תנ"ך מבואר

ספר ויקרא פרק כה

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר׃ 2 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם; וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה׃ 3 שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ אֶת־תְּבוּאָתָהּ׃ 4 וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה; שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר׃ 5 אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת־עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר; שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ׃ 6 וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים עִמָּךְ׃ 7 וְלִבְהֶמְתְּךָ, וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ; תִּהְיֶה כָל־תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל׃ {ס}

8 וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהָיוּ לְךָ, יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה׃ 9 וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל־אַרְצְכֶם׃ 10 וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם, אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ׃ 11 יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ, וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת־סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת־נְזִרֶיהָ׃ 12 כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם; מִן־הַשָּׂדֶה, תֹּאכְלוּ אֶת־תְּבוּאָתָהּ׃ 13 בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת; תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתוֹ׃

14 וְכִי־תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ; אַל־תּוֹנוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃ 15 בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי־תְבוּאֹת יִמְכָּר־לָךְ׃ 16 לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ; כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ׃ 17 וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת־עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם׃

18 וַעֲשִׂיתֶם אֶת־חֻקֹּתַי, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וִישַׁבְתֶּם עַל־הָאָרֶץ לָבֶטַח׃ 19 וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ׃ 20 וְכִי תֹאמְרוּ, מַה־נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת; הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת־תְּבוּאָתֵנוּ׃ 21 וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת אֶת־הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים׃ 22 וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן־הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד־בּוֹא תְּבוּאָתָהּ, תֹּאכְלוּ יָשָׁן׃
23 וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי־לִי הָאָרֶץ; כִּי־גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי׃ 24 וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם; גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ׃ {ס} 25 כִּי־יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ; וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו, וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו׃ 26 וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה־לּוֹ גֹּאֵל; וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ, וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ׃ 27 וְחִשַּׁב אֶת־שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, וְהֵשִׁיב אֶת־הָעֹדֵף, לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר־לוֹ; וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ׃ 28 וְאִם לֹא־מָצְאָה יָדוֹ, דֵּי הָשִׁיב לוֹ, וְהָיָה מִמְכָּרוֹ, בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ, עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל; וְיָצָא בַּיֹּבֵל, וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ׃


29 וְאִישׁ, כִּי־יִמְכֹּר בֵּית־מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה, וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ, עַד־תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ; יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ׃ 30 וְאִם לֹא־יִגָּאֵל, עַד־מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה, וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּעִיר אֲשֶׁר־לא (לוֹ) חֹמָה, לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו; לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל׃ 31 וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים, אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם חֹמָה סָבִיב, עַל־שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב; גְּאֻלָּה תִּהְיֶה־לּוֹ, וּבַיֹּבֵל יֵצֵא׃
32 וְעָרֵי הַלְוִיִּם, בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם; גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם׃ 33 וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן־הַלְוִיִּם, וְיָצָא מִמְכַּר־בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל; כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם, הִוא אֲחֻזָּתָם, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 34 וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר; כִּי־אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם׃ {ס}


35 וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ; וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ׃ 36 אַל־תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ׃ 37 אֶת־כַּסְפְּךָ, לֹא־תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית לֹא־תִתֵּן אָכְלֶךָ׃ 38 אֲנִי, יהוה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לָתֵת לָכֶם אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים׃ {ס}
39 וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר־לָךְ; לֹא־תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד׃ 40 כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד־שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ׃ 41 וְיָצָא מֵעִמָּךְ, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל־אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב׃ 42 כִּי־עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד׃ 43 לֹא־תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ; וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ׃ 44 וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ־לָךְ; מֵאֵת הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם, מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה׃ 45 וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ, וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם, אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה׃ 46 וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה, לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ; וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו, לֹא־תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ׃ {ס}

