תנ"ך מבואר

ספר דברים פרק לב

1 הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי׃ 2 יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי; כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב׃

3 כִּי שֵׁם יהוה אֶקְרָא; הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃ 4 הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל־דְּרָכָיו מִשְׁפָּט; אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא׃ 5 שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם; דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל׃




6 הֲ־לַיהוה תִּגְמְלוּ־זֹאת, עַם נָבָל וְלֹא חָכָם; הֲלוֹא־הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ, הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ׃ 7 זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר־וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ׃


8 בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם; יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 9 כִּי חֵלֶק יְהוָֹה עַמּוֹ; יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׃ 10 יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ, יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ׃ 11 כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ׃




12 יהוה בָּדָד יַנְחֶנּוּ; וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר׃ 13 יַרְכִּבֵהוּ עַל־במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ, וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי; וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר׃ 14 חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן, עִם־חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי־בָשָׁן וְעַתּוּדִים, עִם־חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה; וְדַם־עֵנָב תִּשְׁתֶּה־חָמֶר׃



15 וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ׃ 16 יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים; בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ׃ 17 יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ, אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם׃ 18 צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי; וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ׃




19 וַיַּרְא יהוה וַיִּנְאָץ; מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו׃ 20 וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם; כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם׃ 21 הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא־אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא־עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם׃ 22 כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, וַתִּיקַד עַד־שְׁאוֹל תַּחְתִּית; וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים׃ 23 אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת; חִצַּי אֲכַלֶּה־בָּם׃ 24 מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי; וְשֶׁן־בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח־בָּם, עִם־חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר׃ 25 מִחוּץ תְּשַׁכֶּל־חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים אֵימָה; גַּם־בָּחוּר גַּם־בְּתוּלָה, יוֹנֵק עִם־אִישׁ שֵׂיבָה׃ 26 אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם; אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם׃ 27 לוּלֵי, כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר, פֶּן־יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ; פֶּן־יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה, וְלֹא יהוה פָּעַל כָּל־זֹאת׃









28 כִּי־גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה; וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה׃ 29 לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת; יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם׃ 30 אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף, וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה; אִם־לֹא כִּי־צוּרָם מְכָרָם, וַיהוה הִסְגִּירָם׃ 31 כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם; וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים׃ 32 כִּי־מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם, וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה; עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי־רוֹשׁ, אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ׃ 33 חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם; וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר׃ 34 הֲלֹא־הוּא כָּמֻס עִמָּדִי; חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי׃ 35 לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם; כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם, וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ׃ 36 כִּי־יָדִין יהוה עַמּוֹ, וְעַל־עֲבָדָיו יִתְנֶחָם; כִּי יִרְאֶה כִּי־אָזְלַת יָד, וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב׃








37 וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ; צוּר חָסָיוּ בוֹ׃ 38 אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ, יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם; יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם, יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה׃ 39 רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי; אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׃ 40 כִּי־אֶשָּׂא אֶל־שָׁמַיִם יָדִי; וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם׃ 41 אִם־שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי, וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי, וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם׃ 42 אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם, וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר; מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה, מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב׃






43 הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם־עֲבָדָיו יִקּוֹם; וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ׃ {פ}

