תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק ו

1 וַיְהִי אֲרוֹן־יהוה בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים׃ 2 וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים, לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר, מַה־נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יהוה; הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ׃
3 וַיֹּאמְרוּ, אִם־מְשַׁלְּחִים אֶת־אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל־תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם, כִּי־הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם; אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם, לָמָּה לֹא־תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם׃
4 וַיֹּאמְרוּ, מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ,
וַיֹּאמְרוּ, מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, חֲמִשָּׁה עָפְלֵי (טְחֹרֵי) זָהָב, וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב; כִּי־מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם׃ 5 וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי עָפְלֵיכֶם (טְחֹרֵיכֶם) וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם, הַמַּשְׁחִיתִם אֶת־הָאָרֶץ, וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד; אוּלַי, יָקֵל אֶת־יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם, וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם׃ 6 וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת־לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת־לִבָּם; הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ׃ 7 וְעַתָּה, קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת, וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, אֲשֶׁר לֹא־עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל; וַאֲסַרְתֶּם אֶת־הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה, וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה׃ 8 וּלְקַחְתֶּם אֶת־אֲרוֹן יהוה, וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל־הָעֲגָלָה, וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם, תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ; וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ׃ 9 וּרְאִיתֶם, אִם־דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ, הוּא עָשָׂה לָנוּ, אֶת־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת; וְאִם־לֹא, וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ, מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ׃

10 וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן, וַיִּקְחוּ, שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה; וְאֶת־בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת׃ 11 וַיָּשִׂמוּ אֶת־אֲרוֹן יהוה אֶל־הָעֲגָלָה; וְאֵת הָאַרְגַּז, וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב, וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם׃ 12 וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, עַל־דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ, בִּמְסִלָּה אַחַת, הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא־סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול; וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, עַד־גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ׃ 13 וּבֵית שֶׁמֶשׁ, קֹצְרִים קְצִיר־חִטִּים בָּעֵמֶק; וַיִּשְׂאוּ אֶת־עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אֶת־הָאָרוֹן, וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת׃ 14 וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל־שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית־הַשִּׁמְשִׁי וַתַּעֲמֹד שָׁם, וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה; וַיְבַקְּעוּ אֶת־עֲצֵי הָעֲגָלָה, וְאֶת־הַפָּרוֹת, הֶעֱלוּ עֹלָה לַיהוָה׃ {ס} 15 וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת־אֲרוֹן יהוה, וְאֶת־הָאַרְגַּז אֲשֶׁר־אִתּוֹ אֲשֶׁר־בּוֹ כְלֵי־זָהָב, וַיָּשִׂמוּ אֶל־הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה; וְאַנְשֵׁי בֵית־שֶׁמֶשׁ, הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַיהוָה׃ 16 וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי־פְלִשְׁתִּים רָאוּ; וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא׃ {ס}
17 וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַיהוָה; לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד, לְעַזָּה אֶחָד לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד, לְגַת אֶחָד לְעֶקְרוֹן אֶחָד׃ {ס} 18 וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב, מִסְפַּר כָּל־עָרֵי פְלִשְׁתִּים לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים, מֵעִיר מִבְצָר, וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי; וְעַד אָבֵל הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן יהוה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית־הַשִּׁמְשִׁי׃
19 וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית־שֶׁמֶשׁ, כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יהוה, וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי־הִכָּה יהוה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה׃ 20 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית־שֶׁמֶשׁ, מִי יוּכַל לַעֲמֹד, לִפְנֵי יהוה הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה; וְאֶל־מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ׃ {ס}
21 וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים, אֶל־יוֹשְׁבֵי קִרְיַת־יְעָרִים לֵאמֹר; הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־אֲרוֹן יהוה, רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם׃
ארון ה' שב לישראל
1 אחרי שארון ה' היה בארץ פלשתים שבעה חודשים, 2 קראו הפלשתים לכוהנים ולמכשפים ושאלו אותם: "מה נעשה עם ארון ה'? אִמרו לנו איך להחזיר אותו למקומו".