47 וְכִי תַשִּׂיג, יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ, וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ; וְנִמְכַּר, לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ, אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר׃ 48 אַחֲרֵי נִמְכַּר, גְּאֻלָּה תִּהְיֶה־לּוֹ; אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ׃ 49 אוֹ־דֹדוֹ אוֹ בֶן־דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ־מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ; אוֹ־הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל׃ 50 וְחִשַּׁב עִם־קֹנֵהוּ, מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ, עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל; וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים, כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ׃ 51 אִם־עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים; לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ, מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ׃ 52 וְאִם־מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד־שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב־לוֹ; כְּפִי שָׁנָיו, יָשִׁיב אֶת־גְּאֻלָּתוֹ׃ 53 כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ; לֹא־יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ׃ 54 וְאִם־לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה; וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ׃ 55 כִּי־לִי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם׃
שנת שבתון ושנת יובל
1 ה' דיבר אל משה בהר סינַי 2 ואמר לו להגיד לבני ישראל: "כאשר תבואו אל הארץ שאני נותן לכם, תנו לאדמה לנוח כמו בשבת. מנוחה זו מוקדשת לה'. 3 במשך שש שנים מותר לך לזרוע בשדה שלך, לגזום את הגפן בכרמך ולאסוף את היבול, 4 אך בשנה השביעית תהיה לאדמה שבת שבתון המוקדשת לה'. אל תזרע את השדה שלך ואל תגזום את הגפן שבכרמך. 5 את התבואה שתצמח מאליה אל תקצור, ואת הענבים שיגדלו מאליהם בכרמך אל תבצור. זוהי שנת שבתון לאדמה. 6 היבול שיצמח מאליו בשנת השבתון יהיה לכם למאכל, לך ולכל מי שגר אצלך: לעבדך, לשפחתך, לעובד השכיר שלך ולתושב הזר. 7 גם לבהמתך ולחיות הבר שבארצך מותר יהיה לאכול מהיבול שיצמח מאליו.
8 "סִפרו שבע שנות שבתון, שבע פעמים שבע שנים, כך שמספר השנים בתקופת שבע שנות השבתון יהיה ארבעים ותשע. 9 בעשרה בתשרי, ביום הכיפורים, הַשמיעו תרועת שופר בכל ארצכם. 10 הַקדישו לה' את השנה החמישים ושחררו את כל תושבי הארץ המשועבדים. שנה זו תהיה לכם לשנת יובל. כל איש ישוב בה לנחלתו ולמשפחתו. 11 השנה החמישים תהיה לכם לשנת יובל. אסור לכם לזרוע, לקצור את התבואה שתצמח מאליה או לבצור את הענבים שיצמחו מאליהם 12 כי זוהי שנת יובל, שנה שעליכם להקדיש לה'. מהיבול של שנה זו מותר לכם לאכול רק את מה שתאספו ישירות מהשדה. 13 בשנת היובל ישוב כל איש לאדמת אבותיו.
14 "אם תמכרו זה לזה או תקנו זה מזה אדמות, אל תנצלו זה את זה. 15 עליכם לשלם בהתאם למספר השנים שעברו מאז שנת היובל. האדמה תימכר במחיר שיחושב לפי מספר השנים שנותרו לה לתת יבול. 16 ככל שמספר השנים עולה, יש להעלות את המחיר, וככל שמספר השנים יורד, יש להוריד את המחיר, כי השטח ימכר במחיר שיחושב לפי מספר השנים שהאדמה תיתן יבול. 17 אל תנצלו זה את זה אלא כבדו את ה', כי אני ה' אלוהיכם.
18 "צַייתו לחוקיי, קיימו את מצוותיי והקפידו לנהוג לפיהם. אז תחיו בארץ בביטחון, 19 הארץ תיתן יבול ואתם תאכלו לשובע ותחיו בה בביטחון. 20 אם תשאלו, 'מה נאכל בשנה השביעית? הרי אסור לנו לזרוע את האדמה ולאסוף ממנה את יבולנו', 21 אברך אתכם בשנה השישית כך שהאדמה תיתן יבול שיספיק לשלוש שנים. 22 בשנה השמינית תזרעו ובינתיים תאכלו מהיבול הישן. עד שתאספו את יבול השנה התשיעית תאכלו מהיבול הישן.
