תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק יד

1 וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל אֶל־הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, לְכָה, וְנַעְבְּרָה אֶל־מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז; וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד׃
2 וְשָׁאוּל, יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה, תַּחַת הָרִמּוֹן אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן; וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ, כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ׃ 3 וַאֲחִיָּה בֶן־אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן־פִּינְחָס בֶּן־עֵלִי כֹּהֵן יהוה בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד; וְהָעָם לֹא יָדַע, כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן׃ 4 וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל־מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, שֵׁן־הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, וְשֵׁן־הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה; וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ, וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה׃
5 הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק מִצָּפוֹן מוּל מִכְמָשׂ; וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב מוּל גָּבַע׃ {ס} 6 וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל־הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, לְכָה וְנַעְבְּרָה, אֶל־מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה, אוּלַי יַעֲשֶׂה יהוה לָנוּ; כִּי אֵין לַיהוָה מַעְצוֹר, לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט׃
7 וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו, עֲשֵׂה כָּל־אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ; נְטֵה לָךְ, הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ׃ {ס}
8 וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל־הָאֲנָשִׁים; וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם׃ 9 אִם־כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ, דֹּמּוּ עַד־הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם; וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ, וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם׃ 10 וְאִם־כֹּה יֹאמְרוּ עֲלוּ עָלֵינוּ וְעָלִינוּ, כִּי־נְתָנָם יהוה בְּיָדֵנוּ; וְזֶה־לָּנוּ הָאוֹת׃
11 וַיִּגָּלוּ שְׁנֵיהֶם, אֶל־מַצַּב פְּלִשְׁתִּים; וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים, הִנֵּה עִבְרִים יֹצְאִים, מִן־הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ־שָׁם׃ 12 וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה אֶת־יוֹנָתָן וְאֶת־נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ עֲלוּ אֵלֵינוּ, וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר; {פ}
וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל־נֹשֵׂא כֵלָיו עֲלֵה אַחֲרַי, כִּי־נְתָנָם יהוה בְּיַד יִשְׂרָאֵל׃
13 וַיַּעַל יוֹנָתָן, עַל־יָדָיו וְעַל־רַגְלָיו, וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו; וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן, וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו׃ 14 וַתְּהִי הַמַּכָּה הָרִאשֹׁנָה, אֲשֶׁר הִכָּה יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו כְּעֶשְׂרִים אִישׁ; כְּבַחֲצִי מַעֲנָה צֶמֶד שָׂדֶה׃ 15 וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה בַשָּׂדֶה וּבְכָל־הָעָם, הַמַּצָּב וְהַמַּשְׁחִית, חָרְדוּ גַּם־הֵמָּה; וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ, וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים׃ 16 וַיִּרְאוּ הַצֹּפִים לְשָׁאוּל, בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן; וְהִנֵּה הֶהָמוֹן נָמוֹג וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם׃ {פ} 17 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, פִּקְדוּ־נָא וּרְאוּ, מִי הָלַךְ מֵעִמָּנוּ; וַיִּפְקְדוּ, וְהִנֵּה אֵין יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו׃ 18 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה, הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; כִּי־הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 19 וַיְהִי, עַד דִּבֶּר שָׁאוּל אֶל־הַכֹּהֵן, וְהֶהָמוֹן, אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וָרָב; {פ} וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־הַכֹּהֵן אֱסֹף יָדֶךָ׃


20 וַיִּזָּעֵק שָׁאוּל, וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַד־הַמִּלְחָמָה; וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד׃ 21 וְהָעִבְרִים, הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם בַּמַּחֲנֶה סָבִיב; וְגַם־הֵמָּה, לִהְיוֹת עִם־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר עִם־שָׁאוּל וְיוֹנָתָן׃ 22 וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַבְּאִים בְּהַר־אֶפְרַיִם שָׁמְעוּ, כִּי־נָסוּ פְּלִשְׁתִּים; וַיַּדְבְּקוּ גַם־הֵמָּה אַחֲרֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה׃ 23 וַיּוֹשַׁע יהוה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל; וְהַמִּלְחָמָה, עָבְרָה אֶת־בֵּית אָוֶן׃
24 וְאִישׁ־יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת־הָעָם לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר־יֹאכַל לֶחֶם עַד־הָעֶרֶב, וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי, וְלֹא טָעַם כָּל־הָעָם לָחֶם׃ {ס}
