תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק יט

1 וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיִּקְרַע, אֶת־בְּגָדָיו; וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, וַיָּבֹא בֵּית יהוה. 2 וַיִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר, וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, מִתְכַּסִּים, בַּשַּׂקִּים־אֶל־יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, בֶּן־אָמוֹץ. 3 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ, יוֹם־צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה, הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי בָאוּ בָנִים עַד־מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה. 4 אוּלַי יִשְׁמַע יהוה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל־דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר שָׁמַע יהוה אֱלֹהֶיךָ; וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה, בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה.
5 וַיָּבֹאוּ, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ־אֶל־יְשַׁעְיָהוּ. 6 וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר יהוה, אַל־תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, אֹתִי. 7 הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ; וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב, בְּאַרְצוֹ.
8 וַיָּשָׁב, רַבְשָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר, נִלְחָם עַל־לִבְנָה: כִּי שָׁמַע, כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ. 9 וַיִּשְׁמַע, אֶל־תִּרְהָקָה מֶלֶךְ־כּוּשׁ לֵאמֹר, הִנֵּה יָצָא, לְהִלָּחֵם אִתָּךְ; וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר. 10 כֹּה תֹאמְרוּן, אֶל־חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר, אַל־יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר: לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. 11 הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ, אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל־הָאֲרָצוֹת־לְהַחֲרִימָם; וְאַתָּה, תִּנָּצֵל. 12 הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי, אֶת־גּוֹזָן, וְאֶת־חָרָן; וְרֶצֶף וּבְנֵי־עֶדֶן, אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר. 13 אַיּוֹ מֶלֶךְ־חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד, וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם, הֵנַע, וְעִוָּה.
14 וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת־הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים, וַיִּקְרָאֵם; וַיַּעַל בֵּית יהוה, וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יהוה. {פ} 15 וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יהוה, וַיֹּאמַר, יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ; אַתָּה עָשִׂיתָ, אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ. 16 הַטֵּה יהוה אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח יהוה עֵינֶיךָ וּרְאֵה; וּשְׁמַע, אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ, לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי. 17 אָמְנָם, יהוה: הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר, אֶת־הַגּוֹיִם־וְאֶת־אַרְצָם. 18 וְנָתְנוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם, בָּאֵשׁ: כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם־מַעֲשֵׂה יְדֵי־אָדָם עֵץ וָאֶבֶן־וַיְאַבְּדוּם. 19 וְעַתָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ; וְיֵדְעוּ כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, כִּי אַתָּה יהוה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. {ס}


20 וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ, אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל־סַנְחֵרִב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי. 21 זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר־דִּבֶּר יהוה עָלָיו:
בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ, בְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹן־אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה, בַּת יְרוּשָׁלִָם. 22 אֶת־מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל־מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל; וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ, עַל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. 23 בְּיַד מַלְאָכֶיךָ, חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר ברכב (בְּרֹב) רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן; וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה, יַעַר כַּרְמִלּוֹ. 24 אֲנִי קַרְתִּי, וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים; וְאַחְרִב, בְּכַף־פְּעָמַי, כֹּל, יְאֹרֵי מָצוֹר. 25 הֲלֹא־שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אֹתָהּ עָשִׂיתִי, לְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ; עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ־וּתְהִי לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים, עָרִים בְּצֻרוֹת. 26 וְיֹשְׁבֵיהֶן, קִצְרֵי־יָד־חַתּוּ, וַיֵּבֹשׁוּ; הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה, וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר גַּגּוֹת, וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה. 27 וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ, יָדָעְתִּי; וְאֵת, הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי. 28 יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי־וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ, וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ.




