תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק ט

1 וַיְהִי־אִישׁ מִבִּן־יָמִין (מִבִּנְיָמִין), וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן־אֲבִיאֵל בֶּן־צְרוֹר בֶּן־בְּכוֹרַת בֶּן־אֲפִיחַ בֶּן־אִישׁ יְמִינִי; גִּבּוֹר חָיִל׃ 2 וְלוֹ־הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל־הָעָם׃
3 וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת, לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל־שָׁאוּל בְּנוֹ, קַח־נָא אִתְּךָ אֶת־אַחַד מֵהַנְּעָרִים, וְקוּם לֵךְ, בַּקֵּשׁ אֶת־הָאֲתֹנֹת׃
4 וַיַּעֲבֹר בְּהַר־אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ־שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ; וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ־שַׁעֲלִים וָאַיִן, וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ־יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ׃ 5 הֵמָּה, בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף, וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר־עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה; פֶּן־יֶחְדַּל אָבִי מִן־הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ׃

6 וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּה־נָא אִישׁ־אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת, וְהָאִישׁ נִכְבָּד, כֹּל אֲשֶׁר־יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא; עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם, אוּלַי יַגִּיד לָנוּ, אֶת־דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר־הָלַכְנוּ עָלֶיהָ׃
7 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ, וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה־נָּבִיא לָאִישׁ, כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ, וּתְשׁוּרָה אֵין־לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים; מָה אִתָּנוּ׃
8 וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת־שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי, רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף; וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וְהִגִּיד לָנוּ אֶת־דַּרְכֵּנוּ׃
9 לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, כֹּה־אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים, לְכוּ וְנֵלְכָה עַד־הָרֹאֶה; כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם, יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה׃
10 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה;
וַיֵּלְכוּ אֶל־הָעִיר, אֲשֶׁר־שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים׃ 11 הֵמָּה, עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר, וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת, יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם; וַיֹּאמְרוּ לָהֶן, הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה׃
12 וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ; מַהֵר עַתָּה, כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר, כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה׃ 13 כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל, כִּי לֹא־יֹאכַל הָעָם עַד־בֹּאוֹ, כִּי־הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח, אַחֲרֵי־כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים; וְעַתָּה עֲלוּ, כִּי־אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ׃

14 וַיַּעֲלוּ הָעִיר; הֵמָּה, בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם, לַעֲלוֹת הַבָּמָה׃ {ס} 15 וַיהוה, גָּלָה אֶת־אֹזֶן שְׁמוּאֵל; יוֹם אֶחָד, לִפְנֵי בוֹא־שָׁאוּל לֵאמֹר׃ 16 כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים; כִּי רָאִיתִי אֶת־עַמִּי, כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי׃
17 וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת־שָׁאוּל; וַיהוה עָנָהוּ, הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי׃
18 וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת־שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר; וַיֹּאמֶר הַגִּידָה־נָּא לִי, אֵי־זֶה בֵּית הָרֹאֶה׃
19 וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת־שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה, עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה, וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם; וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר, וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ׃ 20 וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ, הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, אַל־תָּשֶׂם אֶת־לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ; וּלְמִי כָּל־חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל, הֲלוֹא לְךָ, וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ׃ {ס}
21 וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא בֶן־יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה, מִכָּל־מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן; וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי, כַּדָּבָר הַזֶּה׃ {ס}
22 וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־נַעֲרוֹ, וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה; וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים, וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ׃ 23 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח, תְּנָה אֶת־הַמָּנָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ; אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ׃
24 וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת־הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים־לְפָנֶיךָ אֱכֹל, כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר־לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי; וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם־שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא׃ 25 וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר; וַיְדַבֵּר עִם־שָׁאוּל עַל־הַגָּג׃ 26 וַיַּשְׁכִּמוּ, וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל הַגָּג (הַגָּגָה) לֵאמֹר, קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ;

