תנ"ך מבואר

1 וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן; וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן, אֶל־שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים, וְאֶל־הָאֹמְנִים אַחְאָב לֵאמֹר׃ 2 וְעַתָּה, כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם, וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם; וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים, וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק׃ 3 וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְשַׂמְתֶּם עַל־כִּסֵּא אָבִיו; וְהִלָּחֲמוּ עַל־בֵּית אֲדֹנֵיכֶם׃
4 וַיִּרְאוּ מְאֹד מְאֹד, וַיֹּאמְרוּ, הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים, לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו; וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ׃
5 וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וַאֲשֶׁר עַל־הָעִיר וְהַזְּקֵנִים וְהָאֹמְנִים אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְכֹל אֲשֶׁר־תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה; לֹא־נַמְלִיךְ אִישׁ, הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה׃
6 וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר, אִם־לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים, קְחוּ אֶת־רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי־אֲדֹנֵיכֶם, וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה; וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ, אֶת־גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם׃ 7 וַיְהִי, כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם, וַיִּקְחוּ אֶת־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ; וַיָּשִׂימוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים, וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה׃
8 וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּגֶּד־לוֹ לֵאמֹר, הֵבִיאוּ רָאשֵׁי בְנֵי־הַמֶּלֶךְ;
וַיֹּאמֶר, שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים פֶּתַח הַשַּׁעַר עַד־הַבֹּקֶר׃
9 וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד, וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־הָעָם, צַדִּקִים אַתֶּם; הִנֵּה אֲנִי קָשַׁרְתִּי עַל־אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ, וּמִי הִכָּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה׃ 10 דְּעוּ אֵפוֹא, כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יהוה אַרְצָה, אֲשֶׁר־דִּבֶּר יהוה עַל־בֵּית אַחְאָב; וַיהוה עָשָׂה, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ׃ 11 וַיַּךְ יֵהוּא, אֵת כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית־אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל, וְכָל־גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו; עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד׃ 12 וַיָּקָם וַיָּבֹא, וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן; הוּא בֵּית־עֵקֶד הָרֹעִים בַּדָּרֶךְ׃ 13 וְיֵהוּא, מָצָא אֶת־אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה,

וַיֹּאמֶר מִי אַתֶּם;
וַיֹּאמְרוּ, אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ, וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה׃
14 וַיֹּאמֶר תִּפְשׂוּם חַיִּים,
וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים; וַיִּשְׁחָטוּם אֶל־בּוֹר בֵּית־עֵקֶד, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ, וְלֹא־הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם׃ {ס}


15 וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת־יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת־לְבָבְךָ יָשָׁר, כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם־לְבָבֶךָ,
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ
תְּנָה אֶת־יָדֶךָ; וַיִּתֵּן יָדוֹ, וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל־הַמֶּרְכָּבָה׃ 16 וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי, וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַיהוָה; וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ׃
17 וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן, וַיַּךְ אֶת־כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד־הִשְׁמִידוֹ; כִּדְבַר יהוה, אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּהוּ׃ {פ}
18 וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת־כָּל־הָעָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַחְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְעָט; יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה׃ 19 וְעַתָּה כָל־נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל־עֹבְדָיו וְכָל־כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל־יִפָּקֵד, כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל, כֹּל אֲשֶׁר־יִפָּקֵד לֹא יִחְיֶה; וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה, לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת־עֹבְדֵי הַבָּעַל׃ 20 וַיֹּאמֶר יֵהוּא, קַדְּשׁוּ עֲצָרָה לַבַּעַל וַיִּקְרָאוּ׃
21 וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל־יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ כָּל־עֹבְדֵי הַבַּעַל, וְלֹא־נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־בָא; וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל, וַיִּמָּלֵא בֵית־הַבַּעַל פֶּה לָפֶה׃ 22 וַיֹּאמֶר, לַאֲשֶׁר עַל־הַמֶּלְתָּחָה, הוֹצֵא לְבוּשׁ, לְכֹל עֹבְדֵי הַבָּעַל; וַיֹּצֵא לָהֶם הַמַּלְבּוּשׁ׃ 23 וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב בֵּית הַבָּעַל; וַיֹּאמֶר לְעֹבְדֵי הַבַּעַל, חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן־יֶשׁ־פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי יהוה, כִּי אִם־עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם׃
24 וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת; וְיֵהוּא שָׂם־לוֹ בַחוּץ שְׁמֹנִים אִישׁ, וַיֹּאמֶר, הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט מִן־הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־יְדֵיכֶם, נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ׃
25 וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה, וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים בֹּאוּ הַכּוּם אִישׁ אַל־יֵצֵא, וַיַּכּוּם לְפִי־חָרֶב; וַיַּשְׁלִכוּ, הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים, וַיֵּלְכוּ עַד־עִיר בֵּית־הַבָּעַל׃ 26 וַיֹּצִאוּ אֶת־מַצְּבוֹת בֵּית־הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ׃ 27 וַיִּתְּצוּ, אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל; וַיִּתְּצוּ אֶת־בֵּית הַבַּעַל, וַיְשִׂמֻהוּ לְמַחֲרָאוֹת (לְמוֹצָאוֹת) עַד־הַיּוֹם׃

