תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק יד

1 וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ, וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם; לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל־הַיָּם׃ 3 וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר׃ 4 וְחִזַּקְתִּי אֶת־לֵב־פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל־חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי־אֲנִי יהוה; וַיַּעֲשׂוּ־כֵן׃
5 וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל־הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה־זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי־שִׁלַּחְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ׃ 6 וַיֶּאְסֹר אֶת־רִכְבּוֹ; וְאֶת־עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ׃ 7 וַיִּקַּח, שֵׁשׁ־מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם עַל־כֻּלּוֹ׃ 8 וַיְחַזֵּק יְהוָֹה, אֶת־לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה׃ 9 וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל־הַיָּם, כָּל־סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ; עַל־פִּי הַחִירֹת, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן׃ 10 וּפַרְעֹה הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יהוה׃ 11 וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה, הַמִבְּלִי אֵין־קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר; מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם׃ 12 הֲלֹא־זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת־מִצְרָיִם; כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת־מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר׃
13 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ, הִתְיַצְבוּ, וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת יהוה, אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם; כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת־מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד־עוֹלָם׃ 14 יהוה יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׃ {פ}
15 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, מַה־תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ׃ 16 וְאַתָּה הָרֵם אֶת־מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַיָּם וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה׃ 17 וַאֲנִי, הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת־לֵב מִצְרַיִם, וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם; וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל־חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו׃ 18 וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי־אֲנִי יהוה; בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו׃
19 וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם׃ 20 וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, וַיָּאֶר אֶת־הַלָּיְלָה; וְלֹא־קָרַב זֶה אֶל־זֶה כָּל־הַלָּיְלָה׃ 21 וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יהוה אֶת־הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל־הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם׃ 22 וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם׃ 23 וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם, כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו; אֶל־תּוֹךְ הַיָּם׃ 24 וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף יהוה אֶל־מַחֲנֵה מִצְרַיִם, בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן; וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם׃ 25 וַיָּסַר, אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת; וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יהוה, נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם׃ {פ}

26 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַיָּם; וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל־מִצְרַיִם, עַל־רִכְבּוֹ וְעַל־פָּרָשָׁיו׃ 27 וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר יהוה אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם׃ 28 וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת־הָרֶכֶב וְאֶת־הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם; לֹא־נִשְׁאַר בָּהֶם עַד־אֶחָד׃ 29 וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם׃ 30 וַיּוֹשַׁע יהוה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם, מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם׃ 31 וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יהוה; וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוה, וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׃ {פ}
1 ה' אמר למשה: 2 "אמור לבני ישראל להסתובב ולחנות מול פִּי הַחִירוֹת, בין מִגְדוֹל ובין הים, מול בַּעַל צְפוֹן, ליד הים. 3 פרעה יאמר על בני ישראל, 'הם איבדו את דרכם והמדבר מקיף אותם מכל צד'. 4 אקשה את לב פרעה. הוא ירדוף אחריהם אבל אני אַראה את כבודי במה שאעשה לפרעה ולכל צבאו, וכל תושבי מצריים יֵדעו שאני ה' ". בני ישראל עשו כפי שאמר ה'.
5 כשנֶאמר למלך מצריים שהעם ברח, התחרטו הוא ושריו. "מה עשינו?! שִחררנו את עבדינו בני ישראל!". 6 פרעה הכין את המרכבה שלו ולקח אתו צבא: 7 שש מאות מרכבות מהטובות ביותר ואת כל מרכבות מצריים, ומפקדים על כל הצבא הזה. 8 ה' הִקשה את לב פרעה מלך מצריים. פרעה רדף אחרי בני ישראל שיצאו מארצו בביטחון. 9 המצרים, כל מרכבות פרעה וסוסיו, כל פרשיו וכל צבאו, התקרבו אל בני ישראל שחנו ליד הים מול פי החִירוֹת ובעל צפון. 10 כאשר התקרב פרעה ראו בני ישראל שהמצרים יוצאים אחריהם. הם נבהלו מאוד וזעקו לה'. 11 "האם אין קברים במצריים?", אמרו למשה. "למה לקחת אותנו למות במדבר? למה הוצאת אותנו ממצריים?! 12 הרי אמרנו לך במצריים, 'עזוב אותנו ותן לנו להיות עבדים במצריים'. מוטב לנו להיות עבדים במצריים מאשר למות במדבר!' ".
13 "אל תפחדו!", אמר משה לעם. "עִמדו ורְאו כיצד ה' יושיע אתכם היום. את המצרים שראיתם היום לא תראו עוד לעולם. 14 ה' ילחם למענכם ואתם לא תעשו דבר".
15 ה' אמר למשה: "מדוע אתה זועק אליי? אמור לבני ישראל ללכת קדימה! 16 הרם אתה את המטה שלך והושט ידך לכיוון הים. הים יפָּתח ובני ישראל יעברו בתוך הים על קרקע יבשה. 17 אני אקשה את לב המצרים כך שיצאו אחריכם, ואַראה את כבודי במה שאעשה לפרעה ולכל צבאו, למרכבות ולפרשים שלו. 18 המצרים יֵדעו שאני ה' כשאַראה את כבודי בפרעה, במרכבות ובפרשים שלו".
19 מלאך אלוהים שהלך לפני מחנה ישראל עבר אל מאחוריהם. גם עמוד הענן שהלך לפני העם נעמד מאחוריהם, 20 בין מחנה מצריים למחנה ישראל. על מחנה מצריים הטיל הענן חושך, אך את מחנה ישראל האיר בלילה. שני המחנות לא קרבו זה אל זה כל הלילה. 21 משה הושיט את ידו לכיוון הים, וה' דחף את מי הים במשך כל הלילה באמצעות רוח מזרחית חזקה, עד שהמים נפתחו והים הפך ליבשה. 22 בני ישראל הלכו בתוך הים על קרקע יבשה, כשהמים עומדים כמו חומה מימינם ומשמאלם. 23 המצרים רדפו אחרי בני ישראל. כל סוסי פרעה, המרכבות והפרשים שלו נכנסו אחריהם לתוך הים. 24 השכם בבוקר השקיף ה' אל מחנה מצריים מתוך עמוד ענן ואש וגרם למהומה במחנה מצריים. 25 הוא גרם לגלגלים של מרכבות פרעה ליפול מהמרכבות כך שמחנה פרעה התקדם בקושי. "נברח מפני ישראל", אמרו המצרים, "כי ה' נלחם נגדנו למענם".
26 ה' אמר למשה: "הושט את ידך לכיוון הים והמים ישובו למקומם על המצרים, על המרכבות ועל הפרשים שלהם". 27 לפנות בוקר הושיט משה את ידו לכיוון הים, והים שב למצבו הקודם. המצרים ברחו מפני המים אבל אלוהים סחף את המצרים בים. 28 המים שבו למקומם וכיסו את המרכבות, את הפרשים ואת כל צבא פרעה שרדף אחרי בני ישראל אל תוך הים. אפילו אחד מהם לא נשאר. 29 אבל בני ישראל הלכו על קרקע יבשה בתוך הים, והמים עמדו כמו חומה מימינם ומשמאלם. 30 ביום ההוא הציל ה' את ישראל מהמצרים. בני ישראל ראו את המצרים המתים על שפת הים. 31 כאשר ראו בני ישראל את המעשה הגדול שעשה ה' נגד המצרים, הם כיבדו את ה'. הם גם האמינו בה' ובמשה עבדו.