44 וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה־הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם; הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן׃ 45 וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃ 46 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל־הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם; אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת־בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת׃ 47 כִּי לֹא־דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם, כִּי־הוּא חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל־הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ {פ}
48 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר׃ 49 עֲלֵה אֶל־הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר־נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה׃ 50 וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף אֶל־עַמֶּיךָ; כַּאֲשֶׁר־מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו׃ 51 עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמֵי־מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר־צִן; עַל אֲשֶׁר לֹא־קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 52 כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ}
שירו של משה
1 "האזינו שמים ואדבר, שמעי ארץ מה שאומַר. 2 תורתי תרד כמו גשם, כל מילה שלי תיזל כמו טל, כמו גשם שוטף על דשא, וכמו גשם עז על עשב.
3 "כאשר אקרא בשם ה', תנו כבוד לאלוהינו! 4 ה' הוא סלע. מעשיו מושלמים. הוא נוהג תמיד בצדק – אֵל נאמן שלא עשה רע, צדיק וישר הוא. 5 אלה שחטאו לו אינם בניו עוד, זה הפגם שלהם. דור מרושע ולא ישר.
6 "האם כך תגמלו לה', עם מרושע ולא חכם? הלוא הוא אביך שברא אותך, הוא עשה אותך והקים אותך! 7 זכוֹר את העבר, הבן את מה שקרה בדורות הקודמים, שְאל את אביך ויגיד לך, הזקנים יספרו לך:
8 " 'כאשר נתן אל עליון ארצות לעמים, כאשר הפריד בין בני האדם השונים, הוא קבע גבולות בין העמים בהתאם למספר בני ישראל. 9 כי חֶלקו של ה' הוא עמו, בני יעקב הם הנחלה שלו. 10 במדבר הוא מצא אותם, בשממה שיְללות נשמעות בה. הוא הקיף אותם והשגיח עליהם, הוא שמר עליהם כמו על אישון עינו, 11 כמו שנֶשר מגן על גוזליו וקינו ומרחף מעליהם, הוא פורשׂ את כנפיו ונושא אותם עליהן.
12 " 'ה' הִנחה את העם לבדו, לא היה אתו אל זר. 13 הוא העלה אותם לגבהים והאכיל אותם מיבול השדות. מהסלע נתן להם דבש ומהצור הקָשה נתן שמן, 14 חמאה מהבקר וחלב מהצאן עם שומן כבשים שמֵנים, אֵילים בריאים מהבשן ותיָישים עם קמח משובח – יין ענבים שתיתָ'.
15 "אבל כאשר שָמַן יְשׁוּרוּן [יְשׁוּרוּן – אחד משמות ישראל], הוא בעט. שמנתָ, נעשיתָ עבה, התכסיתָ שומן! ישראל עזב את האלוהים שעשה אותו וזִלזל במושיעו הנאמן. 16 הם עוררו את קנאתו כי עבדו אלוהים זרים, במעשיהם הטמאים הכעיסו אותו. 17 הם הקריבו קרבנות לשדים, לא לאלוהים, לאלילים שלא הכירו, אלילים חדשים שהופיעו לאחרונה, אבותיכם לא חשבו עליהם. 18 את הסלע שהוליד אותך עזבתָ, את האל שברא אותך שכחתָ.
19 "ה' ראה זאת ורגז מאוד על בניו ובנותיו שהכעיסו אותו. 20 הוא אמר: 'אתרחק מהם ואראה מה יהיה בסופם. זהו דור הפכפך, בנים לא נאמנים. 21 הם עוררו את קנאתי כשעבדו את מי שאינם אלוהים והכעיסו אותי כשעבדו אלילים עלובים. אני אעורר את קנאתם בעם שאינו עם, בעם עלוב אכעיס אותם. 22 כי אש בערה בקרבי, בערה עד מעמקי שְׁאוֹל [שְׁאוֹל – מקום המתים] היא תשרוף את הארץ ואת כל יבולה, תבעיר את יסודות ההרים. 23 אוסיף להם אסונות. אירה בהם את כל החִצים. 24 מרעב יתעייפו ומחום יקדחו. סופם יהיה מר. אשלח בהם חיות טרף, ארס נחשים ועקרבים. 25 בשדה יֵהרגו במלחמה ובבית יסבלו מפחד, גם הבחורים וגם הבחורות, התינוקות והזקנים. 26 חשבתי להשמיד אותם, למחוק מבני אדם את זכרם. 27 אבל חששתי מגאוות אויביהם, שמא יעוותו את האמת ויאמרו: "בכוחנו גברנו, לא ה' הוא שעשה את כל זאת" '.
28 "הם חסרי הבנה ואין בהם חכמה. 29 אילו היו חכמים, היו מבינים ויודעים מה יהיה סופם. 30 איך יכול אחד לרדוף אחרי אלף ושניים להבריח עשרת אלפים, אם לא עשה זאת אלוהים, ואם לא ה' הוא שהסגיר אותם? 31 הסלע שבטחו בו אינו כמו הסלע שלנו. אויבינו יענשו על פשעיהם. 32 הגפן שלהם מגפן סדום ומשדות עמורה. הענבים שלהם מורעלים. האשכולות שלהם מרים. 33 היין שלהם כמו רעל נחשים, כמו ארס נורא של פתנים. 34 הלוא הרִשעות שלהם שמורה בזכרוני 35 עד שאנקום ואגמול, אגרום לאויבים ליפול. כי קרוב יום צרתם, ממהר לבוא סופם. 36 ה' יגן על עמו וירחם על עבדיו, כי יִראה שאין להם כוח ושלא נותר מהם אפילו העלוב שבעלובים.
37 " אז יֹאמר: 'איפה אלוהיהם, הסלע שבטחו בו? 38 האלים שאת שומן קרבנותיהם אכלו ומקרבנות היין שלהם שתו – יקומו הם ויעזרו יהיו הם למסתור! 39 הבינו עכשיו שרק אני אלוהים ואין מלבדי אלוהים. אני ממית ואני מחיה, אני פוצע ואני מרפא, איש לא יכול להציל מידיי. 40 אני מרים ידיי לשמים ונשבע, בחיַי הנצחיים אני נשבע: 41 אחדד את חרבי עד שתבריק וידי להעניש בה תחזיק, אנקום באויביי, אשלם לשונאיי. 42 ארווה את חִציי בדם, דם הרוגים ושבויים. חרבי תהרוג בני אדם את מנהיגיהם הפרועים של האויבים ' .
43 "עמים, שִׂמחו עִם עמו, כי הוא ינקום את דם עבדיו, הוא ישיב לאויביו וינקום בהם ויטהר את אדמתו".
44 משה בא עם יהושע בן נון אל העם וקרא באוזניהם את השיר הזה. 45 כאשר סיים משה לומר לכל ישראל את כל הדברים האלה, 46 אמר להם: "שימו לב לכל הדברים שהשמעתי לכם היום כדי שתוכלו לצוות גם על בניכם להקפיד לקיים את כל דברי התורה הזאת. 47 התורה הזאת אינה חסרת משמעות עבורכם. היא חייכם. באמצעותה יהיו חייכם ארוכים בארץ שאתם עוברים את הירדן כדי לכבוש אותה ולהתיישב בה".
48 באותו יום ממש אמר ה' למשה: 49 "עלֵה אל הר העֲבָרִים הזה, הר נְבוֹ שבארץ מואב מול יריחו וראֵה את ארץ כנען שאני נותן לבני ישראל לנחלה. 50 על ההר שאתה עולה אליו תמות כפי שמת אהרון אחיך בהוֹר הָהָר. 51 לא האמנתם בי בנוכחות בני ישראל במֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ שבמדבר צין, ולא כיבדתם אותי בין בני ישראל, 52 לכן תִראה מרחוק את הארץ שאני נותן לבני ישראל, אך לא תיכנס אליה".