תנ"ך מבואר

ספר דברים פרק כא

1 כִּי־יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל בַּשָּׂדֶה; לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ׃ 2 וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ אֶל־הֶעָרִים, אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל׃ 3 וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל־הֶחָלָל; וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא־עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא־מָשְׁכָה בְּעֹל׃ 4 וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת־הָעֶגְלָה אֶל־נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא־יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ־שָׁם אֶת־הָעֶגְלָה בַּנָּחַל׃ 5 וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, כִּי בָם, בָּחַר יהוה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ, וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יהוה; וְעַל־פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל־רִיב וְכָל־נָגַע׃ 6 וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים אֶל־הֶחָלָל; יִרְחֲצוּ אֶת־יְדֵיהֶם, עַל־הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל׃ 7 וְעָנוּ וְאָמְרוּ; יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת־הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ׃ 8 כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־פָּדִיתָ יהוה, וְאַל־תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם׃ 9 וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ; כִּי־תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יהוה׃ {ס}


10 כִּי־תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ׃ 11 וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת יְפַת־תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה׃ 12 וַהֲבֵאתָהּ אֶל־תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה אֶת־רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה אֶת־צִפָּרְנֶיהָ׃ 13 וְהֵסִירָה אֶת־שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת־אָבִיהָ וְאֶת־אִמָּהּ יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה׃ 14 וְהָיָה אִם־לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא־תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף; לֹא־תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ׃ {ס}

15 כִּי־תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ־לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה׃ 16 וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת־בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה לוֹ; לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת־בֶּן־הָאֲהוּבָה, עַל־פְּנֵי בֶן־הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר׃ 17 כִּי אֶת־הַבְּכֹר בֶּן־הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא לוֹ; כִּי־הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה׃ {ס}
18 כִּי־יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם׃ 19 וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל־זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל־שַׁעַר מְקֹמוֹ׃ 20 וְאָמְרוּ אֶל־זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל וְסֹבֵא׃ 21 וּרְגָמֻהוּ כָּל־אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל־יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ׃ {ס}
22 וְכִי־יִהְיֶה בְאִישׁ, חֵטְא מִשְׁפַּט־מָוֶת וְהוּמָת; וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל־עֵץ׃ 23 לֹא־תָלִין נִבְלָתוֹ עַל־הָעֵץ, כִּי־קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי־קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי; וְלֹא תְטַמֵּא אֶת־אַדְמָתְךָ, אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃ {ס}
אם תמצאו הרוג בשדה
1 "אם תמצאו הרוּג בשדה, בארץ שה' אלוהיכם נותן לכם לנחלה, ולא תדעו מי הרג אותו, 2 יֵצאו הזקנים והשופטים שלכם וימדדו את המרחק מהגופה לערים שבסביבה. 3 זקני העיר הקרובה ביותר לגופת ההרוג יקחו עֶגלה שלא השתמשו בה לעבודה ושלא משכה מחרשה או כל משא אחר, 4 ויובילו אותה לנחל שמים זורמים בו תמיד ולכן אינו מעובד או זרוע. שם, בנחל, יהרגו את העגלה על ידי מכה בעורף. 5 גם הכוהנים בני שבט לוי יבואו לַמקום (כי ה' אלוהיכם בחר בהם לשרת אותו ולברך בשמו, והם שיחליטו בכל מקרה של מריבה או פגיעה). 6 כל זקני העיר הקרובה ביותר למקום הגופה יֵרדו אל הנחל, ירחצו את ידיהם מעל העֶגלה ההרוגה 7 ויכריזו: 'לא הרגנו את האיש הזה ולא ראינו איך נהרג. 8 ה', כַּפֵּר על עמך ישראל שפדית [שִחררת], ואל תתן שעמך ישראל יהיה אשם בהריגת אדם חף מפשע'. כך יכופר להם על מות ההרוג. 9 טַהרו את עצמכם מכל אשמה על הריגת אדם חף מפשע, ועשו את מה שנכון בעיני ה'.
הוראות שונות
10 "כאשר תצאו למלחמה באויביכם וה' אלוהיכם יתן אותם בידיכם ותקחו מהם שבויים, 11 אם אחד מכם יִראה בין השבויים אישה יפה מאוד וירצה בה, הוא רשאי לקחת אותה לאישה. 12 כאשר יביא אותה לביתו עליו להרשות לה לגלח את שער ראשה, לגזוז את ציפורניה 13 ולפשוט את בגדי השבויה. מותר לה לגור בביתו ולהתאבל על אביה ועל אמה במשך חודש ימים. לאחר מכן מותר לאיש לשכב אִתה והיא תהיה אשתו. 14 אבל אם האיש כבר לא ירצה בה, עליו לשחרר אותה. אסור לו למכור אותה תמורת כסף או להתאכזר אליה, כי כבר גרם לה סבל.
15 "אם יהיו לאיש שתי נשים, אחת אהובה יותר מהשנייה, ושתיהן יֵלדו לו בנים, ובנה של האישה הפחות אהובה יהיה הבכור, 16 כאשר יחלק לבניו את רכושו, אסור יהיה לָאיש להעדיף את בן האהובה על פני הבן הבכור של האישה הפחות אהובה. 17 עליו להכיר בזכותו של הבכור, בן האישה הפחות אהובה, ולתת לו פי שניים ממה שיתן לכל ילדיו האחרים, כי הוא בנו הראשון וזכות הבכורה שייכת לו.
18 "אם יהיה לאיש בן לא ממושמע ומרדן שאינו מציית לאביו ולאמו, ועל אף שיענישו אותו לא ישמע בקולם, 19 יקחו האב והאם את הבן ויביאו אותו אל זקני עירו בשער הישוב שלו. 20 ההורים יאמרו לזקני העיר: 'בננו מרדן, הוא מבלה כל הזמן ואינו שומע בקולנו'. 21 כל אנשי העיר ירגמו אותו באבנים עד שימות. סַלקו מתוככם את הרע. כל בני ישראל ישמעו על כך ויפחדו.
22 "אם ישפט חוטא למוות ויומת בתלייה, 23 אסור להשאיר את גופתו על העץ. יש לקבור אותה באותו היום כי קללת אלוהים רובצת על התלוי, ואסור לכם לטמא את האדמה שה' אלוהיכם נותן לכם לנחלה.