תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק לג

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה, אַתָּה וְהָעָם, אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה׃ 2 וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ; וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת־הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי׃ 3 אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ; כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף אַתָּה, פֶּן־אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ׃

4 וַיִּשְׁמַע הָעָם, אֶת־הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ; וְלֹא־שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו׃ 5 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף, רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ; וְעַתָּה, הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ, וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה־לָּךְ׃
6 וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב׃
7 וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת־הָאֹהֶל וְנָטָה־לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן־הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה כָּל־מְבַקֵּשׁ יהוה, יֵצֵא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃ 8 וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל־הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל־הָעָם, וְנִצְּבוּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד־בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה׃ 9 וְהָיָה, כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְדִבֶּר עִם־מֹשֶׁה׃ 10 וְרָאָה כָל־הָעָם אֶת־עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְקָם כָּל־הָעָם וְהִשְׁתַּחֲוּוּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ׃ 11 וְדִבֶּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה פָּנִים אֶל־פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ; וְשָׁב אֶל־הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל׃ {ס}

12 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יהוה, רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת־הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם־מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי׃ 13 וְעַתָּה אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת־דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה׃
14 וַיֹּאמַר; פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ׃
15 וַיֹּאמֶר אֵלָיו; אִם־אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל־תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה׃ 16 וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ, הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל־הָעָם, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ {פ}
17 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, גַּם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה; כִּי־מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם׃
18 וַיֹּאמַר; הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבֹדֶךָ׃
19 וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל־טוּבִי עַל־פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יהוה לְפָנֶיךָ; וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם׃ 20 וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת־פָּנָי; כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי׃ 21 וַיֹּאמֶר יהוה, הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ עַל־הַצּוּר׃ 22 וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד־עָבְרִי׃ 23 וַהֲסִרֹתִי אֶת־כַּפִּי, וְרָאִיתָ אֶת־אֲחֹרָי; וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ׃ {ס}
1 ה' דיבר אל משה: "עלה מכאן, אתה והעם שהעלית ממצריים, אל הארץ שנשבעתי לאברהם, ליצחק וליעקב כשאמרתי, 'לצאצאיך אתן אותה'. 2 אשלח לפניך מלאך, אגרש את הכנענים, את האמורים, החיתים, הפריזים, החיווים והיבוסים, 3 ואביא אתכם לארץ שופעת חלב ודבש, [דבש – לא ברור אם מדובר בדבש דבורים או בתמצית פירות] אך לא אֶעלה ביניכם כי אתם עם עקשן וסרבן ואני עלול להשמיד אתכם בדרך".
4 העם שמע את הדברים הקשים האלה והתאבל. איש לא ענד תכשיטים 5 כי ה' אמר למשה להגיד לבני ישראל: "אתם עם עקשן וסרבן. אם אהיה אתכם אפילו רגע אחד, אשמיד אתכם. הסירו מעליכם את תכשיטיכם ואשקול מה לעשות לכם ".
6 בני ישראל הסירו בהר חורב את תכשיטיהם.
7 משה לקח את האוהל, הקים אותו הרחק מחוץ למחנה וקרא לו אוהל מועד. מאז, כל מי שרצה לשמוע מה' יצא לאוהל מועד, אל מחוץ למחנה. 8 כאשר יצא משה אל האוהל עמדו כל בני ישראל בפתח אוהליהם והביטו בו עד שהגיע לאוהל. 9 כאשר נכנס משה לאוהל, ירד עמוד הענן ונעמד בפתח האוהל, וה' דיבר עם משה. 10 כאשר ראה כל העם את עמוד הענן עומד בפתח האוהל השתחווה כל אחד בפתח אוהלו. 11 ה' דיבר אל משה פנים אל פנים כשם שאדם מדבר עם חברו. אחר כך שב משה אל המחנה, אך יהושע בן נון, עוזרו הצעיר, לא זז מהאוהל.
הראה לי את כבודך
12 משה אמר לה': "אמרת לי, 'העלה את העם הזה', אך לא הודעת לי את מי תשלח אתי. אמרת לי, 'בחרתי בך ומצאת חן בעיניי'. 13 ובכן, אם מצאתי חן בעיניך, לַמד אותי בבקשה את דרכיך כדי שאמשיך למצוא חן בעיניך. זכור שהעם הזה הוא עַמך".
14 "אלך אתך ואשקיט את לבך", השיב ה'.
15 "אם לא תלך אתנו", אמר משה, "אל תעלה אותנו מכאן. 16 איך יֵדע העולם שאני ועמך מצאנו חן בעיניך? הלוא אני ועמך נבדלים מכל העמים שעל פני האדמה בכך שאתה אתנו".
17 "אעשה גם את מה שביקשת כי מצאת חן בעיניי ובחרתי בך", השיב ה' למשה.
18 "בבקשה, הַראה לי את כבודך", ביקש משה.
19 "אעביר את כל טוּבי לפניך ואגלה לך את עצמי. אני עושה חסד עם מי שאני רוצה ומרחם על מי שאני רוצה. 20 לא תוכל לראות את פניי, כי איש אינו יכול לראות אותי ולהישאר בחיים. 21 יש מקום לידי. עמוֹד שם על הסלע, 22 וכאשר יעבור כבודי, אכניס אותך לפתח שבסלע ואכסה עליך בכפי עד שאעבור. 23 כשאסיר את כפי תראה אותי מאחור, אבל את פניי אי אפשר לראות".