תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק יד

1 בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְיוֹאָשׁ בֶּן־יוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ, מֶלֶךְ יְהוּדָה. 2 בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יהועדין (יְהוֹעַדָּן) מִן־יְרוּשָׁלִָם. 3 וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יהוה־רַק, לֹא כְּדָוִד אָבִיו: כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו, עָשָׂה. 4 רַק הַבָּמוֹת, לֹא־סָרוּ: עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים, בַּבָּמוֹת. 5 וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ; וַיַּךְ, אֶת־עֲבָדָיו, הַמַּכִּים, אֶת־הַמֶּלֶךְ אָבִיו. 6 וְאֶת־בְּנֵי הַמַּכִּים, לֹא הֵמִית: כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת־מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה יהוה לֵאמֹר, לֹא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת־כִּי אִם־אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, ימות (יוּמָת). 7 הוּא־הִכָּה אֶת־אֱדוֹם בְּגֵי־המלח (מֶלַח), עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וְתָפַשׂ אֶת־הַסֶּלַע, בַּמִּלְחָמָה; וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמָהּ יָקְתְאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. {פ}
8 אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים, אֶל־יְהוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז בֶּן־יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: לְכָה, נִתְרָאֶה פָנִים.
9 וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, אֶל־אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר, הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל־הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר, תְּנָה־אֶת־בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה; וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס, אֶת־הַחוֹחַ. 10 הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת־אֱדוֹם, וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ; הִכָּבֵד, וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה, וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ.
11 וְלֹא־שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ־וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים, הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה: בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, אֲשֶׁר לִיהוּדָה. 12 וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ, אִישׁ לְאֹהָלָו. 13 וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בֶּן־יְהוֹאָשׁ בֶּן־אֲחַזְיָהוּ, תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל־בְּבֵית שָׁמֶשׁ; ויבאו (וַיָּבֹא), יְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד־שַׁעַר הַפִּנָּה, אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. 14 וְלָקַח אֶת־כָּל־הַזָּהָב־וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית־יהוה, וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת, בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת; וַיָּשָׁב, שֹׁמְרוֹנָה.
15 וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָשׁ אֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר נִלְחַם, עִם אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה: הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 16 וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָשׁ, עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן, עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְלֹךְ יָרָבְעָם בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. {פ}
17 וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ, מֶלֶךְ יְהוּדָה, אַחֲרֵי מוֹת, יְהוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל־חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, שָׁנָה. 18 וְיֶתֶר, דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ: הֲלֹא־הֵם כְּתֻבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יְהוּדָה. 19 וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, וַיָּנָס לָכִישָׁה; וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה, וַיְמִתֻהוּ שָׁם. 20 וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ, עַל־הַסּוּסִים; וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם־אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד. 21 וַיִּקְחוּ כָּל־עַם יְהוּדָה, אֶת־עֲזַרְיָה, וְהוּא, בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ, תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ.
22 הוּא בָּנָה אֶת־אֵילַת, וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה, אַחֲרֵי שְׁכַב־הַמֶּלֶךְ, עִם־אֲבֹתָיו. {פ}

23 בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַאֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה־מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן, אַרְבָּעִים וְאַחַת, שָׁנָה. 24 וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יהוה: לֹא סָר, מִכָּל־חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת־יִשְׂרָאֵל. 25 הוּא, הֵשִׁיב אֶת־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, מִלְּבוֹא חֲמָת, עַד־יָם הָעֲרָבָה־כִּדְבַר יהוה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד־עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן־אֲמִתַּי הַנָּבִיא, אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. 26 כִּי־רָאָה יהוה אֶת־עֳנִי יִשְׂרָאֵל, מֹרֶה מְאֹד; וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב, וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל. 27 וְלֹא־דִבֶּר יהוה־לִמְחוֹת אֶת־שֵׁם יִשְׂרָאֵל, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; וַיּוֹשִׁיעֵם, בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ. 28 וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר־נִלְחָם, וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת־דַּמֶּשֶׂק וְאֶת־חֲמָת לִיהוּדָה, בְּיִשְׂרָאֵל: הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 29 וַיִּשְׁכַּב יָרָבְעָם עִם־אֲבֹתָיו, עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְלֹךְ זְכַרְיָה בְנוֹ, תַּחְתָּיו. {פ}
אמציהו מלך יהודה
1 בשנה השנייה למלכות יואש בן יואחז מלך ישראל, החל אמציהו בן יואש למלוך על יהודה. 2 הוא היה בן עשרים וחמש כשהחל למלוך, ומלך בירושלים עשרים ותשע שנה. שם אמו היה יְהוֹעַדָן מירושלים. 3 הוא עשה את מה שנכון בעיני ה', אך לא כמו דוד אביו. את כל מה שעשה יואש אביו, עשה אמציה. 4 רק מקומות הפולחן לא נהרסו, והעם המשיך להקריב שם זבחים וקרבנות. 5 כאשר התחזק שלטונו, הרג אמציה את אנשיו שהרגו את אביו המלך. 6 אבל את בניהם לא הרג, כפי שכתוב בתורת משה, על פי מצוות ה': "אבות לא יומתו על חטאי בניהם, ובנים לא יומתו על חטאי אבותיהם, אלא כל אדם יומת בגלל חטאו שלו". 7 אמציה הרג עשרת אלפים אֱדוֹמים בגֵי מֶלַח, כבש במלחמה את סֶלַע וקרא לה יָקְתְאֵל, וזה שמה עד היום.