28 וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת־הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל׃ 29 רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל, לֹא־סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם; עֶגְלֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בֵּית־אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן׃ {ס}
30 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־יֵהוּא, יַעַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי, כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי, עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב; בְּנֵי רְבִעִים, יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל׃
31 וְיֵהוּא, לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת־יהוה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־לְבָבוֹ; לֹא סָר, מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ 32 בַּיָּמִים הָהֵם, הֵחֵל יהוה, לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל׃ 33 מִן־הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, אֵת כָּל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד, הַגָּדִי וְהָרֻאובֵנִי וְהַמְנַשִּׁי; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל־נַחַל אַרְנֹן, וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן׃
34 וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֵהוּא וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְכָל־גְּבוּרָתוֹ; הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃ 35 וַיִּשְׁכַּב יֵהוּא עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּשֹׁמְרוֹן; וַיִּמְלֹךְ יְהוֹאָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ 36 וְהַיָּמִים, אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל־יִשְׂרָאֵל, עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה־שָׁנָה בְּשֹׁמְרוֹן׃ {פ}

יהוא משמיד את צאצאי אחאב
1 לאחאב היו שבעים צאצאים בשומרון. יהוא כתב מכתבים ושלח אותם לשומרון, אל שרי יזרעאל, אל הזקנים ואל המחנכים של משפחת אחאב. כך כתב: 2 "מכתב זה יגיע אליכם כאשר צאצאי אדונכם אתכם ויש לכם מרכבות, סוסים, עיר מבוצרת ונשק. 3 בחרו מבין בני אדונכם את האיש הישר והטוב ביותר, המליכו אותו במקום אביו, והילחמו למען משפחת אדונכם".
4 הם נבהלו מאוד מאוד ואמרו: "הרי שני המלכים לא הצליחו לגבור עליו, איך נצליח אנחנו?".
5 הממונה על בית המלך והממונה על העיר, הזקנים והמחנכים הודיעו ליהוא: "אנחנו עבדיך. כל מה שתאמר לנו, נעשה. לא נמליך איש. עשה את מה שנכון בעיניך".
6 יהוא כתב להם מכתב שני: "אם אתם תומכים בי ומצייתים לי, בואו אליי מחר בשעה זו ליזרעאל והביאו אתכם את הראשים של צאצאי אדונכם". מספר צאצאי המלך היה שבעים. הם התגוררו והתחנכו אצל נכבדי העיר. 7 כאשר הגיע המכתב, לקחו נכבדי העיר את שבעים צאצאי המלך, שחטו אותם, שמו את ראשיהם בסלים ושלחו אותם אל יהוא ליזרעאל.
8 שליח בא אל יהוא ואמר לו: "הֵביאו את הראשים של צאצאי המלך".
"שימו אותם בשתי ערימות בכניסה לשער העיר והשאירו אותם שם עד הבוקר", ציווה יהוא.
