אותו?".
"רדוף!", אמר לו ה', "כי תצליח להשיג אותו ולהציל את האנשים ואת הרכוש".
9 דוד הלך עם שש מאות האנשים שהיו אתו. כשהגיעו לנחל הבְּשׂוֹר, נשארו חלק מהאנשים בַּמקום. 10 דוד המשיך במרדף עם ארבע מאות איש. מאתיים האנשים שהיו חלשים מכדי לעבור את נחל הבשור נשארו שם.
11 אנשי דוד מצאו מצרי בשדה. הם הביאו אותו לדוד ונתנו לו מזון ומים. האיש אכל. 12 הם נתנו לו פרוסה מגוש תאנים מיובשות ושני גושי צימוקים. האיש, שלא אכל דבר ולא שתה מים במשך שלושה ימים ושלושה לילות, אכל והתאושש.
13 "עבדו של מי אתה? מאין אתה?", שאל אותו דוד.
"אני מצרי, עבדו של איש עמלקי. אדוני עזב אותי כשחליתי לפני שלושה ימים. 14 תקפנו את דרום ארץ פלשתים, את דרום יהודה ואת דרום נחלת כָּלב. את צקלג שרפנו".
15 "האם תוביל אותי אל הגדוד הזה?", שאל דוד.
"אם תישבע באלוהים שלא תהרוג אותי ולא תמסור אותי לאדוני, אדריך אותך אל הגדוד הזה".
16 האיש הדריך אותו. העמלקים היו מפוזרים בכל האזור, אוכלים, שותים וחוגגים עם השלל הרב שלקחו מארץ פלשתים ומאזור יהודה. 17 דוד נלחם בהם מסוף הלילה עד לערב שלמחרת. איש מהם לא נמלט, מלבד ארבע מאות לוחמים מנוסים שברחו על גמלים. 18 דוד הציל את כל מה שהעמלקים לקחו ואת שתי נשותיו. 19 מכל הצעירים, הזקנים, הבנים והבנות לא חסר איש, ומהשלל שלקחו לא חסר דבר, דוד החזיר הכול. 20 הוא לקח את כל הצאן והבקר של העמלקים והוביל אותם לפני העדרים האחרים. "זה השלל של דוד", אמרו אנשיו.
21 דוד הגיע אל מאתיים האנשים שנשארו בנחל הבשור כי היו חלשים מכדי להמשיך עם דוד. הם יצאו לקראתו ולקראת האנשים שהיו אתו. דוד ניגש אליהם ושאל לשלומם. 22 כל הרשעים מבין האנשים שהלכו עם דוד אמרו: "הם לא הלכו אתנו, לכן לא ניתן להם מהשלל שלקחנו. כל אחד יקבל רק את אשתו ואת ילדיו, וילך אתם לדרכו".
23 "אל תעשו כך, אחיי!", אמר דוד. "ראו מה נתן לנו ה', איך שמר עלינו ונתן בידינו את הגדוד שנלחם בנו. 24 מי יסכים אתכם על דבר כזה? אלה שיצאו למלחמה ואלה ששמרו על הציוד יתחלקו בכול שווה בשווה!". 25 מהיום ההוא ואילך נקבע החוק הזה בישראל, והוא נשמר עד היום.
26 כשחזר דוד לצקלג הוא שלח מהשלל לזקני יהודה ולידידיו ואמר: "זאת מתנה בשבילכם מהשלל שנלקח מאויבי ה' ". 27 הוא שלח מתנות לאנשים בבית אל, ברמות נגב וביַתִיר, 28 לאנשים בעֲרוֹעֵר, בשִׂפְמוֹת ובאֶשְתְמוֹעַ, 29 לאנשים ברָכָל, בערי יְרַחְמְאֵל ובערי הקינים, 30 לאנשים בחָרְמָה, בכוֹר עָשָן, ובעֲתָךְ, 31 לאנשים בחברון ולכל המקומות שהגיע אליהם דוד כשנדד עם אנשיו.