וַיָּקָם שָׁאוּל, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה׃ 27 הֵמָּה, יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל־שָׁאוּל, אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ וַיַּעֲבֹר; וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם, וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת־דְּבַר אֱלֹהִים׃ {פ}
שאול מחפש אתונות ומוצא מלוכה
1 בשבט בנימין היה איש עשיר ושמו קִיש בן אֲבִיאֵל בן צְרוֹר בן בְּכוֹרַת בן אֲפִיחַ, בן לאיש משבט בנימין. 2 לקיש היה בן ושמו שאול, שהיה בחור טוב ומיוחד. לא היה טוב ממנו בין כל בני ישראל. הוא היה גבוה מכל העם.
3 יום אחד אבדו האתונות של קיש אבי שאול. קיש פנה לשאול וביקש: "קח אתך את אחד המשרתים ולך לחפש את האתונות".
4 שאול הלך להרי אפרים ולאזור שָׁלִישָׁה, אך לא מצא את האתונות. הוא והמשרת חיפשו באזור שַׁעֲלִים והאתונות לא נמצאו. הם המשיכו לחפש באזור בנימין, אך גם שם לא מצאו את האתונות. 5 כשהגיעו לאזור צוּף אמר שאול למשרת שהיה אתו: "בוא נשוב הביתה, אחרת יפסיק אבי לדאוג לאתונות ויתחיל לדאוג לנו".
6 המשרת השיב: "בבקשה ממך, בעיר הקרובה יש איש אלוהים מכובד שכל דבריו מתקיימים. בוא נלך לשם עכשיו, אולי הוא יגיד לנו לאן ללכת".
7 שאול אמר: "אם נלך, מה נביא לאיש? הרי הלחם שלקחנו אתנו נגמר ואין לנו מתנה עבור איש האלוהים. מה נשאר לנו לתת לו?".
8 "יש לי רבע שקל כסף [רבע שקל כסף – בערך שלושה גרם]. אתן אותו לאיש האלוהים והוא יגיד לנו לאן ללכת".
9 בעבר היה מנהג בישראל, שכאשר הלך אדם לשאול מהו רצון אלוהים, הוא היה אומר: "הבה נלך אל הרואה", כי לנביא קראו אז רואה.
10 שאול אמר למשרתו: "הצעתך טובה, נלך".
השניים הלכו לָעיר שאיש האלוהים היה בה. 11 כאשר התקרבו לעיר פגשו נערות שיצאו לשאוב מים ושאלו אותן: "האם הרואה כאן?".
12 "כן", השיבו הנערות. "הוא כאן לפניכם, מהרו. היום הוא בא לעיר כי היום אנחנו מקריבים זבחים במקום הפולחן. 13 מיד כשתיכנסו לעיר תמצאו אותו כשהוא בדרכו למקום הפולחן כדי לאכול שם. העם לא יתחיל לאכול לפני שיבוא האיש, כי הוא יברך את הזבחים ורק אחר כך יאכלו המוזמנים. עלו לעיר עכשיו כי היום אפשר למצוא אותו".
14 השניים עלו לעיר. כאשר נכנסו לעיר ראו את שמואל הולך לקראתם בדרכו למקום הפולחן. 15 יום אחד לפני שבא שאול לעיר אמר ה' לשמואל: 16 "מחר בשעה זו אשלח אליך איש משבט בנימין. משח אותו למלך על עמי ישראל. הוא יושיע את עמי מהפלשתים. שמעתי את זעקת עמי ושמתי לב למצוקתו".
17 כשראה שמואל את שאול אמר לו ה': "הנה האיש שסיפרתי לך אודותיו. הוא ימשול על עמי".
18 שאול ניגש אל שמואל בשער העיר ואמר: "אמור לי בבקשה, היכן בית הרואה?".
19 "אני הרואה", ענה שמואל לשאול. "עלֵה לפניי למקום הפולחן ואִכלו אתי היום. בבוקר אשלח אותך לדרכך ואומַר לך את מה שאתה רוצה לשמוע. 20 בקשר לאתונות שאבדו ושאתה מחפש זה שלושה ימים, אל תדאג להן כי הן כבר נמצאו. את מי רוצה כל עם ישראל? הלוא אותך ואת כל משפחת אביך".
21 שאול ענה: "הלוא אני בן לשבט בנימין, אחד השבטים הקטנים בישראל, ומשפחתי היא הקטנה במשפחות השבט. למה אמרת את מה שאמרת?".
22 שמואל הוביל את שאול ואת משרתו אל החדר שליד מקום הפולחן. הוא הזמין אותם לשבת בראש המוזמנים, שמספרם היה בערך שלושים. 23 שמואל אמר לטבח: "קח את המנה שנתתי לך ואמרתי שתשמור עליה".
24 הטבח הגיש לשאול את השוֹק ואת הבשר שעליה, ושמואל אמר: "הנה מה שהשארנו בשבילך. אכוֹל, כי המנה הזאת נשמרה עד עכשיו במיוחד בשבילך, מאז שהזמנתי את העם להשתתף בסעודה". ביום ההוא אכל שאול עם שמואל. 25 אחר כך הם ירדו ממקום הפולחן אל העיר, ושמואל דיבר עם שאול על גג ביתו. 26 למחרת קמו מוקדם, ועם אור הבוקר שלח שמואל לקרוא לשאול ולומר לו: "קום ואפרד ממך".
שאול קם ויצא עם שמואל החוצה. 27 כאשר ירדו והגיעו לקצה העיר אמר שמואל לשאול: "אמור למשרת ללכת לפנינו". המשרת התקדם ושמואל הוסיף: "עמוד עכשיו ואשמיע לך את דבר אלוהים".