9 בבוקר יצא יהוא, נעמד ואמר לכל העם: "אתם חושבים שאתם צדיקים. אני מרדתי באדוני והרגתי אותו – ומי הרג את כל אלה? 10 ובכן, דעו שכל מילה שאמר ה' על משפחת אחאב תתקיים. ה' עשה את מה שאמר באמצעות עבדו אליהו". 11 יהוא הרג את כל הנשארים ביזרעאל ממשפחת אחאב ואת כל אנשיו המכובדים של אחאב, את מכריו וכוהניו. הוא לא השאיר למשפחת אחאב שריד. 12 אחר כך יצא לשומרון. בדרך נכנס לבית עֵקֶד הרועים [בית עקד הרועים – מקום שהרועים נהגו לקשור בו את הצאן לפני שגזזו לו את הצמר] 13 ופגש שם את קרובי משפחתו של אחזיהו מלך יהודה.
"מי אתם?", שאל.
"אנחנו קרובי משפחה של אחזיהו. ירדנו לראות מה שלום בני המלך ובני אמו".
14 "תִפסו אותם חיים!", ציווה יהוא.
אנשי יהוא תפסו אותם חיים ושחטו אותם מעל לבור המים של בית עקד הרועים, ארבעים ושניים איש. יהוא לא השאיר מהם איש.
יהוא הורג את עובדי הבעל
15 יהוא הלך משם ופגש את יְהוֹנָדָב בן רֵכָב, שבא לקראתו. יהוא בירך את יהונדב ושאל: "האם אתה נאמן לי כפי שאני נאמן לך?".
"כן, בהחלט!", השיב יהונדב.
"הושט לי את ידך", אמר יהוא, הושיט ליהונדב את ידו והעלה אותו למרכבה. 16 "בוא אתי וראה את המסירות שלי לה' ", אמר יהוא והסיע אותו במרכבה שלו.
17 יהוא הגיע לשומרון והרג את כל הנשארים ממשפחת אחאב בשומרון, עד שהשמיד את כולם, כפי שאמר ה' כשדיבר אל אליהו.
18 אחר כך אסף יהוא את כל העם ואמר להם: "אחאב עבד את הבעל מעט. יהוא יעבוד אותו הרבה! 19 ועכשיו, אִספו אליי את כל נביאי הבעל, את כל עובדיו ואת כל כוהניו. שאיש לא יעדר, כי אני עומד להקריב זבח חשוב לכבוד הבעל. מי שיעדר יומת!". יהוא עשה זאת במרמה, בכוונה להשמיד את עובדי הבעל. 20 "הַכריזו על אסיפת עם המוקדשת לבעל", ציווה יהוא, וכך נעשה.
21 יהוא הודיע על כך בכל ישראל, וכל עובדי הבעל באו. איש מהם לא נעדר. הם נאספו בבית הבעל, והבית היה מלא מקצה לקצה. 22 "הוצא בגדים לכל עובדי הבעל", ציווה יהוא על הממונה על הבגדים, והאיש הוציא אליהם את הבגדים. 23 יהוא ויהונדב בן רכב נכנסו לבית הבעל ויהוא אמר לעובדי הבעל: "חפשו וראו אם יש פה ביניכם אנשים העובדים את ה'. ודאו שרק עובדי הבעל נוכחים במקום".
24 הם ניגשו להקריב זבחים ועולות, ויהוא הציב בחוץ שמונים איש ואמר: "אם יברח אחד מהאנשים שאני מפקיד אתכם עליהם, אחד מכם יומת במקומו".
25 כאשר סיים להקריב את העולה, אמר יהוא לחיילי המשמר ולמפקדים שלו: "היכנסו והִרגו אותם. שאיש לא יברח!". הרצים והמפקדים הרגו את עובדי הבעל, השליכו את גופותיהם ושבו למרכז העיר, שם היה בית הבעל. 26 הם הוציאו את המצבות שהיו בבית הבעל ושרפו אותן. 27 הם ניפצו את המצבה שהוקמה לכבוד הבעל ואת בית הבעל, והפכו את המקום לשירותים ציבוריים, ולכך הוא משמש עד היום.
28 יהוא השמיד את הבעל מישראל. 29 רק את חטאי ירבעם בן נבט – את עגלי הזהב שהיו בבית אל ובדן – שירבעם גרם לישראל לחטוא בכך שעבדו אותם, לא הפסיק יהוא לעבוד.
30 ה' אמר ליהוא: "כיוון שעשית טוב כאשר עשית את מה שנכון בעיניי, ועשית לבית אחאב את כל מה שרציתי, צאצאיך ימלכו בישראל עד דור רביעי".
31 אבל יהוא לא הקפיד לנהוג בכל לבו על פי תורת ה' אלוהי ישראל. הוא לא עזב את החטאים שירבעם גרם לישראל לחטוא. 32 בימים ההם החל ה' לצמצם את גבולות ישראל. חזאל הביס את ישראל בכל גבולות ארצם, 33 מהירדן מזרחה: כל אזור הגלעד (נחלות גד, ראובן ומנשה) מעֲרוֹעֵר שעל יד נחל ארנון, הגלעד והבשן.
34 יתר קורות יהוא, כל מה שעשה וכל מעשיו הגדולים מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי ישראל. 35 יהוא מת ונקבר בשומרון, ובנו יְהוֹאָחָז מלך במקומו. 36 יהוא מלך על ישראל בשומרון עשרים ושמונה שנה.