תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק כד

1 וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם; וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין־גֶּדִי׃ 2 וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים; וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, הִנֵּה דָוִד, בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי׃ {ס} 3 וַיִּקַּח שָׁאוּל, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלֶךְ, לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, עַל־פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים׃ 4 וַיָּבֹא אֶל־גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל־הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה, וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת־רַגְלָיו; וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו, בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים׃
5 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו, הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר־אָמַר יהוה אֵלֶיךָ, הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת־אֹיְבֵיךָ (אֹיִבְךָ) בְּיָדֶךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ, כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ; וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּכְרֹת אֶת־כְּנַף־הַמְּעִיל אֲשֶׁר־לְשָׁאוּל בַּלָּט׃ 6 וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן, וַיַּךְ לֵב־דָּוִד אֹתוֹ; עַל אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת־כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל׃ {ס} 7 וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיהוָה, אִם־אֶעֱשֶׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יהוה, לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ; כִּי־מְשִׁיחַ יהוה הוּא׃ 8 וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת־אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים, וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל־שָׁאוּל; וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ׃ {ס}
9 וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי־כֵן, וַיֵּצֵא מִן־הַמְּעָרָה (מֵהַמְּעָרָה), וַיִּקְרָא אַחֲרֵי־שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ;
וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו, וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ׃ {ס} 10 וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל, לָמָּה תִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר; הִנֵּה דָוִד, מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ׃ 11 הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ, אֵת אֲשֶׁר־נְתָנְךָ יהוה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה, וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ; וָאֹמַר, לֹא־אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי, כִּי־מְשִׁיחַ יהוה הוּא׃ 12 וְאָבִי רְאֵה, גַּם, רְאֵה אֶת־כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי; כִּי בְּכָרְתִי אֶת־כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ, דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא־חָטָאתִי לָךְ, וְאַתָּה צֹדֶה אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ׃ 13 יִשְׁפֹּט יהוה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּנְקָמַנִי יהוה מִמֶּךָּ; וְיָדִי לֹא תִהְיֶה־בָּךְ׃ 14 כַּאֲשֶׁר יֹאמַר, מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי, מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע; וְיָדִי לֹא תִהְיֶה־בָּךְ׃ 15 אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף; אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד׃ 16 וְהָיָה יהוה לְדַיָּן, וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת־רִיבִי, וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ׃ {פ}
17 וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד, לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד; וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ׃ 18 וַיֹּאמֶר אֶל־דָּוִד, צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי; כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה׃ 19 וְאַתְּ (וְאַתָּה) הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה; אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יהוה בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי׃ 20 וְכִי־יִמְצָא אִישׁ אֶת־אֹיְבוֹ, וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה; וַיהוה יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה, תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי׃ 21 וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ; וְקָמָה בְּיָדְךָ, מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל׃ 22 וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוה, אִם־תַּכְרִית אֶת־זַרְעִי אַחֲרָי; וְאִם־תַּשְׁמִיד אֶת־שְׁמִי מִבֵּית אָבִי׃ 23 וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל; וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל־בֵּיתוֹ, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו, עָלוּ עַל־הַמְּצוּדָה׃ {פ}
שולי בגדך בידי
1 כאשר חזר שאול מהמרדף אחרי הפלשתים, נאמר לו: "דוד נמצא במדבר עין גדי". 2 שאול אסף שלושת אלפים חיילים מובחרים מכל ישראל והלך לחפש את דוד ואנשיו בין צוקי היעלים. 3 בדרך נכנס לאחד השטחים המגודרים של הצאן. בַּמקום הייתה מערה, ושאול נכנס אליה כדי לעשות את צרכיו. עמוק בתוך המערה ישבו דוד ואנשיו.
4 אנשי דוד אמרו לדוד: "זה היום שדיבר עליו ה' כשאמר, 'אתן לך הזדמנות לעשות באויבך כרצונך' ". דוד קם וחתך את שולי הבגד העליון של שאול, בלי ששאול הרגיש, 5 אבל אחר כך התחרט על כך שחתך את שולי בגדו של שאול. 6 הוא אמר לאנשיו: "חלילה! אני מכבד את ה', לכן לא אפגע באדונִי כי ה' משח אותו למלך". 7 דוד גער באנשיו ולא הרשה להם לפגוע בשאול. שאול יצא מהמערה והלך לדרכו.
8 דוד יצא אחריו מהמערה וקרא: "אדוני המלך!".
שאול הביט לאחור. דוד השתחווה לפניו ארצה 9 ואמר לשאול: "למה אתה שומע לאנשים שאומרים, 'דוד רוצה לפגוע בך'? 10 היום ראית בעצמך שה' נתן לי הזדמנות לפגוע בך כשהיית במערה. אמרו לי להרוג אותך, אבל אני ריחמתי עליך וחשבתי, 'לא אפגע באדונִי כי ה' משח אותו למלך'. 11 אבי, רְאה את שולי בגדך שבידי. חתכתי את שולי בגדך ולא הרגתי אותך. מזה אתה יכול להבין שאין לי כוונות לפגוע בך או להרע לך. לא אני חטאתי כלפיך, אלא אתה אורב לי כדי להרוג אותי. 12 ה' ישפוט ביני ובינך והוא ינקום בך, אבל אני לא אפגע בך. 13 כפי שאומר פתגם עתיק, 'מרשעים יצא רֶשע' – אני לא אפגע בך. 14 אחרי מי רודף מלך ישראל? אחרי מי אתה רודף? אחרי כלב מת? אחרי פרעוש אחד? 15 ה' יהיה השופט והוא ישפוט ביני ובינך. הוא רואה אותי והוא יגן עליי מפניך ויציל אותי ממך".
16 כאשר סיים דוד לומר את הדברים האלה לשאול, אמר שאול: "האם זה קולך, בני דוד?", ופרץ בבכי. 17 הוא אמר לדוד: "אתה צדיק ממני. על אף שעשיתי לך רע, היטבת אתי. 18 היום הוכחת שהיטבת אתי כאשר מסר אותי ה' בידך, אבל אתה לא הרגת אותי. 19 כאשר אדם מוצא את אויבו, האם הוא נותן לו ללכת בלי לפגוע בו? ה' ייטיב אתך בגלל המעשה הטוב שעשית לי היום.20 כעת אני יודע שאתה באמת תמלוך וממלכת ישראל תתחזק באמצעותך. 21 הישבע לי כעת בה' שלא תשמיד את צאצאיי שיבואו אחריי, ושלא יכרת שמי ממשפחת אבי". 22 דוד נשבע לשאול. אחר כך הלך שאול לביתו, ודוד ואנשיו עלו אל הצוקים.