תנ"ך מבואר

ספר דברים פרק טו

1 מִקֵּץ שֶׁבַע־שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה׃ 2 וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה, שָׁמוֹט, כָּל־בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ; לֹא־יִגֹּשׂ אֶת־רֵעֵהוּ וְאֶת־אָחִיו, כִּי־קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה׃ 3 אֶת־הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ; וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת־אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ׃ 4 אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן; כִּי־בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יהוה, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן־לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ׃ 5 רַק אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל יהוה אֱלֹהֶיךָ; לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ 6 כִּי־יהוה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ; וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ׃ {ס}

7 כִּי־יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר־יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ; לֹא תְאַמֵּץ אֶת־לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת־יָדְךָ, מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן׃ 8 כִּי־פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לוֹ; וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ׃ 9 הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־יִהְיֶה דָבָר עִם־לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת־הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ, בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל־יהוה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא׃ 10 נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא־יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ; כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל־מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ׃ 11 כִּי לֹא־יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ׃ {ס}


12 כִּי־יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ׃ 13 וְכִי־תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ; לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם׃ 14 הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ; אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן־לוֹ׃ 15 וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ; עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם׃ 16 וְהָיָה כִּי־יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ; כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת־בֵּיתֶךָ, כִּי־טוֹב לוֹ עִמָּךְ׃ 17 וְלָקַחְתָּ אֶת־הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה־כֵּן׃ 18 לֹא־יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ, בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, כִּי, מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר, עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבֵרַכְךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה׃ {פ}
19 כָּל־הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר, תַּקְדִּישׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ׃ 20 לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יהוה; אַתָּה וּבֵיתֶךָ׃ 21 וְכִי־יִהְיֶה בוֹ מוּם, פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר, כֹּל מוּם רָע; לֹא תִזְבָּחֶנּוּ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ 22 בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ; הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל׃ 23 רַק אֶת־דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל; עַל־הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם׃ {פ}
איך להתייחס לנזקקים
1 "בסוף כל שבע שנים עליכם לעשות שמיטה [ביטול חובות]. 2 אלה ההוראות בקשר לשמיטה: כל מי שבן עמו חייב לו דבר מה, יוותר על החוב. אסור לו לדרוש את החוב מחברו או מבן עמו, כי בשנה זו מוכרזת שמיטה לכבוד ה'. 3 ממי שאינו בן עמך מותר לדרוש חוב, אך לבן עמך עליך לוותר. 5-4 אם תשמעו בקול ה' אלוהיכם ותקפידו לקיים את כל המצוות האלה שאני מוסר לכם היום, לא יהיו ביניכם נזקקים, כי ה' יברך אתכם בארץ שהוא נותן לכם לנחלה. 6 ה' אלוהיכם יברך אתכם כפי שהבטיח לכם. אתם תתנו הלוואות תמורת עירבון לבני עמים רבים אבל לא תזדקקו להלוואות. אתם תמשלו בעמים רבים אבל בכם לא ימשלו.
7 "אם יהיה ביניכם נזקק מבני עמכם באחד הישובים שלכם בארץ שה' אלוהיכם נותן לכם, אל תקשו את לבכם ואל תתייחסו בקמצנות לבן עמכם הנזקק. 8 להפך, הֱיו נדיבים והַלוו לו תמורת עירבון כל מה שחסר לו. 9 היזהרו שלא תחשבו ברשעות, 'השנה השביעית, שנת השמיטה, קרובה', ומשום כך תקשו את לבכם כלפי בני עמכם הנזקקים ולא תתנו להם דבר. העני יתלונן עליכם בפני ה' ותהיו אשמים בחטא. 10 תנו לעני, וכשאתם נותנים, אל תתנו בלב כבד. אז יברך אתכם ה' אלוהיכם בכל מעשיכם. 11 תמיד יהיו נזקקים בארץ, לכן אני מצווה עליכם: 'הֱיו נדיבים כלפי העניים, בני עמכם הנזקקים שבארצכם'.
איך להתייחס לעבד עברי
12 "אם ימָכר לך אחד מבני עמך, עברי או עברייה, ויעבוד אצלך שש שנים, שַחרר אותו בשנה השביעית. 13 אל תשחרר אותו בידיים ריקות. 14 תן לו בשפע מהצאן, מהדגן ומהיין שלך. תן לו מכל מה שה' אלוהיך בירך אותך בו. 15 זכוֹר שהייתם עבדים במצריים וה' אלוהיכם שִחרר אתכם, לכן אני מצווה עליכם את הדברים האלה היום. 16 אבל אם יאמר לך העבד: 'איני רוצה לעזוב אותך', כיוון שהוא אוהב אותך ואת משפחתך כי טוב לו אצלך, 17 קח אותו אל דלת ביתך, הצמד את תנוך אוזנו לדלת ונַקב אותו בכלי חד, ואז יהיה עבדך לעולם. כך עליך לעשות גם לשפחה שלך. 18 אל תצטער כשאתה משחרר אותו כי הוא עבד כפול מפועֵל שכיר במשך שש שנים, וה' אלוהיך יברך אותך בכל מה שתעשה.
19 "הקדש לה' אלוהיך כל בכור ממין זכר שיוולד לבקר ולצאן שלך. אל תשתמש בשור בכור לצורכי עבודה ואל תגזוז את הצמר של בכור הצאן. 20 אכוֹל את הבכורים מדי שנה עם בני משפחתך לפני ה' אלוהיך במקום שיבחר ה'. 21 אם יהיה בבכור פגם, אם יהיה נכה ברגליו או עיוור, אם יהיה בו פגם חמוּר, אל תקריב אותו לה' אלוהיך. 22 אכוֹל אותו בישוב שלך כפי שאתה אוכל בשר ציד. גם לאדם טמא וגם לאדם טהור מותר לאכול ממנו. 23 רק את דמו אל תאכל. שפוֹך אותו על הארץ כפי ששופכים מים.