‎1‏ מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא׃ ‎2‏ אֲנִי֙ פִּי־מֶ֣לֶךְ שְׁמ֔וֹר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים׃ ‎3‏ אַל־תִּבָּהֵ֤ל מִפָּנָיו֙ תֵּלֵ֔ךְ אַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּדָבָ֣ר רָ֑ע כִּ֛י כָּל־אֲשֶׁ֥ר יַחְפֹּ֖ץ יַעֲשֶֽׂה׃ ‎4‏ בַּאֲשֶׁ֥ר דְּבַר־מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר־ל֖וֹ מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃ ‎5‏ שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם׃ ‎6‏ כִּ֣י לְכָל־חֵ֔פֶץ יֵ֖שׁ עֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט כִּֽי־רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם רַבָּ֥ה עָלָֽיו׃ ‎7‏ כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ יֹדֵ֖עַ מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה כִּ֚י כַּאֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֔ה מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃ ‎8‏ אֵ֣ין [...]

פרק ז: ‎1 ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ׃ ‎2‏ ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ׃ ‎3‏ ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂחֹ֑ק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃ ‎4‏ לֵ֤ב חֲכָמִים֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔בֶל וְלֵ֥ב כְּסִילִ֖ים בְּבֵ֥ית שִׂמְחָֽה׃ ‎5‏ ט֕וֹב לִשְׁמֹ֖עַ גַּעֲרַ֣ת חָכָ֑ם מֵאִ֕ישׁ שֹׁמֵ֖עַ שִׁ֥יר כְּסִילִֽים׃ ‎6‏ כִּ֣י כְק֤וֹל הַסִּירִים֙ תַּ֣חַת הַסִּ֔יר כֵּ֖ן שְׂחֹ֣ק הַכְּסִ֑יל וְגַם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ ‎7‏ כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת־לֵ֖ב מַתָּנָֽה׃ ‎8‏ ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר [...]

‎1‏ יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל־הָאָדָֽם׃ ‎2‏ אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֥ה הֶ֛בֶל וָחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא׃ ‎3‏ אִם־יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב שֶׁיִּהְי֣וּ יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע מִן־הַטּוֹבָ֔ה וְגַם־קְבוּרָ֖ה לֹא־הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל׃ ‎4‏ כִּֽי־בַהֶ֥בֶל בָּ֖א וּבַחֹ֣שֶׁךְ יֵלֵ֑ךְ וּבַחֹ֖שֶׁךְ שְׁמ֥וֹ יְכֻסֶּֽה׃ ‎5‏ גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ לֹא־רָאָ֖ה וְלֹ֣א יָדָ֑ע נַ֥חַת לָזֶ֖ה מִזֶּֽה׃‎6‏ וְאִלּ֣וּ חָיָ֗ה [...]

פרק ה: הערה. בכתבי הקודש בלועזית, פסוק 17 בפרק ד מצורף לתחילת פרק ה בשל ההקשר. פרק ד 17: שְׁמֹ֣ר רַגְלֶיךָ [רַגְלְךָ֗] כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וְקָר֣וֹב לִשְׁמֹ֔עַ מִתֵּ֥ת הַכְּסִילִ֖ים זָ֑בַח כִּֽי־אֵינָ֥ם יוֹדְעִ֖ים לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃ ‎פרק ה 1:‏ אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַֽל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים׃ ‎2‏ כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים׃ ‎3‏ כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין [...]

פרק ד: בסוף פרק ג' שלמה אומר לאדם לשמוח במעשיו (ג 22), ומיד בתחילת פרק ד' הוא מראה שיש בני אדם שאפילו האפשרות הזאת נשללת מהם בגלל העושק. החיבור הזה בין ג 22 ל-ד 1-3 נועד להדגיש את העובדה ששמחה וסיפוק אינם נובעים מהמעשים והיכולות תחת השמש אלא ממקור אחר – מאלוהים. חלוקת פרק ד׳ א. העושק והסבל תחת השמש עלולים להפוך את המוות לעדיף מן החיים (פס׳ 1-3) ב. עמל המונע מקנאה, תחרות [...]

פרק ג: בפרק ג שלמה המלך מרחיב את אותה אמת: האדם אינו אדון לזמנים ולנסיבות חייו; אלוהים הוא שקובע אותם, ותפקיד האדם הוא לקבל מידו את חלקו ולחיות ביראת אלוהים. חלוקת הפרק: א. אלוהים קבע עת לכל דבר ולכל אירוע בחיי האדם (פס' 1-8) ב. כיצד ראוי לאדם לחיות לנוכח ריבונותו של אלוהים על עיתות חייו? (פס' 9-15) ג. אלוהים ישפוט את העוול בעולם בעתו (פס' 16-17) ד. המוות ממחיש לאדם את מוגבלותו ואת [...]

חלוקת פרק ב: א. האם תענוגות, עושר והישגים יכולים להעניק משמעות לחיי האדם? (פס׳ 1-11) ב. מה יתרון החכם על הכסיל, אם המוות הוא סופם של שניהם? (פס׳ 12-17) ג. מה התועלת בעמל האדם, אם לאחר מותו יעבור פרי עמלו לאחרים? (פס׳ 18-23) ד. משמעות והנאה אמיתית בחיים נמצאות בקבלת מתנות אלוהים מידו (פס׳ 24-26) א. האם תענוגות, עושר והישגים יכולים להעניק משמעות לחיי האדם? (פס׳ 1-11) ‎1‏ אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה בְשִׂמְחָ֖ה [...]

מבוא לספר קהלת גם מי שאינם בקיאים בספר קהלת מכירים בוודאי כמה מן האמרות שהפכו לנכסי צאן ברזל, ובראשן: "הֲבֵל הֲבָלִים... הַכֹּל הָבֶל" (א 2), "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (א 9), ו"עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם" (ג 8). בקריאה ראשונה בספר קהלת, הנמנה עם ספרי החכמה שבכתבי הקודש, עלול הקורא להתרשם כי מחברו, שלמה המלך, אחוז ייאוש, תסכול וחוסר תקווה. אולם זו מסקנה לא מדויקת. קהלת אינו ספר של ייאוש, אלא ספר של התפכחות. [...]

פרק ח' בפרק האחרון, פרק ח', אנו עדים לסיום נפלא של הספר. הפרק משמש כסיכום לכל מה שחווינו בפרקים הקודמים, עם חזרות רבות על נושאים מרכזיים ודימויים מוכרים. בפרק הזה מופיעים אלמנטים שמזכירים לנו אירועים ותמונות שראינו בעבר: כרם ונוטרים, עץ התפוחים, הביטוי "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ," ועליה מהמדבר. כל אלו משתלבים שוב בפרק הסיכום הזה. לצד החזרות על אלמנטים קודמים, מופיעה גם שירה יפייפיה עם פסוקים שהפכו למוכרים מאוד. [...]

פרק ז׳ בפרק הזה, לאחר הפסוק הראשון, אכן יש תיאור מפורט של הכלה, שמוביל בהמשך לתיאורים של חיבוק, נשיקה, תשוקה, ולבסוף המשפט: "אתן את דודי לך." אז כן, עולה כאן השאלה המתבקשת: האם מדובר בתיאור של יחסי מין? כנראה שכן. עם זאת, השאלה השנייה היא האם זה נושא שיש ללמד עליו בפירוט באסיפות קהילה? כאן התשובה מורכבת יותר. אני מודע לכך שיש ביקורת על כך שנושא זה לא נלמד מספיק בקהילות, ושבני נוער גדלים [...]