תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק ה

1 וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה; כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת־עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר׃
2 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, מִי יהוה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת־יִשְׂרָאֵל; לֹא יָדַעְתִּי אֶת־יהוה, וְגַם אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ׃
3 וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ, פֶּן־יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב׃
4 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת־הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם׃ 5 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, הֵן־רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ; וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם׃
6 וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא; אֶת־הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת־שֹׁטְרָיו לֵאמֹר׃ 7 לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם; הֵם יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן׃ 8 וְאֶת־מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם, לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ; כִּי־נִרְפִּים הֵם, עַל־כֵּן, הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ׃ 9 תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל־הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ־בָהּ; וְאַל־יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי־שָׁקֶר׃
10 וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, וַיֹּאמְרוּ אֶל־הָעָם לֵאמֹר; כֹּה אָמַר פַּרְעֹה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן׃ 11 אַתֶּם, לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ; כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר׃
12 וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן׃ 13 וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר; כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן׃
14 וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר; מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, גַּם־תְּמוֹל גַּם־הַיּוֹם׃
15 וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל־פַּרְעֹה לֵאמֹר; לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ׃ 16 תֶּבֶן, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ; וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ׃
17 וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים; עַל־כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה׃ 18 וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא־יִנָּתֵן לָכֶם; וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנּוּ׃
19 וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר; לֹא־תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ 20 וַיִּפְגְּעוּ אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם; בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה׃ 21 וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא יהוה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט; אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת־רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת־חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ׃
22 וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל־יהוה וַיֹּאמַר; אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי׃ 23 וּמֵאָז בָּאתִי אֶל־פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא־הִצַּלְתָּ אֶת־עַמֶּךָ׃
1 לאחר מכן באו משה ואהרון ואמרו לפרעה: "ה' אלוהי ישראל אמר, 'שחרר את עמי כדי שיחגגו לכבודי במדבר'."
2 "מי הוא ה' שאשמע בקולו ואשחרר את ישראל?!", אמר פרעה. "אינני מכיר את ה', ואת ישראל לא אשחרר!"
3 משה ואהרון אמרו: "אלוהי העברים נגלה אלינו. אנחנו מבקשים לצאת למסע של שלושה ימים במדבר כדי להקריב קרבנות לה' אלוהינו, אחרת הוא עלול לפגוע בנו במחלה קשה ומידבקת או במלחמה".
4 "משה ואהרון", גער בהם פרעה, "למה אתם מפריעים לבני העם בעבודתם? חִזרו לעבודתכם! 5 בני העם רבִּים ואתם משביתים אותם מעבודתם".
6 ביום ההוא ציווה פרעה על המפקחים ועל המשגיחים: 7 "אל תיתנו עוד לעם קש כפי שעשיתם עד היום. מעתה עליהם לאסוף קש בעצמם. 8 אבל דִרשו מהם לעשות אותה כמות לבנים שעשו עד היום ואל תפחיתו ממנה. הם עצלים, לכן הם דורשים ללכת להקריב קרבנות לאלוהיהם. 9 כאשר תהיה העבודה מספיק קשה הם יהיו עסוקים בה ולא יתפנו לשקרים".
10 המפקחים והמשגיחים יצאו אל העם והודיעו: "פרעה אמר, 'לא אתן לכם עוד קש. 11 לכו בעצמכם לחפש קש אבל אל תפחיתו מכמות הלבנים שאתם עושים!' ".
12 העם התפזר בכל מצריים וחיפש קש. 13 המפקחים האיצו בהם ואמרו: "השלימו את עבודתכם כמו בימים שקיבלתם קש!".
14 המפקחים מטעם פרעה היכו את המשגיחים שמינו מבני ישראל ושאלו: "מדוע לא עשיתם היום את כמות הלבנים שעשיתם בעבר? מדוע לא עשיתם את כמות הלבנים שנקבעה לכם?!".
15 המשגיחים העברים באו אל פרעה והתלוננו: "למה אתה עושה זאת לעבדיך? 16 קש לא נותנים לנו ובכל זאת דורשים מאתנו לעשות לבנים. אותנו מכים אבל המפקחים שלך הם האשמים".
17 "עצלים אתם! עצלים! לכן אתם אומרים, 'אנחנו רוצים להקריב קרבנות לה' '. 18 לכו לעבוד! קש לא יתנו לכם אבל יהיה עליכם לעשות אותה כמות לבנים!".
19 המשגיחים העברים הבינו שהם במצוקה כשנֶאמר להם: "אל תפחיתו מכמות הלבנים היומית שלכם!". 20 כשיצאו מבית פרעה נתקלו במשה ואהרון שהמתינו להם, 21 ואמרו: "ה' יִראֶה וישפוט אתכם על כך שגרמתם לנו להיות שנואים בעיני פרעה ובעיני אנשיו, ועל כך שנתתם להם הזדמנות להרוג אותנו".
22 משה חזר אל ה' ואמר: "ה', למה הרעת לעם הזה? לשם מה שלחת אותי? 23 מאז שבאתי אל פרעה כדי לדבר בשמך, מצבו של העם החמיר וכלל לא הִצלת את עמך".