תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק ז

1 וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים, וַיַּעֲלוּ אֶת־אֲרוֹן יהוה, וַיָּבִאוּ אֹתוֹ, אֶל־בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה; וְאֶת־אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ, לִשְׁמֹר אֶת־אֲרוֹן יהוה׃ {פ}
2 וַיְהִי, מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים, וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיִּנָּהוּ כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי יהוה׃ {ס} 3 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל־כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִם־בְּכָל־לְבַבְכֶם, אַתֶּם שָׁבִים אֶל־יהוה, הָסִירוּ אֶת־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם וְהָעַשְׁתָּרוֹת; וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל־יהוה וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ, וְיַצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד פְּלִשְׁתִּים׃ 4 וַיָּסִירוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת־הַבְּעָלִים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרֹת; וַיַּעַבְדוּ אֶת־יהוה לְבַדּוֹ׃ {פ}
5 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, קִבְצוּ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה; וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל־יהוה׃ 6 וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ־מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יהוה, וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ שָׁם, חָטָאנוּ לַיהוָה;
וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה׃ 7 וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, כִּי־הִתְקַבְּצוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה, וַיַּעֲלוּ סַרְנֵי־פְלִשְׁתִּים אֶל־יִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים׃ 8 וַיֹּאמְרוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־שְׁמוּאֵל, אַל־תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ, מִזְּעֹק אֶל־יהוה אֱלֹהֵינוּ; וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים׃
9 וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל, טְלֵה חָלָב אֶחָד, וַיַּעֲלֶה (וַיַּעֲלֵהוּ) עוֹלָה כָּלִיל לַיהוָה; וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל־יהוה בְּעַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲנֵהוּ יהוה׃ 10 וַיְהִי שְׁמוּאֵל מַעֲלֶה הָעוֹלָה, וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ, לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּרְעֵם יהוה בְּקוֹל־גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל־פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם, וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 11 וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן־הַמִּצְפָּה, וַיִּרְדְּפוּ אֶת־פְּלִשְׁתִּים; וַיַּכּוּם עַד־מִתַּחַת לְבֵית כָּר׃ 12 וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן אַחַת, וַיָּשֶׂם בֵּין־הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמָהּ אֶבֶן הָעָזֶר; וַיֹּאמַר עַד־הֵנָּה עֲזָרָנוּ יהוה׃
13 וַיִּכָּנְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים, וְלֹא־יָסְפוּ עוֹד, לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל; וַתְּהִי יַד־יהוה בַּפְּלִשְׁתִּים, כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל׃ 14 וַתָּשֹׁבְנָה הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקְחוּ־פְלִשְׁתִּים מֵאֵת יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל מֵעֶקְרוֹן וְעַד־גַּת, וְאֶת־גְּבוּלָן, הִצִּיל יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים; וַיְהִי שָׁלוֹם, בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הָאֱמֹרִי׃ 15 וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת־יִשְׂרָאֵל, כֹּל יְמֵי חַיָּיו׃ 16 וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית־אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל־הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה׃ 17 וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי־שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת־יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה׃ {פ}
הניצחון על הפלשתים
1 אנשי קריית יערים באו לבית שמש כדי להעלות אליהם את ארון ה'. הם הביאו אותו אל בית אֲבִינָדָב שבגבעה, והקדישו את בנו אֶלְעָזָר להשגיח על הארון.
2 זמן רב חלף מאז הגיע הארון לקריית יערים – עשרים שנה – וכל בני ישראל שבו אל ה'. 3 שמואל אמר לכל בני ישראל: "אם אתם באמת שבים אל ה' בכל לבכם, סלקו מתוככם את כל האלילים של העמים האחרים ואת אלילי עשתורת. הכינו את לבכם לשרת את ה' ועִבדו אך ורק אותו. הוא יציל אתכם מהפלשתים". 4 בני ישראל סילקו את כל אלילי הבעל והעשתורת, ועבדו רק את ה'.
5 "אִספו את כל ישראל אל המצפָּה ואתפלל בעדכם לה' ", אמר שמואל. 6 בני ישראל נאספו במצפה. הם שאבו מים ושפכו אותם לפני ה'. ביום ההוא צמו ואמרו שם: "חטאנו לה'!".
שמואל שפט את בני ישראל במצפה. 7 הפלשתים שמעו שבני ישראל נאספו במצפה, ומנהיגי הפלשתים יצאו לתקוף את ישראל. בני ישראל שמעו על כך ופחדו מהפלשתים. 8 הם אמרו לשמואל: "אל תפסיק לזעוק בעדנו לה' אלוהינו, כדי שיציל אותנו מהפלשתים!".
9 שמואל לקח טלה שעדיין ינק והעלה אותו לה' כקרבן עולה שכולו נשרף. שמואל זעק אל ה' בעד ישראל, וה' שמע לתפילתו. 10 בזמן שהקריב שמואל את העולה תקפו הפלשתים את ישראל, אבל ה' השמיע ביום ההוא קול רעמים חזקים מעל הפלשתים ועורר בהם בהלה. הם הובסו על ידי בני ישראל. 11 אנשי ישראל יצאו מהמצפה, רדפו אחרי הפלשתים והרגו רבים מהם לאורך כל הדרך, עד למרגלות בית כָּר. 12 שמואל הציב אבן גדולה בין מצפה לבין שֵׁן. הוא קרא לה אֶבֶן הָעֶזֶר ואמר: "עד כאן עזר לנו ה' ".
13 הפלשתים נכנעו ולא הוסיפו לפלוש לתחומי ישראל. ה' המשיך להכות בפלשתים כל ימי שמואל. 14 הערים שלקחו הפלשתים מישראל חזרו לידי ישראל. את כל הישובים מעקרון ועד גת לקחו בני ישראל מהפלשתים, אך בין ישראל ובין האמורים שרר שלום. 15 שמואל הנהיג את ישראל כל ימי חייו: 16 מדי שנה בשנה נהג לבקר בבית אל, בגלגל ובמצפה ולשפוט את ישראל בכל המקומות האלה, 17 אבל תמיד שב לרָמָה, שם היה ביתו, וגם משם שפט את ישראל. הוא בנה ברמה מזבח לה'.