25 וְכָל־הָאָרֶץ בָּאוּ בַיָּעַר; וַיְהִי דְבַשׁ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה׃ 26 וַיָּבֹא הָעָם אֶל־הַיַּעַר, וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ; וְאֵין־מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל־פִּיו, כִּי־יָרֵא הָעָם אֶת־הַשְּׁבֻעָה׃ 27 וְיוֹנָתָן לֹא־שָׁמַע, בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת־הָעָם, וַיִּשְׁלַח, אֶת־קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ; וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל־פִּיו, וַתָּרֹאנָה (וַתָּאֹרְנָה) עֵינָיו׃ 28 וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר, הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת־הָעָם לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר־יֹאכַל לֶחֶם הַיּוֹם; וַיָּעַף הָעָם׃
29 וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן, עָכַר אָבִי אֶת־הָאָרֶץ; רְאוּ־נָא כִּי־אֹרוּ עֵינַי, כִּי טָעַמְתִּי, מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה׃ 30 אַף, כִּי לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם, מִשְּׁלַל אֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא; כִּי עַתָּה לֹא־רָבְתָה מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים׃
31 וַיַּכּוּ בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים, מִמִּכְמָשׂ אַיָּלֹנָה; וַיָּעַף הָעָם מְאֹד׃ 32 וַיַּעַשׂ (וַיַּעַט) הָעָם אֶל־שָׁלָל (הַשָּׁלָל), וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ־אָרְצָה; וַיֹּאכַל הָעָם עַל־הַדָּם׃
33 וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר, הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיהוָה לֶאֱכֹל עַל־הַדָּם;
וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם, גֹּלּוּ־אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה׃ 34 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ, וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא־תֶחֶטְאוּ לַיהוָה לֶאֱכֹל אֶל־הַדָּם;
וַיַּגִּשׁוּ כָל־הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ־שָׁם׃ 35 וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיהוָה; אֹתוֹ הֵחֵל, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה׃ {פ}
36 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה וְנָבֹזָה בָהֶם עַד־אוֹר הַבֹּקֶר, וְלֹא־נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ,
וַיֹּאמְרוּ, כָּל־הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה; {ס} וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן, נִקְרְבָה הֲלֹם אֶל־הָאֱלֹהִים׃
37 וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים, הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים, הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל; וְלֹא עָנָהוּ בַּיּוֹם הַהוּא׃ 38 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, גֹּשׁוּ הֲלֹם, כֹּל פִּנּוֹת הָעָם; וּדְעוּ וּרְאוּ, בַּמָּה, הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם׃ 39 כִּי חַי־יהוה, הַמּוֹשִׁיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם־יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן בְּנִי כִּי מוֹת יָמוּת; וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל־הָעָם׃

40 וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד, וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי, נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד;
וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל־שָׁאוּל, הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה׃ {ס}
41 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל־יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים; וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ׃

42 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי; וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן׃
43 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־יוֹנָתָן, הַגִּידָה לִּי מֶה עָשִׂיתָה;
וַיַּגֶּד־לוֹ יוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר טָעֹם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר־בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ הִנְנִי אָמוּת׃
44 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, כֹּה־יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף; כִּי־מוֹת תָּמוּת יוֹנָתָן׃
45 וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל־שָׁאוּל, הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל, חָלִילָה, חַי־יהוה אִם־יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה, כִּי־עִם־אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת־יוֹנָתָן וְלֹא־מֵת׃ {ס}
46 וַיַּעַל שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים; וּפְלִשְׁתִּים הָלְכוּ לִמְקוֹמָם׃ 47 וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל־יִשְׂרָאֵל; וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל־אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים, וּבְכֹל אֲשֶׁר־יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ׃ 48 וַיַּעַשׂ חַיִל, וַיַּךְ אֶת־עֲמָלֵק; וַיַּצֵּל אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ׃ {ס}
49 וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל, יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּי־שׁוּעַ; וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו, שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל׃ 50 וְשֵׁם אֵשֶׁת שָׁאוּל, אֲחִינֹעַם בַּת־אֲחִימָעַץ; וְשֵׁם שַׂר־צְבָאוֹ אֲבִינֵר, בֶּן־נֵר דּוֹד שָׁאוּל׃ 51 וְקִישׁ אֲבִי־שָׁאוּל וְנֵר אֲבִי־אַבְנֵר בֶּן־אֲבִיאֵל׃ {ס} 52 וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה חֲזָקָה עַל־פְּלִשְׁתִּים, כֹּל יְמֵי שָׁאוּל; וְרָאָה שָׁאוּל כָּל־אִישׁ גִּבּוֹר וְכָל־בֶּן־חַיִל, וַיַּאַסְפֵהוּ אֵלָיו׃ {ס}
יונתן נלחם בפלשתים
1 באחד הימים אמר יונתן בן שאול למשרת שנשא את כלי הנשק שלו: "בוא ונעבור אל חֵיל המשמר של הפלשתים שממולנו", ולאביו לא אמר דבר.