8 אחר כך שלח אמציה שליחים אל יהואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל והודיע: "בוא נילחם זה בזה".
9 יהואש מלך ישראל השיב לאמציהו מלך יהודה: "החוֹחַ [חוֹחַ – צמח קוצני] שבלבנון שלח הודעה לארז שבלבנון, 'תן את בתך לבני לאישה'. עברה חיַית בר בלבנון ורמסה את החוח. 10 הִצלחת לנַצח את אדום והתמלאת גאווה. שמור על הכבוד שזכית בו והישאר בביתך! למה לך להתגרות בי ולהביא תבוסה על עצמך ועל יהודה?".
11 אמציהו לא שמע לו. יהואש מלך ישראל יצא למלחמה, והוא ואמציהו מלך יהודה עמדו זה מול זה בבית שמש שביהודה. 12 יהודה הובסה על ידי ישראל, וכל אנשיה ברחו לבתיהם. 13 יהואש מלך ישראל תפס בבית שמש את מלך יהודה, אמציהו בן יהואש בן אחזיהו. אחר כך נכנס יהואש לירושלים. הוא הרס את החומה משער אפרים ועד לשער הפינה, לאורך מאתיים מטר. 14 הוא לקח את כל הכסף והזהב ואת כל הכלים שהיו בבית ה' ובאוצרות בית המלך, וגם בני ערובה, ושב לשומרון.
15 יתר קורות יהואש, מה שעשה, מעשיו הגדולים והמלחמה שניהל עם אמציהו מלך יהודה, מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי ישראל. 16 יהואש מת ונקבר בשומרון עם מלכי ישראל, וירבעם בנו מלך במקומו.
17 אמציהו בן יואש מלך יהודה חי חמש עשרה שנה אחרי מות יהואש בן יהואחז מלך ישראל. 18 יתר קורות אמציהו מתוארות במגילת ההיסטוריה של מלכי יהודה. 19 התארגן נגדו מרד בירושלים והוא ברח ללָכִישׁ, אך שליחים נשלחו ללכיש והרגו אותו שם. 20 אחר כך נשאו אותו על הסוסים לירושלים, וקברו אותו בירושלים, בעיר דוד, עם אבותיו. 21 כל העם ביהודה לקח את עֲזַרְיָה בנו, שהיה אז בן שש עשרה, והמליך אותו במקום אביו אמציהו.
22 עזריה החזיר את אילת ליהודה וביצר אותה מחדש אחרי שהמלך מת.
ירבעם בן יואש מלך ישראל
23 בשנה החמש עשרה למלכות אמציהו בן יואש מלך יהודה, החל ירבעם בן יואש למלוך על ישראל בשומרון, והוא מלך ארבעים ואחת שנה. 24 הוא עשה את הרע בעיני ה' ולא עזב את החטאים שירבעם בן נבט גרם לישראל לחטוא. 25 הוא הרחיב מחדש את גבולות ישראל מלְבוֹא חֲמָת עד ים המלח, כפי שאמר ה' אלוהי ישראל כאשר דיבר באמצעות עבדו יוֹנָה בן אֲמִיתַי, הנביא מגַת חֵפֶר. 26 ה' ראה את הסבל המר מאוד של ישראל. לא נותר אפילו העלוב שבעלובים, ולא היה מי שיעזור לישראל. 27 אבל ה' לא התכוון למחוק את שם ישראל מתחת לשמים. הוא הציל אותם באמצעות ירבעם בן יואש. 28 יתר קורות ירבעם, כל מה שעשה, מעשיו הגדולים במלחמה והאופן שבו החזיר לישראל את דמשק ואת חמת, שהייתה שייכת ליהודה, מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי ישראל. 29 ירבעם מת ונקבר ליד מלכי ישראל, ובנו זְכַרְיָה מלך במקומו.