תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק כא

1 וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר׃ 2 וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה, אֶל־אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן; וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד, וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ, וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ׃
3 וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן, הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר, וַיֹּאמֶר אֵלַי, אִישׁ אַל־יֵדַע מְאוּמָה אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר־אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ; וְאֶת־הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי, אֶל־מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי׃ 4 וְעַתָּה, מַה־יֵּשׁ תַּחַת־יָדְךָ חֲמִשָּׁה־לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי; אוֹ הַנִּמְצָא׃
5 וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת־דָּוִד וַיֹּאמֶר, אֵין־לֶחֶם חֹל אֶל־תַּחַת יָדִי; כִּי־אִם־לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ, אִם־נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה׃ {פ}
6 וַיַּעַן דָּוִד אֶת־הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ, כִּי אִם־אִשָּׁה עֲצֻרָה־לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי־הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ; וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל, וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי׃
7 וַיִּתֶּן־לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ; כִּי לֹא־הָיָה שָׁם לֶחֶם, כִּי־אִם־לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יהוה, לָשׂוּם לֶחֶם חֹם, בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ׃
8 וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, נֶעְצָר לִפְנֵי יהוה, וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי; אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל׃ 9 וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ, וְאִין יֶשׁ־פֹּה תַחַת־יָדְךָ חֲנִית אוֹ־חָרֶב; כִּי גַם־חַרְבִּי וְגַם־כֵּלַי לֹא־לָקַחְתִּי בְיָדִי, כִּי־הָיָה דְבַר־הַמֶּלֶךְ נָחוּץ׃ {ס}
10 וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן, חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר־הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, הִנֵּה־הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד, אִם־אֹתָהּ תִּקַּח־לְךָ קָח, כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה;
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי׃

11 וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּבְרַח בַּיּוֹם־הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל; וַיָּבֹא אֶל־אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת׃ 12 וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו, הֲלוֹא־זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ; הֲלוֹא לָזֶה, יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר, הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפוֹ (בַּאֲלָפָיו), וְדָוִד בְּרִבְבֹתוֹ (בְּרִבְבֹתָיו)׃
13 וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ; וַיִּרָא מְאֹד, מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ־גַּת׃ 14 וַיְשַׁנּוֹ אֶת־טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם; וַיְתַו (וַיְתָיו) עַל־דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל־זְקָנוֹ׃
15 וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל־עֲבָדָיו; הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי׃ 16 חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי, כִּי־הֲבֵאתֶם אֶת־זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי; הֲזֶה יָבוֹא אֶל־בֵּיתִי׃ {ס}
דוד בנוב
1 דוד הלך, ויהונתן בא אל העיר. 2 דוד הגיע לנוב, אל אֲחִימֶלֶךְ הכוהן. אחימלך יצא בדאגה לקראת דוד ואמר לו: "מדוע אתה לבדך ואין אתך איש?".
3 השיב דוד לאחימלך הכוהן: "המלך ציווה עליי דבר מה ואמר לי, 'אסור לאיש לדעת דבר על השליחות הזאת ועל מה שציוויתי עליך'. עם עוזריי קבעתי להיפגש במקום כלשהו. 4 אם יש לך חמישה כיכרות לחם או כל דבר אחר, תן לי".
5 הכוהן ענה לדוד: "אין לי לחם רגיל, יש לי רק לחם קודש, ובלבד שלא היה לאנשיך מגע עם אישה...".
6 דוד ענה לכוהן: "נמנענו מנשים לפני שיצאנו לדרך כפי שאנחנו נוהגים תמיד. הבחורים טהורים, על אף שיצאנו לפעילות יום יומית. במיוחד היום נשמור על טהרת גופנו".
7 הכוהן נתן לדוד מלחם הקודש כי לא היה במקום לחם מלבד לחם הפנים, שנלקח ממשכן ה' כשערכו לפני ה' לחם טרי והסירו את הלחם הישן.
8 ביום ההוא היה בַּמקום דוֹאֵג האֲדוֹמִי, אחד מאנשי שאול שהיה ממונה על הרועים של שאול. הוא בא למשכן ה'. 9 דוד שאל את אחימלך: "האם יש לך כאן חנית או חרב? לא לקחתי את חרבי ואת כלי הנשק שלי כי שליחות המלך הייתה דחופה".
10 הכוהן השיב: "חרב גלית הפלשתי, שהרגת בעמק האלה, עטופה בשמיכה ונמצאת מאחורי אפוד הכוהן הגדול. קח אותה אם אתה רוצה. חרב אחרת אין לי כאן".
"אין כמוה", אמר דוד, "תן לי אותה".
דוד מעמיד פני משוגע
11 ביום ההוא ברח דוד מפני שאול אל אָכִיש מלך גַת. 12 אנשי אכיש אמרו לו: "הרי זה דוד מלך הארץ, האיש שרקדו ושרו לקראתו, 'שאול הרג את אלפיו, ודוד את עשרות אלפיו' ".
13 דוד שמע על הדברים האלה ופחד מאוד מפני אכיש מלך גת. 14 הוא שינה את התנהגותו לפניהם והתנהג כמו משוגע. הוא שרט את דלתות השער והזיל ריר על זקנו.
15 אכיש אמר לאנשיו: "אתם רואים שהאיש משוגע! למה הבאתם אותו אליי? 16 האם חסרים לי משוגעים שהבאתם את האיש הזה להשתגע לפניי? האם איש כזה יבוא לביתי?".