23 "אסור למכור אדמה בארץ כך שלא תוכל לשוב לבעליה המקוריים, כי הארץ שייכת לי. אתם תושבים זרים המתגוררים אצלי. 24 עליכם להרשות לבעלים המקוריים לגאול [לגאול – לשחרר, לרוב בכסף או בתמורה אחרת] אדמות בכל הארץ שקיבלתם לנחלה. 25 אם אחד מבני עמכם יהפוך לעני וימכור חלק מנחלתו, קרוב המשפחה הקרוב לו ביותר יגאל את האדמה שמכר. 26 אם אין לאדם מי שיגאל את אדמתו אבל הוא עצמו משיג די כסף כדי לגאול אותה, 27 יחשב את ערך היבול בשנים שנותרו עד היובל, וישלם לאיש שקנה את אדמתו. כך יוכל לשוב לנחלתו. 28 אם לא תהיה לו אפשרות להחזיר את הכסף, תישאר האדמה שמכר בידי הקונה עד היובל. בשנת היובל תוחזר האדמה לבעליה המקוריים, ובעליה ישוב לנחלתו.
29 "אם ימכור אדם בית מגורים בעיר המוקפת חומה, יוכל לגאול אותו בכסף בתוך שנה מיום המכירה. במשך שנה מותר לו לגאול את ביתו, 30 אבל אם לא יגאל אותו בתוך שנה, ישאר הבית שבעיר המוקפת חומה אצל הקונה וצאצאיו לתמיד. הבית לא יחזור לבעליו המקוריים בשנת היובל. 31 בתים בכפרים, שאין סביבם חומה, יֵחשבו כשדה. אפשר לגאול בית כזה, ובשנת יובל הוא יחזור לבעליו המקוריים.
32 "הבתים שבערי הלויים שייכים ללויים, הם רשאים לגאול אותם תמיד. 33 אם יגאל אחד הלויים בית שנמכר בעיר השייכת ללויים, יחזור הבית לבעליו המקוריים בשנת היובל כי הבתים בערי הלויים הם רכושם בין בני ישראל. 34 את שדות המרעה שליד ערי הלויים אסור למכור, הם רכוש הלויים לעולם.
היחס לעני ולעבד
35 "אם יהפך בן עמך לעני ולא יוכל להתפרנס, עליך לעזור לו כדי שיוכל להמשיך לחיות ביניכם. כך עליך לנהוג גם עם תושב זר. 36 כיוון שאתה מכבד את אלוהיך, אל תגבה ממנו ריבית ואפשֵר לבן עמך להמשיך לחיות ביניכם. 37 אל תלווה לו כסף או אוכל בריבית. 38 אני ה' אלוהיכם שהוציא אתכם ממצריים כדי לתת לכם את ארץ כנען ולהיות אלוהיכם.
39 "אם בן עמך שגר לידך יהפך לעני וימכור לך את עצמו לעבד, אל תעביד אותו כמו עבד. 40 התייחס אליו כמו אל עובד שכיר או לתושב זר. יהיה עליו לעבוד אצלך עד שנת היובל, 41 ואז יעזוב אותך עם ילדיו ויחזור אל משפחתו ואל נחלת אבותיו. 42 בני ישראל הם העבדים שלי שהוצאתי ממצריים, לכן אסור למכור אותם לעבדים. 43 אל תעביד את בן עמך בפרך, כבד את אלוהיך. 44 עבדים ושפחות קחו מהעמים שסביבכם – מהם מותר לכם לקנות עבדים ושפחות. 45 גם מהתושבים הזרים שגרים ביניכם ומבני משפחה שנולדו להם בארצכם מותר לכם לקנות עבדים ושפחות, והם יהיו לרכושכם. 46 מותר לכם להוריש אותם לילדיכם והם יהיו רכושם לעולם. מותר לכם להעביד אותם, אבל את בני עמכם, בני ישראל, אסור לכם להעביד בפרך.
47 "אם לתושב זר שגר ביניכם יהיה כסף לקנות עבד, ובן עמכם שגָר לידו יהפוך לעני וימכור את עצמו לתושב זר או לצאצא של משפחת תושבים זרים, 48 יש לגאול את העני שנמכר. אחד מאֶחיו, 49 דודו, בן דודו או קרוב משפחה אחר חייב לגאול אותו, ואם תהיה לו אפשרות עליו לגאול את עצמו. 50 הוא יחשב עם האיש שקנה אותו את מספר השנים מאז שנמכר עד לשנת היובל. מחיר גאולתו יחוּשב לפי משכורתו השנתית של עובד שכיר כפול מספר השנים שנותרו עד לשנת היובל. 51 אם נותרו שנים רבות, יחזיר האיש שרוצה להיגאל סכום שיחושב לפי מספר השנים שנותרו. 52 גם אם נשארו שנים מעטות עד לשנת היובל, יהיה עליו לחשב את מחיר גאולתו לפי מספר השנים שנותרו. 53 בעל העבד חייב להתייחס אליו כמו אל עובד שכיר במשך כל השנים שיהיה אצלו. דאג לכך שלא יעבידו אותו בפרך. 54 אם האיש לא יגָאל בשנים אלה, הוא יֵצא לחופשי עם בניו בשנת היובל 55 כי בני ישראל הם העבדים שלי, הם עבדיי שהוצאתי ממצריים. אני ה' אלוהיכם.