2 שאול ישב בקצה הגבעה, תחת עץ הרימון שבמִגְרוֹן, ואתו כשש מאות איש, 3 ביניהם אֲחִיָה בן אֲחִיטוּב, אחיו של אִי-כָבוֹד בן פִּינחָס בן עֵלִי, ששירת את ה' ככוהן בשילה כשהוא לבוש באפוד הכוהן הגדול. אנשי הצבא לא ידעו שיונתן הלך. 4 בין העמקים שרצה יונתן לעבור כדי להגיע אל חיל המשמר של הפלשתים, היו סלע גדול מצד אחד שנקרא בּוֹצֵץ, וסלע גדול מהצד השני שנקרא סֶנֶה.
5 הסלע האחד בלט מצפוֹן, מול מכמש, והשני מדרום, מול גֶבָע. 6 יהונתן אמר למשרת שנשא את כלי הנשק שלו: "בוא נעבור אל חֵיל המשמר של הערלים האלה. אולי יפעל ה' למעננו, כי אין דבר שימנע ממנו להושיע באמצעות רבים או באמצעות מעטים".
7 נושא כלי הנשק שלו אמר לו: "עשה כל מה שאתה רוצה. לך, אהיה אתך כרצונך".
8 יהונתן אמר: "נצא עכשיו לעבר הפלשתים עד שיראו אותנו. 9 אם יאמרו לנו, 'אל תזוזו עד שנגיע אליכם', נישאר במקום ולא נתקוף אותם. 10 אך אם יאמרו, 'עלו עלינו', נתקוף אותם כי זה סימן שה' יתן אותם בידינו".
11 אנשי חֵיל משמר הפלשתים ראו את השניים ואמרו: "ראו, העברים יוצאים עכשיו מהחורים שהתחבאו בהם". 12 הם קראו ליונתן ולנושא כלי הנשק שלו: "עלו אלינו ונְלמד אתכם לקח".
יונתן אמר לנושא כלי הנשק שלו: "בוא אחריי! ה' נתן אותם בידי ישראל!".
13 יונתן טיפס בידיו וברגליו, ונושא כלי הנשק שלו טיפס אחריו. יונתן התנפל על הפלשתים, ונושא כלי הנשק הלך אחריו והרג אותם. 14 בהתקפה הראשונה הרגו יונתן ונושא כלי הנשק שלו כעשרים איש, בשטח שגודלו כחצי שדה שזוג שוורים יכול לחרוש ביום אחד. 15 בין הפלשתים שבשטח ובין כל הלוחמים פרצה בהלה. גם חֵיל המשמר וגדוד ההרס נבהלו מאוד. הארץ כולה רעדה בבהלה גדולה. 16 המשקיפים שהציב שאול בגבעת בנימין ראו שההמונים במחנה פלשתים מכים זה את זה, 17 ושאול אמר לאנשים שהיו אתו: "התכנסו וראו מי חסר". הם התכנסו וראו שיונתן ונושא כלי הנשק שלו אינם. 18 שאול אמר לאֲחִיָה: "קָרב את ארון האלוהים" (ארון האלוהים היה עם בני ישראל באותו זמן). 19 בזמן שדיבר שאול אל הכוהן, גדלה המהומה בין ההמון במחנה פלשתים. שאול אמר לכוהן: "עצור!".
שבועת שאול
20 שאול וכל צבאו נאספו בשדה הקרב וראו שהפלשתים הרגו זה את זה בבהלה הגדולה. 21 העברים, שהיו משועבדים לפלשתים ושהיו אתם במחנה, עברו לצבא ישראל שלצד שאול ויונתן. 22 כל אנשי ישראל שהתחבאו בהרי אפרים שמעו שהפלשתים ברחו ויצאו גם הם לרדוף אחריהם, עד שתפסו אותם. 23 ה' הושיע את ישראל ביום ההוא והמלחמה התפשטה עד מֵעבר לבית אָוֶון.
24 אנשי צבא ישראל היו מאוד חלשים ביום ההוא. שאול השביע את הצבא: "קללה תבוא על האיש שיאכל מזון כלשהו עד הערב, עד שאנקום באויביי", לכן לא טעם הצבא דבר.
25 כל אנשי הצבא הגיעו ליער ושם, על הקרקע, היה דבש. 26 כשנכנסו ליער ראו שהדבש נמצא שם בשפע, אך איש לא העז לטעום ממנו, כי כולם פחדו מהשבועה של שאול. 27 יונתן לא שמע את השבועה שהשביע אביו את הצבא. הוא הושיט את קצה המטה שהיה בידו וטבל אותו בחלת דבש, וכשטעם מהדבש התחזק. 28 אחד הלוחמים אמר לו: "אביך השביע את הצבא והטיל קללה על האיש שיאכל מזון כלשהו היום, לכן אנשי הצבא חלשים".
