תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק כב

1 וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, וַיִּמָּלֵט אֶל־מְעָרַת עֲדֻלָּם; וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל־בֵּית אָבִיו, וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה׃ 2 וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל־אִישׁ מָצוֹק וְכָל־אִישׁ אֲשֶׁר־לוֹ נֹשֶׁא וְכָל־אִישׁ מַר־נֶפֶשׁ, וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר; וַיִּהְיוּ עִמּוֹ, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ׃ 3 וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב; וַיֹּאמֶר אֶל־מֶלֶךְ מוֹאָב, יֵצֵא־נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם, עַד אֲשֶׁר אֵדַע, מַה־יַּעֲשֶׂה־לִּי אֱלֹהִים׃ 4 וַיַּנְחֵם אֶת־פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב; וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ, כָּל־יְמֵי הֱיוֹת־דָּוִד בַּמְּצוּדָה׃ {ס}
5 וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל־דָּוִד, לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה, לֵךְ וּבָאתָ־לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה; וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת׃ {ס}
6 וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל, כִּי נוֹדַע דָּוִד, וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ; וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת־הָאֶשֶׁל בָּרָמָה וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ, וְכָל־עֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו׃ 7 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו, שִׁמְעוּ־נָא בְּנֵי יְמִינִי; גַּם־לְכֻלְּכֶם, יִתֵּן בֶּן־יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים, לְכֻלְּכֶם יָשִׂים, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת׃ 8 כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי, וְאֵין־גֹּלֶה אֶת־אָזְנִי בִּכְרָת־בְּנִי עִם־בֶּן־יִשַׁי, וְאֵין־חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת־אָזְנִי; כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת־עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה׃ {ס}
9 וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, וְהוּא נִצָּב עַל־עַבְדֵי־שָׁאוּל וַיֹּאמַר; רָאִיתִי אֶת־בֶּן־יִשַׁי, בָּא נֹבֶה, אֶל־אֲחִימֶלֶךְ בֶּן־אֲחִטוּב׃ 10 וַיִּשְׁאַל־לוֹ בַּיהוה, וְצֵידָה נָתַן לוֹ; וְאֵת, חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ׃
11 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת־אֲחִימֶלֶךְ בֶּן־אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן, וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב; וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל־הַמֶּלֶךְ׃ {ס}
12 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, שְׁמַע־נָא בֶּן־אֲחִיטוּב;
וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי׃
13 וַיֹּאמֶר אֵלוֹ (אֵלָיו) שָׁאוּל, לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי, אַתָּה וּבֶן־יִשָׁי; בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב, וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים, לָקוּם אֵלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה׃ {ס}
14 וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר; וּמִי בְכָל־עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן, וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל־מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ׃ 15 הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לְשָׁאוּל־ (לִשְׁאָל־) לוֹ בֵאלֹהִים חָלִילָה לִּי; אַל־יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר בְּכָל־בֵּית אָבִי, כִּי לֹא־יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל־זֹאת, דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל׃
16 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ; אַתָּה וְכָל־בֵּית אָבִיךָ׃ 17 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יהוה, כִּי גַם־יָדָם עִם־דָּוִד, וְכִי יָדְעוּ כִּי־בֹרֵחַ הוּא, וְלֹא גָלוּ אֶת־אָזְנוֹ (אָזְנִי); וְלֹא־אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת־יָדָם, לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יהוה׃ {ס} 18 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֵֹיג (לְדוֹאֵג), סֹב אַתָּה, וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים; וַיִּסֹּב דּוֵֹיג (דּוֹאֵג) הָאֲדֹמִי, וַיִּפְגַּע־הוּא בַּכֹּהֲנִים, וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא, שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ, נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד׃ 19 וְאֵת נֹב עִיר־הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי־חֶרֶב, מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד־יוֹנֵק; וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי־חָרֶב׃
20 וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד, לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן־אֲחִטוּב, וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר; וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד׃ 21 וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר לְדָוִד; כִּי הָרַג שָׁאוּל, אֵת כֹּהֲנֵי יהוה׃ 22 וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר, יָדַעְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא כִּי־שָׁם דּוֵֹיג (דּוֹאֵג) הָאֲדֹמִי, כִּי־הַגֵּד יַגִּיד לְשָׁאוּל; אָנֹכִי סַבֹּתִי, בְּכָל־נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ׃ 23 שְׁבָה אִתִּי אַל־תִּירָא, כִּי אֲשֶׁר־יְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשֶׁךָ; כִּי־מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי׃
הטבח בנוב
1 דוד עזב את גת וברח למערת עֲדוּלָם. אֶחיו וכל אנשי בית אביו שמעו על כך וירדו אליו לשם. 2 כל מי שהיה במצוקה, כל מי שהיה חייב למישהו משהו, וכל מי שהיה ממורמר הצטרף אל דוד, והוא היה מפקדם. כארבע מאות איש הצטרפו אליו. 3 דוד הלך משם למצפה מואב ואמר למלך מואב: "תן בבקשה לאבי ולאמי להיות אצלכם עד שאדע מה יעשה אתי אלוהים". 4 דוד הביא את הוריו אל מלך מואב, והם נשארו אצלו במשך כל הימים שדוד היה בין הצוקים.
