תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק יג

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 קַדֶּשׁ־לִי כָל־בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל־רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה; לִי הוּא׃
3 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם, זָכוֹר אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא יְהוָֹה אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ׃ 4 הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים; בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב׃ 5 וְהָיָה כִי־יְבִיאֲךָ יהוה אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת־הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה׃ 6 שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, חַג לַיהוָה׃ 7 מַצּוֹת יֵאָכֵל, אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל־גְּבֻלֶךָ׃ 8 וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר; בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יהוה לִי, בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם׃ 9 וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל־יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן, תִּהְיֶה תּוֹרַת יהוה בְּפִיךָ; כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם׃ 10 וְשָׁמַרְתָּ אֶת־הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ; מִיָּמִים יָמִימָה׃ {ס}
11 וְהָיָה כִּי־יְבִאֲךָ יהוה אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ לָךְ׃ 12 וְהַעֲבַרְתָּ כָל־פֶּטֶר־רֶחֶם לַיהוָֹה; וְכָל־פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה׃ 13 וְכָל־פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם־לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה׃ 14 וְהָיָה כִּי־יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה־זֹּאת; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יהוה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ 15 וַיְהִי, כִּי־הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָֹה כָּל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד־בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל־כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל־פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל־בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה׃ 16 וְהָיָה לְאוֹת עַל־יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ; כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יהוה מִמִּצְרָיִם׃ {ס}



17 וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת־הָעָם, וְלֹא־נָחָם אֱלֹהִים, דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא; כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן־יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה׃ 18 וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת־הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם־סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
19 וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ; כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם׃
20 וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר׃ 21 וַיהוה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם; לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה׃ 22 לֹא־יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה; לִפְנֵי הָעָם׃ {פ}
זֵכר ליציאת מצריים
1 ה' אמר למשה: 2 "הקדש לי כל בכור. כל ולד היוצא ראשון מבטן אמו בקרב בני ישראל – מהאדם ומהבהמות – שייך לי".
3 משה אמר לעם: "זִכרו את היום הזה שבו יצאתם ממצריים, ארץ העבדות, כי ה' הוציא אתכם משם בכוח רב, ואל תאכלו חמץ. 4 אתם יוצאים היום, בחודש האביב. 5 כאשר יביא אתכם ה' לארץ הכנענים, החיתים, האמורים, החיווים והיבוסים, שנשבע לאבותיכם לתת לכם, ארץ שופעת חלב ודבש, קַיימו את הטקס הזה בחודש האביב: 6 במשך שבעה ימים תאכלו מצות וביום השביעי תחגגו חג המוקדש לה'. 7 מצות תאכלו שבעה ימים. אסור שיֵראה בביתך חמץ, ואסור שיהיו בביתך שמרים. 8 אמור לבנך ביום ההוא, 'אנחנו עושים זאת בגלל מה שעשה ה' עבורנו כשיצאנו ממצריים'. 9 הטקס הזה ישמש סימן על ידך ותזכורת על מצחך כדי שתדבר על תורת ה', כי ה' הוציא אותך ממצריים בכוח רב. 10 שמור את חוקי הפסח בזמנם הקבוע מדי שנה בשנה.
11 "כאשר יביא אותך ה' אל ארץ הכנענים כפי שנשבע לך ולאבותיך ויתן לך אותה, 12 תן לה' כל ולד היוצא ראשון מבטן אמו, גם את בכורי הבהמות שיהיו ברשותך. כל הבכורות הזכרים שייכים לה'. 13 במקום כל בכור של חמור תן שה. אם אינך רוצה לעשות זאת, הרוג את החמור הבכור על ידי מכה בעורפו. את כל בכורי בניך עליך לפדות  [לפדות – לשחרר, לרוב בכסף או בתמורה אחרת]. 14 כאשר ישאל אותך בנך בעתיד, 'מה פירוש המנהג הזה?', אמור לו, 'ה' הוציא אותנו בכוח רב ממצריים, ארץ העבדות. 15 כאשר סירב פרעה לשחרר אותנו הרג ה' כל בכור במצריים, מבכור האדם עד בכור הבהמה. לכן אני מקריב לה' את הזכרים שנולדו ראשונים ופודה כל בכור מבניי'. 16 זה יהיה כמו סימן על ידך ותזכורת על מצחך לכך שה' הוציא אותנו ממצריים בכוח רב".
ה' מוביל את העם במדבר ובים
17 כאשר שִחרר פרעה את העם, לא הִנחה אלוהים את העם דרך ארץ הפלשתים אף על פי שהייתה קרובה, כי חשב: "הם עלולים להתחרט ולחזור למצריים כשיצטרכו להילחם". 18 לכן הִפנה אלוהים את העם סביב, דרך המדבר, לכיוון ים סוף. בני ישראל עלו ממצריים מוכנים למלחמה.
19 משה לקח אתו את עצמות יוסף כי יוסף השביע את בני ישראל: "אלוהים עוד יעזור לכם. כשיעשה זאת, הַעלו מכאן את עצמותיי".
20 בני ישראל יצאו מסוכות וחנו באֵתָם שבקצה המדבר. 21 ביום הלך ה' לפניהם בעמוד ענן כדי להדריך אותם, ובלילה בעמוד אש כדי להאיר להם. כך יכלו ללכת ביום ובלילה. 22 עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה לא הפסיק להנחות את העם.