תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק יט

1 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי׃
2 וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן־שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר׃ 3 וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל־הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יהוה מִן־הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 4 אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי׃ 5 וְעַתָּה, אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי; וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ׃ 6 וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ; אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
7 וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם; וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּהוּ יהוה׃ 8 וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יהוה נַעֲשֶׂה; וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יהוה׃
9 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יהוה׃
10 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵךְ אֶל־הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם׃ 11 וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יֵרֵד יהוה לְעֵינֵי כָל־הָעָם עַל־הַר סִינָי׃ 12 וְהִגְבַּלְתָּ אֶת־הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ; כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת׃ 13 לֹא־תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי־סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ־יָרֹה יִיָּרֶה, אִם־בְּהֵמָה אִם־אִישׁ לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל, הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר׃

14 וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן־הָהָר אֶל־הָעָם; וַיְקַדֵּשׁ אֶת־הָעָם, וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם׃ 15 וַיֹּאמֶר אֶל־הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים; אַל־תִּגְּשׁוּ אֶל־אִשָּׁה׃
16 וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל־הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה׃ 17 וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת־הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן־הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר׃ 18 וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יהוה בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל־הָהָר מְאֹד׃ 19 וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל׃ 20 וַיֵּרֶד יהוה עַל־הַר סִינַי אֶל־רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא יהוה לְמֹשֶׁה אֶל־רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה׃
21 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם; פֶּן־יֶהֶרְסוּ אֶל־יהוה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב׃ 22 וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל־יהוה יִתְקַדָּשׁוּ; פֶּן־יִפְרֹץ בָּהֶם יהוה׃
23 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יהוה, לֹא־יוּכַל הָעָם, לַעֲלֹת אֶל־הַר סִינָי; כִּי־אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר, הַגְבֵּל אֶת־הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ׃
24 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יהוה לֶךְ־רֵד, וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ; וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם, אַל־יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל־יהוה פֶּן־יִפְרָץ־בָּם׃
25 וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל־הָעָם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם׃ {ס}
מול הר סיני
1 בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצריים, ממש באותו יום, הגיעו למדבר סִינַי.
2 הם יצאו מרפידים, הגיעו למדבר סינַי וחנו שם במדבר, מול ההר. 3 משה עלה אל אלוהים, וה' קרא אליו מן ההר: "אמור לבית יעקב, לבני ישראל, 4 'ראיתם מה שעשיתי למצריים ואיך נשאתי אתכם כמו שנשר נושא את גוזליו על כנפיו, והבאתי אתכם אליי. 5 כעת, אם באמת תשמעו בקולי ותשמרו את בריתי, תהיו לי לעם מיוחד מבין כל העמים, אף על פי שכל הארץ שייכת לי. 6 אתם תהיו למלכוּת של כוהנים ולעם המוקדש לי'. כך תאמר לבני ישראל".
7 משה קרא לזקני העם והציג בפניהם את הדברים שציווה עליו ה'. 8 "נעשה כל מה שאמר ה' ", ענה כל העם יחד, ומשה סיפר לה' מה השיב העם.
9 ה' אמר למשה: "אבוא אליך בענן כבד כדי שהעם ישמע כאשר אדבר אתך, ויאמין גם בך לעולם". משה סיפר לה' את כל מה שאמר העם.
10 "לך אל העם", אמר ה' למשה, "וצַווה עליהם לטהר את עצמם היום ומחר ולכבס את בגדיהם. 11 עליהם להיות מוכנים לקראת היום השלישי, כי ביום השלישי יֵרד ה' על הר סינַי לעיני כל העם. 13 -12 הצב לעם גבול מסביב להר ואמור להם, 'היזהרו מלעלות להר או לגעת בקצהו. יש להמית כל אדם או בהמה שיגע בהר. כיוון שאסור לגעת במי שנגע בהר, עליכם לרגום אותו למוות או לירות בו'. רק כאשר תישמע תקיעת שופר ממושכת יהיו רשאים לעלות להר".
14 משה ירד מההר אל העם וציווה עליהם לטהר את עצמם ולכבס את בגדיהם. 15 "התכוננו ליום השלישי, אל תשכבו עם נשותיכם", אמר להם.
16 ביום השלישי, כשהאיר הבוקר, התחוללה סופת ברקים ורעמים. ענן כבד רבץ על ההר וקול שופר חזק מאוד נשמע. כל העם במחנה נבהל. 17 משה הוציא את העם מהמחנה לקראת אלוהים, והעם נעמד לרגלי ההר. 18 הר סינַי היה מכוסה כולו בעשן כי ה' ירד עליו באש. ההר העלה עשן כמו תנור לוהט וכולו רעד מאוד. 19 קול השופר הלך והתחזק מאוד. משה דיבר ואלוהים ענה לו בקול. 20 ה' ירד על הר סינַי, אל ראש ההר. הוא קרא למשה לעלות אליו, ומשה עלה.
21 "רד להזהיר את העם", אמר ה' למשה, "שֶׁמָא יפרצו את הגבולות כדי לראות את ה' ורבים ימותו. 22 גם הכוהנים שרשאים להתקרב לה' צריכים לטהר את עצמם כדי שה' לא יהרוג רבים מהם".
23 משה השיב לה': "העם לא יוכל לעלות להר סינַי כי הזהרת אותנו ואמרת, 'הצב גבולות סביב להר והקדש אותו לי' ".
24 "רד!", אמר ה' למשה. "אחר כך עלה עם אהרון. אסור לכוהנים ולעם לפרוץ את הגבולות כדי לעלות אל ה' שמא אפגע בהם".
25 משה ירד אל העם ודיבר אליהם.