תנ"ך מבואר

ספר ויקרא פרק ו

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה; הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃ 3 וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן, אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃ 4 וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת־הַדֶּשֶׁן אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל־מָקוֹם טָהוֹר׃ 5 וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד־בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים׃ 6 אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶה׃ {ס}


7 וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה; הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי־אַהֲרֹן לִפְנֵי יהוה, אֶל־פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ׃ 8 וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ, מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ, וְאֵת כָּל־הַלְּבֹנָה, אֲשֶׁר עַל־הַמִּנְחָה; וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ, רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיהוָה׃ 9 וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה, יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו; מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, בַּחֲצַר אֹהֶל־מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ׃ 10 לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ, חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא, כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם׃ 11 כָּל־זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה, חָק־עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, מֵאִשֵּׁי יהוה; כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ׃ {פ}


12 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 13 זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד; מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב׃ 14 עַל־מַחֲבַת, בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה; תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים, תַּקְרִיב רֵיחַ־נִיחֹחַ לַיהוָה׃ 15 וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ; חָק־עוֹלָם לַיהוָה כָּלִיל תָּקְטָר׃ 16 וְכָל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל׃ {פ}


17 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 18 דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת; בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יהוה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא׃ 19 הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה; בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל, בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד׃ 20 כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ; וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל־הַבֶּגֶד, אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ, תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ׃ 21 וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל־בּוֹ יִשָּׁבֵר; וְאִם־בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה, וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם׃ 22 כָּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא׃ 23 וְכָל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל; בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף׃ {פ}
הוראות בקשר לקרבנות
עולה
1 ה' אמר למשה 2 לצוות על אהרון ועל בניו: "כך יש להקריב את העולה: יש לשרוף אותה באש על המזבח כל הלילה עד הבוקר. האש שעל המזבח תבער כל הזמן. 3 בבוקר ילבש הכוהן כתונת פִּשתָן ומכנסי פשתן, יְפנה את האפר שנשאר מקרבן העולה שנשרף על המזבח ויניח אותו ליד המזבח. 4 אחר כך יפשוט הכוהן את בגדיו, ילבש בגדים אחרים ויוציא את האפר אל מחוץ למחנה, למקום טהור. 5 האש שעל המזבח תבער כל הזמן, אסור שתכבה. מדי בוקר יבעיר עליה הכוהן עצים, יסדר עליה את העולה וישרוף באש את השומנים של זבחי השלום. 6 יש להקפיד שהאש תבער תמיד על המזבח. אסור שתכבה.
מנחה
7 "כך יש להקריב את המִנחה: אחד מבני אהרון יביא אותה לפני ה', מול המזבח. 8 הוא ירים בכף ידו מעט מהקמח והשמן שהובאו כמנחה ואת כל הלבונה שעל המנחה, וישרוף אותם על המזבח. זהו סמל למנחה כולה, ריח נעים לה'. 9 את מה שנותר מהמנחה יאכלו אהרון ובניו. יש לאפות ממנה מאפה מבצק ללא שמרים ולאכול אותו במקום המוקדש לה', בחצר אוהל מועד. 10 אסור לאפות מהמנחה מאפה מבצק שתפח. זה החלק שנתתי לכוהנים מהקרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לי. החלק הזה מוקדש לה' באופן מיוחד, כמו הקרבנות על חטא ועל אשמה. 11 כל זָכר מצאצאי אהרון רשאי לאכול מהקרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לה'. זהו חלקם לעולם, לכל הדורות. כל מי שיגע בקרבנות אלה יהיה מוקדש לה' ".
12 ה' אמר למשה: 13 "זה הקרבן שיקריבו אהרון ובניו לה' כמנחה קבועה מהיום שימָשח אהרון לכוהן גדול: שני ליטרים קמח חיטה משובח, ליטר בבוקר וליטר בערב. 14 יש לטגן במחבת את המנחה בשמן ולבחוש אותה היטב, זוהי מנחה של מאפה מפורר שיש להקריב כדי שתפיץ ריח נעים לה'. 15 הכוהן מבני אהרון שימָשח לכוהן גדול יכין את המנחה. זהו חוק קבוע לעולם – כולה תישרף ותוקדש לה'. 16 כל מנחה שיביא כוהן תישרף כולה ולא תיאכל".
קרבן על חטא
17 ה' אמר למשה 18 להגיד לאהרון ולבניו: "כך יש להקריב את הקרבן על חטא: יש לשחוט אותו לפני ה' במקום שנהוג לשחוט בו את העולה. זהו קרבן המוקדש לה' באופן מיוחד. 19 הכוהן שיקריב את הקרבן על חטא יאכל ממנו, אבל רק במקום המוקדש לה' – בחצר אוהל מועד. 20 כל מי שיגע בבשר הקרבן על חטא יהיה מוקדש לה'. בגד שדם הקרבן על חטא ניתז עליו, יש לכבס במקום המוקדש לה'. 21 את כלי החרס שבישלו בו את הקרבן על חטא יש לשבור, ואם בישלו אותו בכלי נחושת יש לשפשף את הכלי ולשטוף אותו במים. 22 כל זָכר מהכוהנים רשאי לאכול מהקרבן על חטא, שהוא קרבן המוקדש לה' באופן מיוחד. 23 אבל אסור לאכול שום קרבן על חטא שהביאו מדמו לאוהל מועד כדי לכפר בהיכל הקודש, יש לשרוף את כולו.