29 יונתן אמר: "אבי הביא רעה על הצבא. ראו, התחזקתי כי טעמתי מעט מהדבש הזה. 30 אילו אכלו הלוחמים מהשלל שמצאו אצל אויביהם, האם לא הייתה תבוסת הפלשתים גדולה עוד יותר?".
31 אנשי הצבא הרגו ביום ההוא רבים מהפלשתים ממכמש ועד איילון, והיו עייפים מאוד. 32 הם התנפלו על השלל, לקחו צאן, בקר ועגלים, שחטו אותם על הארץ ואכלו אותם עם דם.
33 "אנשיך חוטאים לה' ואוכלים בשר עם דם", אמר מישהו לשאול.
"בגדתם!", אמר שאול. "גלגלו אליי מיד אבן גדולה! 34 התפזרו בין הלוחמים ואִמרו להם, 'כל אחד יביא אליי את שורו או את השה שלו. שחטו אותם כאן ואִכלו כדי שלא תחטאו לה' ותאכלו בשר עם דם' ".
בלילה ההוא הביא כל לוחם את שורו ושחט אותו על האבן הגדולה. 35 שאול בנה מזבח לה'. זה היה המזבח הראשון שבנה לה'.
36 "הלילה נרד ונהרוג את הפלשתים עד שלא ישאר מהם איש, וניקח שלל את רכושם עד אור הבוקר", אמר שאול.
"עשה מה שטוב בעיניך", אמרו אנשיו. אבל הכוהן אמר: "בואו נפנה לאלוהים".
37 שאול שאל את אלוהים: "האם עליי לרדוף אחרי הפלשתים? האם תיתן אותם בידי ישראל?", אבל אלוהים לא ענה לו ביום ההוא. 38 שאול אמר: "גשו לכאן, כל מנהיגי העם, ובִדקו היטב איזה חטא גרם למה שקרה היום. 39 אני נשבע בה', שהושיע את ישראל, שאפילו אם ימָצא חטא בבני יונתן, הוא יומת". איש מאנשי הצבא לא ענה לו.
40 שאול אמר לכל צבא ישראל: "לכו לצד אחד, ואני ויונתן נלך לצד שני".
"עשה מה שאתה רוצה", אמרו הלוחמים לשאול.
41 שאול אמר לה' אלוהי ישראל: "הדְרך אותי בעזרת האורים והתומים [אורים ותומים – לא ידוע בדיוק מה הם. נראה שאלה אבנים שבעזרתן גילו את רצון אלוהים]. יונתן ושאול עלו בגורל והאחרים היו נקיים מאשמה.
42 "הַפילו גורל ביני ובין יונתן בני", אמר שאול, ויונתן עלה בגורל.
43 שאול אמר ליונתן: "אמור לי, מה עשית?".
יונתן סיפר לו: "טעמתי בקצה המטה שבידי מעט דבש. אני מוכן למות".
44 שאול אמר: "אמית אותך יונתן. אלוהים יעניש אותי, ואף גרוע מזה, אם לא אעשה מה שאמרתי".
45 אנשי הצבא אמרו לשאול: "האם יונתן, שהביא את הישועה הגדולה הזאת לישראל, יומת? חלילה! אנחנו נשבעים שאפילו שערה מראשו לא תיפול כי הוא עשה את מה שעשה היום בעזרת אלוהים". כך הצילו אנשי הצבא את יונתן, והוא לא מת.
46 שאול עזב את הפלשתים והם חזרו למקומם. 47 בינתיים חיזק שאול את המלוכה שלו על ישראל. הוא נלחם בכל אויביו מסביב: במואב, בבני עמון, באדום, במלכי צוֹבָה ובפלשתים. בכל מקום שהגיע אליו הכניע את אויביו. 48 שאול עשה מעשי גבורה רבים – הוא הרג את העמלקים והציל את ישראל מהשודדים אותם. 49 אלה בני שאול: יונתן, יִשְוִי ומַלְכִּישׁוּעַ. אלה שמות שתי בנותיו: הבכורה מֵרַב והצעירה מִיכַל. 51 שמה של אשת שאול היה אֲחִינוֹעַם בת אֲחִימַעַץ, ושם שר צבאו אֲבִינֵר בן נֵר, שהיה גם דודו של שאול. 51 קיש אביו של שאול ונר אביו של אבנר היו בני אֲבִיאֵל. 52 המלחמה עם הפלשתים הייתה קשה כל ימי שאול. הוא צירף לצבאו כל גיבור שראה וכל לוחם מנוסה.