תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק טז

1 בִּשְׁנַת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ, מָלַךְ אָחָז בֶּן־יוֹתָם, מֶלֶךְ יְהוּדָה. 2 בֶּן־עֶשְׂרִים שָׁנָה, אָחָז בְּמָלְכוֹ, וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְלֹא־עָשָׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יהוה אֱלֹהָיו־כְּדָוִד אָבִיו. 3 וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל; וְגַם אֶת־בְּנוֹ, הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יהוה אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 4 וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת, וְעַל־הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת, כָּל־עֵץ רַעֲנָן. 5 אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, יְרוּשָׁלִַם־לַמִּלְחָמָה; וַיָּצֻרוּ, עַל־אָחָז, וְלֹא יָכְלוּ, לְהִלָּחֵם. 6 בָּעֵת הַהִיא, הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם אֶת־אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת־הַיְּהוּדִים, מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים), בָּאוּ אֵילַת, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. {פ}
7 וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים, אֶל־תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לֵאמֹר, עַבְדְּךָ וּבִנְךָ, אָנִי; עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ־אֲרָם, וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הַקּוֹמִים, עָלָי. 8 וַיִּקַּח אָחָז אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב, הַנִּמְצָא בֵּית יהוה, וּבְאֹצְרוֹת, בֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ־אַשּׁוּר, שֹׁחַד. 9 וַיִּשְׁמַע אֵלָיו, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל־דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ, וַיַּגְלֶהָ קִירָה; וְאֶת־רְצִין, הֵמִית.
10 וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, דּוּמֶּשֶׂק, וַיַּרְא אֶת־הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק; וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, אֶת־דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־תַּבְנִיתוֹ־לְכָל־מַעֲשֵׂהוּ. 11 וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, אֶת־הַמִּזְבֵּחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק, כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, עַד־בּוֹא הַמֶּלֶךְ־אָחָז, מִדַּמָּשֶׂק. 12 וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק, וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעַל עָלָיו. 13 וַיַּקְטֵר אֶת־עֹלָתוֹ וְאֶת־מִנְחָתוֹ, וַיַּסֵּךְ אֶת־נִסְכּוֹ; וַיִּזְרֹק אֶת־דַּם־הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר־לוֹ, עַל־הַמִּזְבֵּחַ. 14 וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר לִפְנֵי יהוה, וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת, מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית יהוה; וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל־יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ, צָפוֹנָה.
15 ויצוהו (וַיְצַוֶּה) הַמֶּלֶךְ־אָחָז אֶת־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר, עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל הַקְטֵר אֶת־עֹלַת־הַבֹּקֶר וְאֶת־מִנְחַת הָעֶרֶב וְאֶת־עֹלַת הַמֶּלֶךְ וְאֶת־מִנְחָתוֹ וְאֵת עֹלַת כָּל־עַם הָאָרֶץ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, וְכָל־דַּם עֹלָה וְכָל־דַּם־זֶבַח, עָלָיו תִּזְרֹק; וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה־לִּי, לְבַקֵּר. 16 וַיַּעַשׂ, אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה, הַמֶּלֶךְ אָחָז. 17 וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת־הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכוֹנֹת, וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם ואת־ (אֶת־) הַכִּיֹּר, וְאֶת־הַיָּם הוֹרִד, מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ; וַיִּתֵּן אֹתוֹ, עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים. 18 וְאֶת־מיסך (מוּסַךְ) הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר־בָּנוּ בַבַּיִת, וְאֶת־מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה־הֵסֵב, בֵּית יהוה: מִפְּנֵי, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
19 וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָחָז, אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יְהוּדָה. 20 וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו. {פ}
אחז מלך יהודה
1 בשנה השבע עשרה למלכות פקח בן רמליהו, החל אחז בן יותם למלוך על יהודה. 2 הוא היה בן עשרים כשהחל למלוך, מלך שש עשרה שנה בירושלים ולא עשה את מה שנכון בעיני ה' אלוהיו כפי שעשה דוד אביו. 3 הוא עשה את מה שעשו מלכי ישראל, וגם הקריב את בנו באש כמנהגם המתועב של העמים שה' גירש מפני בני ישראל. 4 הוא הקריב קרבנות וזבחים במקומות הפולחן, על הגבעות ומתחת לכל עץ רענן. 5 לכן תקפו רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל את ירושלים. הם שמו מצור על אחז, אך לא יכלו לנצח במלחמה. 6 באותו זמן השיב רצין מלך ארם את אילת לידי ארם וגירש את אנשי יהודה מאילות. האדוֹמים נכנסו לאילת, והם יושבים שם עד היום.
7 אחז שלח שליחים לתגלת פלסר מלך אשור והודיע: "אני עבדך ובנך. בוא להציל אותי מידי מלך ארם ומידי מלך ישראל, שתוקפים אותי". 8 הוא לקח את הכסף ואת הזהב שהיו בבית ה' ובאוצרות בית המלך ושלח אותם כשוחד למלך אשור. 9 מלך אשור נענה לבקשתו ותקף את דמשק, כבש אותה, הִגלה את תושביה לקִיר ואת רצין הרג.
10 המלך אחז הלך לקראת תגלת פלאסר מלך אשור לדמשק. הוא ראה את המזבח שהיה שם, ושלח לאוריה הכוהן ציור ותכנית של המזבח על כל פרטיו. 11 אוריה הכוהן בנה את המזבח בדיוק לפי הפרטים ששלח המלך אחז מדמשק, וסיים את המלאכה עד שהמלך אחז חזר מדמשק. 12 כאשר חזר המלך מדמשק וראה את המזבח, הוא הקריב עליו 13 את קרבנות העולה והמנחה שלו, שפך על המזבח את קרבן היין שלו, והתיז עליו את דם זבחי השלום שלו. 14 את מזבח הנחושת שעמד לפני ה', בין המזבח החדש לבין בית ה', העביר מצפון למזבח החדש.
15 המלך אחז ציווה על אוריה הכוהן: "שרוף על המזבח הגדול את קרבן העולה של הבוקר ואת קרבן המנחה של הערב, את העולות והמנחות של המלך, את העולות של כל העם, את קרבנות המנחה והיין שלהם, ואת כל דם העולות והזבחים התז עליו. מזבח הנחושת יהיה שלי ואני אשתמש בו. 16 אוריה הכוהן עשה את כל מה שציווה עליו המלך אחז. 17 אחז חתך את דפנות הבסיסים הניידים והסיר מעליהם את קערות הרחצה, ואת קערת הרחצה הגדולה הוריד מעל פָּרֵי הנחושת שהיו מתחתיה, והניח אותה על בסיס מאבן. 18 את סככת השבת שבנו בבית ה' ואת הכניסה החיצונית לבית המלך העביר לבית ה' בגלל מלך אשור.
19 יתר קורות אחז ומה שעשה מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי יהודה. 20 אחז מת ונקבר ליד אבותיו בעיר דוד, וחִזְקִיָהוּ בנו מלך במקומו.