5 הנביא גָד אמר לדוד: "אל תישאר בין הצוקים! לך לאזור יהודה", ודוד הלך ליער חֶרֶת.
6 שאול שמע שמצאו את דוד ואת האנשים שהיו אתו. שאול ישב אז בגבעה, תחת עץ האשל, במקום גבוה. הוא החזיק בידו את חניתו ואנשיו עמדו סביבו. 7 שאול אמר לאנשיו: "שִמעו בני בנימין! האם גם לכולכם יתן בן ישי שדות וכרמים? האם יְמנה את כולכם לשרים על אלפים ועל מאות? 8 כולכם מרדתם בי! איש לא גילה לי שבני כָּרת ברית עם בן ישי. אף אחד מכם לא דאג לי ולא גילה לי שבני הִמריד נגדי את עבדי שעכשיו מנסה לפגוע בי".
9 דואג האדומי, שעמד בין אנשי שאול, אמר: "ראיתי את בן ישי מגיע לנוב, אל אחימלך בן אחיטוב. 10 אחימלך פנה בשם דוד אל ה' ושאל אותו מה רצונו. אחימלך נתן לדוד צידה לדרך ואת חרב גלית הפלשתי".
11 המלך שלח להביא אליו את אחימלך בן אחיטוב הכוהן ואת כל הכוהנים ממשפחת אביו שהיו בנוב. כולם באו אל המלך.
12 שאול אמר: "שְמע, בן אחיטוב!".
"כן, אדוני", השיב אחימלך.
13 "למה מרדתם בי, אתה ובן ישי?", שאל שאול. "למה נתת לו לחם וחרב ופנית בשמו לאלוהים, כדי שימרוד בי וינסה לפגוע בי?".
14 אחימלך ענה למלך: "מי מבין כל עבדיך נאמן לך כמו דוד? הרי הוא גם נשוי לבתך ועושה תמיד את רצונך. מי נכבד ממנו בביתך? 15 האם היום התחלתי לפנות בשמו לאלוהים ולשאול אותו מהו רצונו? חס וחלילה! אל יטיל המלך אשמה על אחד מבני משפחתי. לא ידעתי דבר על מה שקרה".
16 "אתה תמות, אלימלך! אתה וכל בני משפחתך!", אמר המלך. 17 ולחיילי המשמר שעמדו סביבו אמר: "גשו אל כוהני ה' והִרגו אותם כי גם הם שיתפו פעולה עם דוד. הם ידעו שהוא בורח, ולא גילו לי". אבל אנשי המלך לא רצו לפגוע בכוהני ה'. 18 המלך אמר לדואג: "גש אתה והרוג את הכוהנים!". דואג האדומי ניגש אל הכוהנים והרג אותם. ביום ההוא הרג שמונים וחמישה כוהנים. 19 אחר כך הרג את כל תושבי נוב, עיר הכוהנים, כל איש ואישה, כל ילד קטן וכל תינוק שיונק, כל שור, כל חמור וכל שה, את כולם הרג.
20 אֶבְיָתָר, אחד מבני אחימלך בן אחיטוב, הצליח לברוח. הוא ברח אל דוד. 21 אביתר סיפר לדוד ששאול הרג את כוהני ה', 22 ודוד אמר לו: "כבר באותו יום בנוב, כשראיתי את דואג האדומי, ידעתי שהוא יספר לשאול. אני אשם במותו של כל אחד מבני משפחתך. 23 הישאר אתי ואל תפחד. מי שרוצה להרוג אותי רוצה להרוג גם אותך. אני אשמור עליך".