29 וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת־אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים־וְאִכְלוּ פִרְיָם. 30 וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית־יְהוּדָה, הַנִּשְׁאָרָה־שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי, לְמָעְלָה. 31 כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן; קִנְאַת יהוה (צְבָאוֹת), תַּעֲשֶׂה־זֹּאת. {ס} 32 לָכֵן, כֹּה־אָמַר יהוה אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא־יוֹרֶה שָׁם חֵץ; וְלֹא־יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן, וְלֹא־יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה. 33 בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־יָבֹא, בָּהּ יָשׁוּב; וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְאֻם־יהוה. 34 וְגַנּוֹתִי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת, לְהוֹשִׁיעָהּ־לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי.
35 וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יהוה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. 36 וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר; וַיֵּשֶׁב, בְּנִינְוֵה. 37 וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר (בָּנָיו) הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ, אֶרֶץ אֲרָרָט; וַיִּמְלֹךְ אֵסַר־חַדֹּן בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. {פ}
תגובת חזקיהו
1 כאשר שמע זאת המלך חזקיהו, הוא קרע את בגדיו, לבש בגדי אבל והלך לבית ה'. 2 הוא שלח אל יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ הנביא את אליקים הממונה על בית המלך, את שבנא המזכיר הראשי ואת זקני הכוהנים, לבושים בגדי אבל. 3 הם אמרו לו: "כך אמר חזקיהו, 'זהו יום של צרה, עונש ובושה. הגיע רגע הלידה אבל אין כוח ללדת. 4 אולי ישמע ה' אלוהיך את כל דברי רבשקה, שמלך אשור, אדונו, שלח אותו ללעוג לאלוהים חיים, וה' אלוהיך יעניש אותו על הדברים ששמע. התפלל בעד שארית ישראל שנותרה' ".
5 אנשי המלך חזקיהו באו אל ישעיהו, 6 וישעיהו אמר להם לומר לאדונם: "כך אמר ה', 'אל תפחד מהדברים ששמעת מהשרים העלובים של מלך אשור שקיללו אותי. 7 אגרום לו לפחֵד, וכאשר ישמע שמועה, ישוב לארצו, שם אגרום לכך שירָצח' ".
8 רבשקה שב אל מלך אשור ושמע שעזב את לכיש. הוא מצא אותו נלחם בלִבְנָה. 9 מלך אשור שמע שנאמר על תִרְהָקָה מלך כּוּשׁ: "הוא יצא להילחם בך!", לכן שלח שוב שליחים לחזקיהו ואמר להם: 10 "אִמרו לחזקיהו מלך יהודה, 'אל תיתן לאלוהים שאתה בוטח בו לפתות אותך בכך שיאמר לך: "לא אתן לירושלים ליפול בידי מלך אשור". 11 הרי שמעת מה עשו מלכי אשור לכל הארצות שהשמידו – ואתה תינצל? 12 האם אלוהי העמים שהשמידו אבותיי הצילו את גוֹזָן, את חָרָן, את רֶצֶף ואת בני עדן שבתְלַאשָׂר? 13 איפה מלך חֲמָת ומלך אַרפָּד, מלך לָעִיר, סְפַרוַויִים, הֵנַע ועִיוָוה?' ".
14 חזקיהו לקח את המכתבים מידי השליחים וקרא אותם. אחר כך עלה לבית ה' ופרשׂ אותם לפני ה'. 15 הוא התפלל לפני ה' ואמר: "ה' אלוהי ישראל – אתה ששוכן בין המלאכים – אתה לבדך אלוהים השולט על כל ממלכות הארץ. אתה עשית את השמים ואת הארץ. 16 ה', הַטֵה את אוזנך ושמע. ה', פְּקח את עיניך ורְאה. שְמע את דברי סנחריב, ששלח שליחים ללעוג לאלוהים חיים. 17 ה', מלכי אשור באמת השמידו את העמים והרסו את ארצותיהם, 18 ואת אליליהם שרפו והשמידו כי אלה לא אלוהים, אלה פסלים מעץ ואבן, מעשה ידי אדם. 19 ועכשיו, ה' אלוהינו, בבקשה הצל אותנו מפני סנחריב, וכל ממלכות הארץ יֵדעו שרק אתה, ה', אלוהים".
ה' מציל את ירושלים 20 ישעיהו בן אמוץ שלח הודעה לחזקיהו: "כך אמר ה' אלוהי ישראל, 'שמעתי את התפילה שהתפללת אליי בקשר לסנחריב מלך אשור'. 21 ה' אומר עליו:
'ציון בָּזָה לך, לועגת לך, ירושלים מנידה את ראשה בזלזול כלפיך. 22 למי לעגת? על מי הרמת קול? העזת להביט בגאווה על האל הקדוש של ישראל, 23 שלחת שליחים לקלל את אדונָי ואמרת: "בזכות מרכבותיי הרבות עליתי לראשי ההרים, לקצות הלבנון, שם כרתי ארזים גבוהים וברושים מובחרים, ובראשו הקמתי לי משכן ביער הפורה שלו. 24 אני חפרתי בורות ושתיתי מים בארצות זרים, ויִבשתי בצעדיי את כל תעלות מצריים". 25 האם לא שמעת? לפני זמן רב עשיתי ותיכננתי זאת! כעת אני מקיים את מה שאמרתי אז: להפוך ערים מבוצרות לגלי הריסות. 26 לתושביהן אין כוח, הם פוחדים ונבוכים. הם היו כמו עשב השדה, כמו דשא ירוק, אך כעת הם יבשים כמו עשב הצומח על גגות, כמו שיבולים צרובות. 27 אני יודע מתי אתה יושב, הולך ובא, ואני יודע שאתה כועס עליי. 28 בגלל כעסך עליי ודברי הגאווה שלך שהגיעו לאוזניי, אשים טבעת באפך ורסן בפיך ואחזיר אותך לדרך שבאת בה.'
29 " 'וזה האות שאתן: השנה תאכלו את התבואה שתצמח מאליה, ובשנה הבאה תאכלו את מה שיצמח ממנה, אבל בשנה השלישית זִרעו וקִצרו, טְעו כרמים ואִכלו את פרותיהם. 30 הנותרים משבט יהודה יִנצלו, יכו שורשים ויתנו פֵּרות. 31 מירושלים תצא שארית, ומהר ציון יהיו ניצולים'. ה', באהבתו העזה, יעשה זאת. 32 לכן כך אמר ה' על מלך אשור, 'הוא לא יכנס לעיר הזאת, ולא ייִרֶה אליה חץ, ולא יֵצא לקראתה במגן, ולא ישים עליה מצור. 33 בדרך שיבוא בה ישוב, ואל העיר הזאת לא יבוא', אמר ה'. 34 'אגן על העיר הזאת ואציל אותה למעני ולמען דוד עבדי ' ".
35 בלילה ההוא יצא מלאך ה' והרג במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף איש. כאשר התעוררו הנותרים למחרת מוקדם בבוקר, גילו שכמעט כולם מתו. 36 סנחריב מלך אשור פנה וחזר לארצו, והתיישב בנִינְוֵוה. 37 אחרי זמן מה, כאשר השתחווה בבית נִסְרוֹךְ, האלוהים שלו, באו בניו אַדְרַמֶלֶךְ ושַׂרְאֶצֶר, הרגו אותו וברחו לארץ אֲרָרָט. אֵסַר חַדוֹן בנו מלך במקומו.