3 הכוהנים והמכשפים השיבו: "אם אתם שולחים את ארון אלוהי ישראל, אל תשלחו אותו בלי מתנות אלא החזירו אותו עם קרבן על אשמה. אז תֵרפאו ותדעו למה ה' לא הפסיק להעניש אתכם".
4 הפלשתים שאלו: "איזה קרבן על אשמה ניתן לו?".
"חמישה גושי זהב יצוקים בצורת טחורים וחמישה עכברי זהב, כמספר מנהיגי הפלשתים, כי המחלה הקשה פגעה בכולם, כולל המנהיגים. 5 עשו צלמים בצורת טחורים ובצורת העכברים שתקפו אתכם ושפגעו בתבואת הארץ, ותנו אותם לאלוהי ישראל כדי לתת לו כבוד. אולי הוא יקל את העונש שהביא עליכם, על אלוהיכם ועל ארצכם. 6 למה אתם מקשים את לבכם כפי שהִקשו פרעה והמצרים את לבם? הרי אלוהים העניש אותם קשות עד ששיחררו את בני ישראל, ובני ישראל יצאו משם. 7 עשו עכשיו עֲגלה חדשה, וקחו שתי פרות מניקות שמעולם לא נרתמו לעגלה או למחרשה. רִתמו את הפרות לעגלה והשיבו את העגלים שלהן למקומם. 8 קחו את ארון ה' ושימו אותו על העגלה. את פרטי הזהב שנתתם כקרבן על אשמה שימו בארגז לצד הארון, שַלחו אותו והוא ילך. 9 עִקבו אחריו וראו – אם יעלה הארון בדרך העולה לגבול ישראל ומובילה לבית שמש, סימן שה' הוא שהביא עלינו את הרעה הגדולה הזאת. אם לא, נדע שלא הוא פגע בנו, שזה היה רק מקרה".
10 הפלשתים עשו כדברי המכשפים. הם לקחו שתי פרות מניקות, רתמו אותן לעגלה, וכלאו את העגלים שלהן. 11 אחר כך שמו על העגלה את הארון ואת הארגז עם עכברי הזהב והצלמים בצורת הטחורים שהיו להם. 12 הפרות הלכו ישר ועלו על הדרך לבית שמש. הן געו אבל הלכו במסלול ישר,הן לא סרו מהדרך לימין או לשמאל. הפלשתים הלכו אחריהן עד גבול בית שמש. 13 באותו זמן קצרו הקוצרים מבית שמש את החיטה בעמק. לפתע ראו את הארון. הם שמחו לראות אותו. 14 העגלה הגיעה לשדה יהושע מבית שמש ושם נעצרה, ליד אבן גדולה. תושבי בית שמש שברו את עצי העגלה והקריבו את הפרות כעולה לה'. 15 הלויים הורידו את ארון ה' ואת הארגז שהיה לצדו ושפרטי הזהב היו בו, והניחו אותם על האבן הגדולה. ביום ההוא הקריבו אנשי בית שמש לה' עולות וזבחים. 16 חמשת מנהיגי הפלשתים ראו זאת וחזרו באותו יום לעקרון.
17 אלה צלמי הזהב בצורת טחורים שנתנו הפלשתים כקרבן על אשמה לה': אחד לכל עיר – לאשדוד, לעזה, לאשקלון, לגת ולעקרון. 18 מספר עכברי הזהב היה כמספר כל ישובי הפלשתים שבראשם עמדו חמשת המנהיגים, מהעיר המבוצרת עד לכפר הפתוח. עדה לכך האבן הגדולה שהניחו עליה את ארון ה', שעומדת עד היום בשדה יהושע מבית שמש.
19 ה' פגע באנשי בית שמש כי ראו את ארון ה'. הוא גרם למותם של שבעים מזקני העם ושל עוד חמישים אלף איש. העם התאבל כי ה' פגע בהם פגיעה קשה. 20 אנשי בית שמש אמרו: "מי יכול לשרת את ה', האלוהים הקדוש הזה? לאן נעביר את הארון?".
21 הם שלחו שליחים לתושבי קריית יערים והודיעו: "הפלשתים החזירו את ארון ה'. רדו אלינו והעלו את הארון אליכם".