תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק י

1 וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן, וַיָּמָת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן; וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ 2 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה־חֶסֶד עִם־חָנוּן בֶּן־נָחָשׁ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד, וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד־עֲבָדָיו אֶל־אָבִיו; וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד, אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן׃ 3 וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי־עַמּוֹן אֶל־חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם, הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת־אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ, כִּי־שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים; הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת־הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהָפְכָהּ, שָׁלַח דָּוִד אֶת־עֲבָדָיו אֵלֶיךָ׃ 4 וַיִּקַּח חָנוּן אֶת־עַבְדֵי דָוִד, וַיְגַלַּח אֶת־חֲצִי זְקָנָם, וַיִּכְרֹת אֶת־מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם; וַיְשַׁלְּחֵם׃ 5 וַיַּגִּדוּ לְדָוִד וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם, כִּי־הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ, עַד־יְצַמַּח זְקַנְכֶם וְשַׁבְתֶּם׃
6 וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן, כִּי נִבְאֲשׁוּ בְּדָוִד; וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי־עַמּוֹן וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת־אֲרַם בֵּית־רְחוֹב וְאֶת־אֲרַם צוֹבָא, עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי, וְאֶת־מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ, וְאִישׁ טוֹב, שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ׃ 7 וַיִּשְׁמַע דָּוִד; וַיִּשְׁלַח אֶת־יוֹאָב, וְאֵת כָּל־הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים׃ 8 וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הַשָּׁעַר; וַאֲרַם צוֹבָא וּרְחוֹב וְאִישׁ־טוֹב וּמַעֲכָה, לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה׃ 9 וַיַּרְא יוֹאָב, כִּי־הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה, מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר; וַיִּבְחַר, מִכֹּל בְּחוּרֵי בְּיִשְׂרָאֵל (יִשְׂרָאֵל), וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם׃ 10 וְאֵת יֶתֶר הָעָם, נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו; וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן׃ 11 וַיֹּאמֶר, אִם־תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי, וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה; וְאִם־בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֱזְקוּ מִמְּךָ, וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ׃ 12 חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד־עַמֵּנוּ, וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ; וַיהוה, יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו׃
13 וַיִּגַּשׁ יוֹאָב, וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ, לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם; וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו׃ 14 וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי־נָס אֲרָם, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵי אֲבִישַׁי, וַיָּבֹאוּ הָעִיר; וַיָּשָׁב יוֹאָב, מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן, וַיָּבֹא יְרוּשָׁלָיִם׃ 15 וַיַּרְא אֲרָם, כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּאָסְפוּ יָחַד׃ 16 וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר, וַיֹּצֵא אֶת־אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וַיָּבֹאוּ חֵילָם; וְשׁוֹבַךְ שַׂר־צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם׃ 17 וַיֻּגַּד לְדָוִד, {ס} וַיֶּאֱסֹף אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן, וַיָּבֹא חֵלָאמָה; וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד, וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ׃ 18 וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם, שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב, וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים; וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר־צְבָאוֹ הִכָּה וַיָּמָת שָׁם׃ 19 וַיִּרְאוּ כָל־הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר, כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁלִמוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם; וַיִּרְאוּ אֲרָם, לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת־בְּנֵי עַמּוֹן׃ {פ}
מלחמת דוד בבני עמון
1 מלך בני עמון מת ובנו חָנון מלך במקומו. 2 דוד אמר: "אני רוצה להיטיב עם חנון בן נחש כפי שאביו היטיב אתי", לכן שלח שליחים לנחם את חנון על מות אביו. כשהגיעו אנשי דוד לארץ בני עמון, 3 אמרו שרי בני עמון לחנון אדונם: "האם אתה חושב שדוד שלח אליך מנחמים כי הוא מכבד את אביך? הוא שלח אליך אנשים כדי לחקור ולרגל בעיר במטרה לכבוש אותה". 4 חנון תפס את אנשי דוד, גילח חצי מזקנם, קרע את בגדיהם באמצע, בגובה האחוריים, ושילח אותם. 5 האנשים התביישו מאוד. דוד שמע על כך ושלח אליהם שליחים שאמרו להם בשמו: "הישארו ביריחו עד שיצמח זקנכם, ואז תשובו".
6 בני עמון ראו שהשניאו את עצמם על דוד, לכן שכרו מאֲרַם בית רְחוֹב ומֲאַרם צוֹבָא עשרים אלף חיילי רגלים, את מלך מַעֲכָה עם אלף לוחמים, וכן שנים עשר אלף איש מטוֹב. 7 דוד שמע על כך ושלח לקראתם את יואב ואת הצבא, את הלוחמים המנוסים. 8 בני עמון נערכו למלחמה בשער העיר, ואנשי ארם צובא, רחוב, טוב ומעכה נשארו בשדה. 9 יואב ראה שהאויב עומד להילחם בו מלפנים ומאחור, ואסף לוחמים מובחרים כדי להילחם בארם. 10 את יתר הלוחמים שלח עם אבישי אחיו להילחם בבני עמון 11 והודיע: "אם תגבר עליי ארם, תציל אתה אותי. אם יגברו בני עמון עליך, אבוא להציל אותך. 12 עלינו להיות אמיצים למען עמנו ולמען ערי אלוהינו, וה' יעשה את מה שטוב בעיניו".
13 יואב והלוחמים שהיו אתו יצאו להילחם בארם, והארמים ברחו מפניהם. 14 בני עמון ראו שהארמים בורחים, וברחו גם הם מפני אבישי אל תוך העיר. יואב שב מהמלחמה בבני עמון לירושלים. 15 כשראו הארמים שהובסו על ידי ישראל, הם נאספו. 16 הדדעזר שלח לקרוא גם לארמים שמעבר לנהר, והם באו לחֵילָם. שׁוֹבַךְ, שר צבא הדרעזר, הוביל אותם. 17 דוד שמע על כך ואסף את צבא ישראל, עבר את הירדן ובא לחילם. הארמים נערכו לקראת דוד ונלחמו בו. 18 הם ברחו מפני צבא ישראל. דוד הרג מארם שבע מאות סוסים וארבעים אלף פרשים. הוא הרג שם גם את שׁוֹבַךְ, שר צבא ארם. 19 המלכים ששיתפו פעולה עם הדדעזר ראו שהובסו על ידי ישראל, לכן השלימו עם ישראל והיו משועבדים להם. מאז חששו הארמים לעזור לבני עמון.