תנ"ך מבואר

ספר ויקרא פרק י

1 וַיִּקְחוּ בְנֵי־אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת; וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יהוה אֵשׁ זָרָה, אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם׃ 2 וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהוה וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יהוה׃ 3 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר־דִּבֶּר יהוה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל־פְּנֵי כָל־הָעָם אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם אַהֲרֹן׃

4 וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל־מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן, בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת־אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי־הַקֹּדֶשׁ, אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃ 5 וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה׃
6 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל־תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא־תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל־הָעֵדָה יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, יִבְכּוּ אֶת־הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יהוה׃ 7 וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן־תָּמֻתוּ, כִּי־שֶׁמֶן מִשְׁחַת יהוה עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה׃ {פ}

8 וַיְדַבֵּר יהוה, אֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ 9 יַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ; חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם׃ 10 וּלֲהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל; וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר׃ 11 וּלְהוֹרֹת אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֵת כָּל־הַחֻקִּים, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֲלֵיהֶם בְּיַד־מֹשֶׁה׃ {פ}
12 וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן, וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל־אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים, קְחוּ אֶת־הַמִּנְחָה, הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יהוה, וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ; כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא׃ 13 וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, כִּי חָקְךָ וְחָק־בָּנֶיךָ הִוא, מֵאִשֵּׁי יהוה; כִּי־כֵן צֻוֵּיתִי׃ 14 וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ; כִּי־חָקְךָ וְחָק־בָּנֶיךָ נִתְּנוּ, מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 15 שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה, עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ, לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי יהוה; וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחָק־עוֹלָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה׃


16 וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף; וַיִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָר וְעַל־אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן, הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר׃ 17 מַדּוּעַ, לֹא־אֲכַלְתֶּם אֶת־הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ, כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא; וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם, לָשֵׂאת אֶת־עֲוֹן הָעֵדָה, לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יהוה׃ 18 הֵן לֹא־הוּבָא אֶת־דָּמָהּ, אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי׃
19 וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל־מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת־חַטָּאתָם וְאֶת־עֹלָתָם לִפְנֵי יהוה, וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יהוה׃ 20 וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו׃ {פ}
מות נדב ואביהוא
1 נָדָב ואֲבִיהוּא בני אהרון לקחו כל אחד את הכף השטוחה שלו, שמו בה גחלים ועליהם קטורת [קטורת – תערובת שמפיצה ריח טוב כאשר שורפים אותה] והגישו לה' אש שלא נלקחה מהמזבח ושה' לא ציווה עליהם להגיש. 2 לפתע יצאה אש מלפני ה' ושרפה אותם. השניים מתו לפני ה'. 3 משה אמר לאהרון: "לכך התכוון ה' כשאמר, 'כל מי שמתקרב אליי חייב לכבד אותי כדי שכל העם יכבד אותי!' ". אהרון שתק.
4 משה קרא למִישָׁאֵל ולאֶלְצָפָן בני עוּזִיאֵל, דוֹדוֹ של אהרון, ואמר להם: "גשו וקחו את בני דודכם מלפני היכל הקודש אל מחוץ למחנה". 5 השניים ניגשו ולקחו את גופות בני אהרון בבגדיהם אל מחוץ למחנה כפי שאמר משה.
6 משה אמר לאהרון ולבניו אלעזר ואיתמר: "אל תפרעו את שערכם ואל תקרעו את בגדיכם לאות אבל, כדי שלא תמותו וכדי שה' לא יכעס על כל העם. אחיכם מכל עם ישראל יתאבלו על השריפה ששרף ה'. 7 אל תצאו מפתח אוהל מועד. אם תעשו זאת תמותו, כי אתם משוחים בשמן ההקדשה של ה' ". אהרון ובניו עשו כדברי משה.
הוראות לכוהנים
8 ה' אמר לאהרון: 9 "אסור לך ולבניך לשתות יין או כל משקה משכר לפני שאתם נכנסים לאוהל מועד. אם תעשו זאת תמותו. זהו חוק קבוע לעולם, לכל הדורות. 10 עליכם להבדיל בין מה שמוקדש לה' לבין מה שאינו מוקדש לו, בין הטמא לבין הטהור. 11 עליכם ללמד את בני ישראל את כל החוקים שמסר לכם ה' באמצעות משה".
12 משה אמר לאהרון ולבניו הנותרים, אלעזר ואיתמר: "קחו את מה שנשאר מהמנחה לאחר שהקרבתם חלק ממנה כקרבן הנשרף באש ומוקדש לה', אֱפו ממנה לחם ללא שמרים ואִכלו אותו ליד המזבח, כי המנחה הזאת מוקדשת לה' באופן מיוחד. 13 אִכלו אותה במקום המוקדש לה', כי זה החלק שלך ושל בניך מהקרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לה', כך ציווה עליי ה'. 14 אבל את החזה לקרבן התנופה ואת השוק לקרבן התרומה אִכלו אתה, בניך ובנותיך בכל מקום טהור, כי זה החלק שניתן לך ולבניך מזבחי השלום של בני ישראל. 15 הָביאו את השוק לקרבן התרומה ואת החזה לקרבן התנופה, עם השומנים שמשמשים קרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לה', והַניפו אותם כקרבן תנופה לפני ה'. זה יהיה החלק שלך ושל בניך לעולם, כפי שציווה ה' ".
16 משה חיפש את התיש לקרבן על חטא וגילה שהוא נשרף. הוא כעס על אלעזר ועל איתמר, בני אהרון הנותרים, ושאל: 17 "מדוע לא אכלתם את הקרבן על חטא במקום המוקדש לה' ?! הקרבן על חטא מוקדש לה' באופן מיוחד. הוא ניתן לכם כדי שתישאו את חטאי העם וכך תכפרו על העם לפני ה'. 18 דם הקרבן על חטא לא הוכנס פנימה אל אוהל מועד. לכן היה עליכם לאכול את הקרבן במקום המוקדש לה', כפי שציוויתי עליכם!".
19 אהרון השיב למשה: "הרי היום הקריבו בניי לה' את הקרבנות שלהם על חטא ואת קרבנות העולה שלהם, ודברים כאלה קרו לי. האם היה הדבר מוצא חן בעיני אלוהים אילו אכלתי היום מהקרבן על חטא?". 20 משה הקשיב וקיבל את תשובת אהרון.